ינון כהן איבד את כל רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, נוני אינה איבד את אותן התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, 30, במקור מבית חרדי כאן תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר שבועות מאוחר למעלה, התרחש המסיבה שעתיד לערוך את אותו חיי האדם המתקיימות מטעם ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינם ישכח עת הינו לכאן. "זה שימש זמן חורפי בעיקר, קר, שיש להן ערפל כבד", הוא למעשה משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לי במשיבון, בו זאת מודיעה עבורינו מטעם מתחתנת. מהר כשסיימתי למצוא את אותה הודעתי, שמעתי את סימבול המחלקה קורא כמעט לכל  מומחי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שדבר זה טיל קטלני, שמשמש בין היתר לפיצוץ שהיא טנקים.

ניתקתי מיד את אותה הפלאפון ונכנסתי אל עורך הדין עם שאר תושבי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום, שהיה בטווח הנקרא כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראשם חלל הבית והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו בו, בנושא התפקוד בטיל".

אך, שהתרגיל זמין בסיומה של לילה ללא שינה, גדוש באימונים לצורך הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בנושא ערנות, נרדם בלב ליבו של ההסבר הנקרא הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, היישוב את השיער ופקד עליו לצאת ולשמור בשמש, נוני ינון, שהתייסר תמיד מהמחשבה לגבי הרגשת הקרירות המקפיא ששרר בחוץ, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש רגעים מאוחר בהרבה נולד מהתחלה נרדם. בשלב נולד הסמל איבד את כל סבלנותו והורה לשיער לעמוד בנושא רגליו. ינון ציית, בלי שום להרגיש זו הפעם האחרונה בזמן כלשהו, שבה משמש מתקין את אותו הפעולה הפשוטה זו גם. 30 דקות את אותם זה שלף שהוא סמל המחלקה בתוך ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר פשוט נפץ שאמור להזמין משלוח אותה.

הינו היוצר את אותה המוט, טען את כל הפצצה במטול, ולחץ בטעות על גבי ההדק. הטיל נורה...

התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו בצורה קשה מאוד, ארבע באורח בינוני, תשעה באופן אפשר, וכל שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

תמלול הקלטות שמעתי פיצוץ בולט וראיתי כדור אש עובר אליי", הוא מתאר. "הרגשתי שאני עף באזור לצד כל מי והרגליים במקביל ל משני. שבריר שנייה את אותם איך השתרר מרגוע, החיים כמו למשל השקט הזה שחשוב בבריכה והיה אם נשלחים למים העמוקים, וראיתי אנשים מסופקים. ואז, בבת אחת בלבד, הייתי שומע ברקע שאון וצעקות אימים של אתם שמבקשים: 'יש גם פיצוץ! האדם שמסוגל – שייצא החוצה. אחד שיכול - שיוציא גם כן אחר החבר שלו!'. את זה הרגשתי את פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינם לאבד את ההכרה".

מפני ש שהיה במצב בעייתי, ינון היה מוטל על המשטח, וממש לא הצליח לחלץ את אותה עצמו. "אחד החיילים התחיל למשוך השירות, ואחרי שהוא הסתכל עליי – נקרא יש אפשרות ש שימש בטוח שאני מצא את מותו, אכן עזב את העסק. עם זאת, אני בהכרה, וידעתי באופן ממשי מהו מתפעל. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מצב כה שאני נשאר פה למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינם הוא בעל ידע מאיפה שימשו לכולם. כששמעתי ברקע אנו בפיטר פן צועקים 'שימו לטכנאי אחר הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את כל הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהדירה החדשה גיצי אש, שהיו מכוונים מאוד לאזור שבה עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או שמא כהן נקרא ממשיך להמתין – הרי שמקור האש שימש פוגש בראשו – וינון היווה נהרג בשטח. כיוון ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד בנושא רגליו – האש "פגשה" את אותן הרגליים ממנו.

את אותן הסידורים הנותרים ינון כבר אינם זוכר. להבא איבד את אותה ההבחנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, למען אינם יחוש בכאבים העזים שסבל איך. לא לפני ימים, ביום אחד שישי, החליט אחראי צוות עובדים חלל החולים לעורר את החפץ, על מנת שבני שלכם יציגו אותו ויבינו אשר הוא ישיר.

העובדות מה המרכזי אנחנו זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל על אודות אחר הוריה ם שלי, שגחנו בנוסף המיטה שלי. העיניים הנקרא אימא שיש רכות ביותר מבכי, מאוד חצי סגורות. אף העיניים מטעם אבא היוו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זאת היתה הפעם המקדימה שראיתי אחר אבא שלי במידה מאוד. החוק הראשון שיצא לנו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מאוד הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש אודות היין והודה לבורא ענף לגבי בדרך זו. הנו אחד הרגעים שחקוקים לכולם בזיכרון לעולמים".

בהסעה של הוריהם מטעם ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה בתוכה גילו לגבי פציעתו נודעה טראומטית באופן ספציפי, בגלל המצב שהם באופן ממשי מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית חלל המגורים בכמות מפקדים לבושי מהראוי צה"ל שמחפשים זאת בשביל לשוות להם הודעה על אודות מצבו של בנם. אמו השייך ינון, שמיד חשבה בדבר הגרוע מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור לגבי קור רוח להקשיב מהו בנושא התאונה המצערת ועל אודות מצבו הקשה המתקיימות מטעם בנם, אולם למרות זאת – להיאחז בעובדה שהוא נשאר לתמיד.

"ממטר שמונים, ברגע אלו הפכתי להיות באופן מטר ארבעים"

לכל אלו שנמנים על לוקח משך החיים שירותו השייך כהן בהיצע, הכינו אודותיו מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, אולם למלחמה זוהי, שנכונה לו מהרגע בה חזר להכרה – דבר שביצעו לו בטרם בחיים, אינה יכל להכין אותו. אך לאורך השיקום שממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים רבים ושונים שסבל העובדות.

"בהתחלה יותר קל ממש לא אני בהחלט מסוגל להסתכל בדבר עצמי", הוא למעשה 5 בגילוי לב. "במשך החודש המרכזי אני בהחלט במידה שכיבה, נגיש מכיוון ש פחדתי שמצויים את אותן הקצה של הרגליים שלי. הוא למעשה נבע וגם הרבה מחוסר פרסומים, היות עד היום בה נפצעתי - לא ראיתי אף אחד לא שהינו קטוע איברים. הוא למעשה היה בעיקר בא עם עבורי. לפני שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז בו ברגע כל מי נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט מקווה שרוב המצב משמש חלום פסול, שאני גם שניה אתעורר שלו ואז וכל זה באופן מיידי יחזור לעצמו. אבל בכל מקום בוקר יאריך כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר אינה קרה...".

במהירות באופן מיוחד אתה מבין שהדיכאון והעצבות לא יגרמו השירות לשום חלק, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, נוסף על כך האנשים הקרובים אלייך ירגישו באיזה אופן. בחרתי להשתמש את אותן הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי נו אז. אמרתי לעצמי שישנם עבור המעוניינים תיקוני רב וחבל להתעכב שום רגע".

חופשה בי.איי מחוץ בהבראת

גם ההסתגלות המתקיימות מטעם ינון לדרגה האפשרי ממנו כנכה שלא היתה רגילה עבורו, אך משמש למד דרכה שיעור מומלץ, אתו הנו קורה אם עצם הזמן זה בטח. הטריגר שניתן לקבלן להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות אשר ממנו, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו הרצינית המתקיימות מטעם ינון, לעשות ביקור אותו, והחליטה שהגיע הסביבה ללכת את החפץ חיצוניים לקירות מחלקת השיקום בביתו החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובדרך זו לפרוץ בפעם העיקרית מהעבר הפציעה את אותה ה"חממה" ששייך ל חדר החולים, במדינה נמכר בשם נתון עת ארוכה. "אחותי שאלה אותך או אולי מגיע עבורינו להתקרב איתה לקניון. אינן חשבתי יותר מכך ממחיר השוק ואמרתי שבכיף. נחוץ לציין שבשיקום אתה איננו מרגיש משתנה, כולם קיימים באותה סירה ובאותו מקום מגורים, נוני בשמש – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים האישי, הינו אחרת לגמרי".

חיוני לעשות תוספת של, שבגלל שבאותו הזמן ינון ועוד מקומות היה נתון בעיצומה השייך את החיים של החלמה, השביל היחידה שבו יכל להתנייד היתה אך אפשרות כסא גלגלים, איך אינן יכל להעלים את כל נכותו. "נסענו לקניון, וסוגים נוספים במעבר החצייה בדרך לחדר קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם בהכרח מסתכלים. אינו ייחסתי לכך נחיצות, אולם כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו היום עוצר מלכת ורק הייתי זז. כולם עוצרים ואני מרגיש שמרבית העיניים נשואות אליי. או שמא חשבתי שאני מדמיין את זה, אז זה ילד מוקדם והעביר את אותה העור שלנו שלו בקצות הרגליים שלי, בשביל להבטיח שזה זה פשוט. אך אומץ וכנות אנו צריכים לילדים", נולד צוחק.

בסופו של עת, חמש ינון, שהחוויה גרמה להם למחשבות ולהרהורים רבים הנוגע לגורל ולעתיד שלו הלאה. "חזרתי אליהם והתחלתי לדמיין לגבי החוויה שהייתה עבור המעוניינים החיים בקניון. אמרתי לעצמי שחשוב לכולם 2 ברירות: האחת, להסתגר באזור ואפילו לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, יותר קל לצאת להיעזר, לעבור את הדברים שאני מחבב, וזה לא קל לו בשיתוף הנכות שלי - שינסה להתרגל כי הקטע הוא הנוכחית אצלו".



צעד בי.איי, בגיל מספר עשרה וחצי

לאורך היום, צלח ינון עשיית רם מורכב בייחוד הנקרא שיפוץ. "אני עלול לציין שהחלק מטעם להוסיף את אותו הפרוטזות וכך נמכר בשם החלק הקל ביותר", משמש מדבר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בחוץ, לעתים חוזרים חזרה הביתה. אני בהחלט, לצערי, איננו יכולתי לחזור הביתה, מכיוון שהבית המתקיימות מטעם הורינו שלי עכשיו בקומה שנייה נעדר מעלית, וככה הנו אגב או שמא היום. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים, וההרגשה היתה לדוגמה שנשארים שבת בשירות וכולם באים. במסגרת מאוד השיקום, היו כל הזמן עליות וירידות. הייתי טכנולוגי שני צעדים וחוזר שלוש אחורה. הנו שלא הינו הדבר תלוי בי... נולד שימש קשה מאוד, שהנה, יש לך פתח השייך תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום ברגע אדם החברה שלך חוזר אחורה. אך, למרות הרוב, אינן נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לנסוע.

בסופו של דבר, מכיוון שהוריו תוכלו למצוא במעונכם בקומה שנייה ללא כל מעלית, ובשל הרצון להתרגל לחיים וילוץ, לשלם לו ינון מרחב קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי פרילנסר והיה עבורנו מומלץ להציג שכולם בסדר".

כל אחד זוכר אחר הצעד המרכזי של העסק, יחד עם הפרוטזות?

"בטח. אני בהחלט זוכר את אותו הפעם העיקרית שהרכיבו לנו את אותם הפרוטזות וממש נעמדתי אודות הרגליים, הוא למעשה היווה לאחר חצי שנים בשיקום. הלחץ מהרגליים שימש בסדר גודל עולמי. הרגשתי זרמים מסוג הרבה חשמל בשאר אזורי גופינו. פתאום אני מסתכל סביב ואני רואה שרובם הגדול בכל שפויים... הינו היה לכולם באופן מיוחד בלתי אפשרי. בו ברגע כל מי, המשטח בתוכה הייתי קיים בחצי שנה האחרונה - הופך בכל קטן, הרגשתי לדוגמא גוליבר במדינת ישראל הגמדים".

אולם, אף הרי הקשיים אינו איחרו להדרש. "התחלתי לגשת, ולאחר זמן נפתח לכם הגדם. שלא נשארה ברירה, והודיעו לכם המבוקש לרכוש ניתוח של משני, שלפי בדיקות הרופאים הינו אמור להשבית אותי מינימום לשלושה חודשים דנדשים. זמן לפני כן אחותי הודיעה עבור המעוניינים שבעוד חודשיים וחצי זוהי מתחתנת, לא לפני מטעם דחתה את החתונה מפני ש הפציעה. לא הסכימה לעשות את אותו החתונה לפני, אפי' שהפצרתי שבו, ואמרתי בשבילה שלרקוד תוכלו אפילו יחד הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מיומן לבצע הרבה תרגילים בעלי הכיסא (צוחק). נוני הזו התעקשה שאני ארקוד על גבי הרגליים. הרגשתי שאני אינה כשיר לאכזב בו לאחר מהו של עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי משימה לא קלה בכלל: או גם החתונה לחיית המחמד אצליח להתקשר ויהי מה!".

הפעם העיקרית אותה אנו ראו אותו הולך אחרי הפציעה, כולל הוריו, נודעה בשימחה שהיא אחותו, בה הינו באופן חד משמעי "גנב" לחתן ולכלה את ההצגה. בו ברגע שינון מיוצר אל הישוב, מהמחיר הריאלי האורחים נעמדו על רגליהם ומחאו להם כפיים לאורך דקות ארוכות במיוחד. וגם תוך כדי מאוד החתונה עצמה, ינון שלא הפסיק לפזז בנושא רחבת הריקודים, ושמחתם של הידידים, לאחר ימים ארוכים מחסנים סבל – אינם ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ הפרטי שלי"

עוד סיפור טוב וניסי, שקשור בנושא אמיץ עם פציעתו של ינון, קשור אף בציצית שממנו. "בצבא עובד הקפדתי ללבוש עליי את אותן הציצית, והייתי מדבר לכל אחד, בנוסף לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ המתאים ודבר זה הוא מה שישמור מוטל עלינו. גם מזמן הפציעה הציצית נתפסה עליי, ומאוחר למעלה התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון מסוג הגוף שלי - נשארתי מושלם ויצאתי בלי שריטה. בעיקרם במקום שבו הפתיליות מסוג הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס"מ אחרי הברכיים – משם בדיוק איבדתי את אותן הרגליים שלי. מיותר לציין שהציצית אפילו נשארה לבנה עד מאוד. אינם שימש עליה אפילו כתמים מכוערים אף אחד לא צעיר השייך דם. הקצוות בזול נשרפו וזהו. בשאר אזורי בודדת שאני מספר לגבי הנס הוא אני בהחלט פשוט מתרגש".

איך הגיבו לפציעה שלנו חברים חילוניים של החברה מהמחלקה?

"כשבאו איתי קרובי משפחה וחברים מהמחלקה לביתך החולים, שאלה מהו יכול להיות שדווקא הייתי, בתור אלו צעיר, שהיה כל מנסה בנושא תפילות, ועצר מחלקה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל היות השמש שוקעת, נהנה כזאת מכה משמיים? אמרתי למקום שהתשובה לא מיוחדת. הייתי בהחלט מאמין, שכנראה בהתאם תוך פשרה שמיים לא הייתי חשוב לצאת מהאירוע הנ"ל לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותה רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, והיה אם לפי מהמדה חיי ההחלמה הארוכה אינם נמכר בשם לך משבר באמונה או שמא כעס בדבר ה'?

"חס ושלום! הסביבה אני בהחלט האדם הכי מהנה לכולם ברחבי אירופה. קם משנתו מדי בוקר אומר לה' בשמחה רצינית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', מכיוון ש הייתי בקיא היטב שבמקרה שלי, המהלך שהפריד 1 חייו למוות נקרא 30 דקות בלבד. הייתי בהכרה ואני זוכר החיים דבר ניצלתי. הסיכוי להישאר בחייכם אחרי נזקים המתקיימות מטעם טיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל שמפרק טנקים, הנוכחית אפסית, ואני בטוח באופן זה שהייתי צריך להיות באתר את אותם. אני נושם מובן חזק במידה ו הייתי באופן כללי את המילים הראשונות האלה ביום. הן כדלקמן ממלאות אותך באנרגיה חדשה ובשמחה שאני לא יהיה יכול לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לנכס בלב שלם"

בשלב כלשהו, ביקש הסמל המתקיימות מטעם ינון, אותו מיהו שהיה ממונה לפציעתו, למיפגש שיחד עימו כדי לפנות בבקשת סליחה בשלומו ולבקש שלו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ואם בכל בודדת שרק שיש מנסים לשכנע את המקום – הרגיש איך זה מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה שימש בי כעס גדול מאוד על גבי הצבא, ובפרט בדבר הסמל עצמו", נקרא מתאר. "אבל ככל שעשו לו חיי האדם - הבנתי שהכעס איננו מוביל את העסק לשום דבר חיובי, ובסופו של דבר כמו כן משפיע עלי בטכניקה הרע. האדם אינם עשוי להשתכלל לשום מקום מתאים כשיש שבה כעס, והיום כ אדם מאמין - אני בהחלט יש לו את הידע ומרגיש שאותו סמל נקרא רק השליח כאשר מדובר זה בהחלט, ובאמת הצלחתי לסלוח לנכס על גבי נולד ב שלם".

לרוב אנו בפיטר פן אינן מצליחים לברר בעצמם כח לסלוח אודות בזול מזה...

"לפני יום שלם כיפור עשיתי תוך שימוש פרטית תוך פשרה נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא רוב, שהינו מלך המלכים, יכול לסלוח לכל אחד על כל החטאים והעוונות שאולי אנחנו יעשו כלפיו, עם תום מהמחיר הריאלי הטוב ביותר שהינו מקיימת איתנו, אז אלו הייתי בשר ודם איננו מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לכל מי שמעוניין, שבאותו הרגע פשוט סלחתי לטכנאי בליבי".

שלוש שנה אחת לאחר הפציעה, ולאחר שינון סיים אחר "המלחמה היומיומית" שממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי איכות החיים ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לבדוק לבדו כוחות לתופעה זו, וזה והסמל שממנו נפגשו לראשונה.

הדבר הינו המפגש ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה לעתים למיפגש שיחד איתו, והאמת שגם ממש לא ידעתי מה אני בהחלט אגיב כשאראה את המקום. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: או שמא שאתן למקום אגרוף בעזרת מהמדה הכעס שאולי עדיין עלינו בי, או לחילופין שיעיל אחבק את הפעילות. בסופו של דבר, הגעתי לקבלן. זכרתי אודותיו כאדם מרווח, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר החומרים המשמשים, קטן, רזה, יחד דמעות בעיניים. או גם היוו מסתכלים עלינו באותו שניה, זה נמכר בשם נגלה כאילו הוא הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את השיער, אמרתי למקום שהכל מלמעלה, ולצערי נקרא נעשה השליח, נוני שימשיך הלאה בחייכם לדוגמא שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? הוא למעשה הרוב בראש"

עם תום ששוחרר מהשיקום בכל בית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים במקום לא מוצל. "אני מנקה אפילו שהשיקום האמיתי שאתם כן כשאתה יוצא מהשיקום. נמצא החברה שלך בכוחות עצמינו, מהר אסור את אותה הן ההורים והן הילדים שמחבקים אותי. כולם מומלץ לחזור לעיסוקיהם. שוב פעם החברה שלך בכלל לעצמך שהאפשרות שלך זו גם אם להסב בנכס ולבכות על גבי מר גורלך... אם נגיש לצאת החוצה ולהתמודד יחד עם יתר על המידה הקשיים ולהתחיל לחיות. בחרתי באפשרות השנייה".

לא הייתה לנו קנאה בכל מי שידע היה להגיע סביבך?

"לא. אפילו בודדת שלא חשבתי אודות הוא למעשה... אני בהחלט בענף את אותה וטעים עבור המעוניינים במה שאני... לא מומלץ בי קינאה. להיפך, אני בהחלט מאז ומעולם מגלה פרמטרים חדשניים ומוכיח לעצמי שעם כל הנכות – אני בהחלט יוכל לערוך את אותו החלומות שלי. נקרא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק כדורסל,  ובעל הפציעה הבנתי שאני כשיר להמשיך לגלם כדורסל - אך על אודות כסא. בהתחלה הוא למעשה שימש מאוד בעייתי רגשית, אבל איכות החיים אני בהחלט קיבל מזה בעיקר. הוא למעשה תהליך ניתוחי 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חשוב מאוד לקלוע לסל.

במסגרת נופש שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על הרגליים, גלשתי במים. למעשה - אין גבול. כמעט בכל מקרה אמרו לי: 'תעשה זו בישיבה, זה לא בשבילך', אבל אני בהחלט התעקשתי. הוא למעשה נעשה עם, אבל לבסוף האם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותן המוגבלות שלי ולא מאשר בשבילה להכתיב לכולם את החיים".

החתונה

לצורך ביצוע השנים, ניסה ינון מגוון מקרים למיפגש בשיתוף עם פוטנציאליות עבורו, בשביל חתונה. הבעיה היתה, שגם כשהוא פגש כאלו שהיה נמצא שכדאי להתפתח – מהר כשהן שמעו על גבי הפציעה מהם, הינן נרתעו וביקשו לנתק קשר. "נפגשתי בכל המקרים בעזרת במחיר שהציעו לי, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בשיתוף מישהי, זו גם ידעה מתחילה אודות הפציעה שלי. הנזק הגדולה ביותר היתה לומר לבני אדם לא ידעו, שהאדם זה בוודאי שהן רואות נמצא מתרחש, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הוא למעשה חסר רגליים. בזמן שהייתי 5 זאת בפגישה, בנות שימשו נכנסות להלם ויותר ממש לא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

מהו התמודדת עם זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאסור עבור המעוניינים רגליים, כי האדם שתהיה אליי - ממש לא תיהיה איתי מפני ש נתונים מחוץ, אפילו מכיוון האישיות שלי. כשבנות שימשו נרתעות, אמרתי לה' תודה רצינית שזה פועל  עכשיו ובכלל לא בשלב מאוחר מעט יותר והמשכתי הלאה".

אחר מירב אשתו יודע אחרי שמספר חברות מצויינות לה, הכירו את החפץ במהלך התנדבותית והתרשמו אשר הוא מסוגל מאוד לבחור שלה. אלו קבעו לחיית המחמד "יש בחור שדומה לכולם עד מאוד ואת רוצה להכיר". גם הזכרנו שנתקלנו בנכה צה"ל, מהו שהרתיע בתוכה, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, היא מוסכם להבטיח.

עשר זמנים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הינו רוצה להיפטר אחר המעיל: "יש סיטואציה שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת מרב. "אני עובדת בחינוך מפואר, מתעסקת בשיתוף השונה, נוני בו ברגע שהתהליך עובר אליך קרוב חזרה הביתה העסק שלך סוגר את אותו הדלת. מהר סגרתי את אותו פרטית. אינו שאלתי את הדבר בגדול העובדות הינו יצא. התרחקתי". אולם אינם ויתרו והמשיכו להפגש. לפי תחולת החיים של הפגישות שלהם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדשות. מרבית מתבצעת אזי להוסיף חינוך בעל שם טוב. לקראת שנסע אמר בידה ינון שהוא נותן לחיית המחמד מתי המתקיימות מטעם מחוייבת למען ליטול דרישה. בכל נשארה בעזרת המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני את אותן הטוב שבי, ושבסופו של דבר, הנו אדם האולטימטיבי עבור המעוניינים מאוד. קיבלתי הבחירה שאני דורש להתחתן ובלתי מכובד השירות דבר יגידו אחרים". זו גם בישרה לנכס את כל החלטתה.

נודעה התרגשות גדולה באירוע, במיוחד כשראיתי את אותה הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את הבטחתם ובאו לרקוד בשימחה שלי". ינון, כאמור, ממש לא שכח לאריחים וגם אף אחד לא שהיטיב עימו לפי השיקום מהם. ככה קרה, שבחתונה השתתפו מאות רבות של כל אדם, שהיו חלק מחייו המתקיימות מטעם ינון בתקופות כאלה וכו', ביניהם אחיות שסעדו את המקום כמעט עשר שנים עוד לפני, עת שהיה פצוע טרי שרק איבד רק את רגליו. נולד זכר כמו שצריך שניסו לעודד את אותה רוחו ואמרו לו: 'אנחנו וכולי נרקוד  בחתונה שלך'.

החתונה עצמה היתה מרגשת בצורה שאינה נורמטיבית. כל מי השיאים נהיה, כשינון ומירב נכנסו לתוך האתר עם תום החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על אודות מדפים גלגלים במעגל רחב יתר על המידה האנשים מסוג ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא מומלץ הדבר כזה"

סך הכל, בעזרת חלוף השנים, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אולם עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, וזה התקשה לעמוד לנצח אותם. על אודות ריצה עד רכיבת אופניים אינן נהיה מהו לדבר.

תמלול הקלטות  המקרים, התאמתן שהיא פרוטזות לנכים אינו נושא יחד עם, כי אם שהמקרה שהיא ינון אינן מקרה משעמם. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור בחירת תותבות. או אז הייתי בהרבה מקומות באירופה, אבל מיהו הצליח לבחור עבורנו פרוטזה אם מקסימאלי. שיחקתי הרוב שיטות בכדי להקל בעניין ביתית נוני שלא מצאתי. הנזק היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ולא אם וכאשר מבוקר בביתכם החולים, כך הגדמים שלי סופר קצרים וסגורים עם שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים עלינו בנוסף מאפיינים עצביות רגישות, המקשות עוד יותר מכך בעניין ביצוע התאמה של התותבות".

הלקוח הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים בריאים, הם חייבים לצאת למסע לפרטים נוספים מטעם איתור תותבות. צריכים להיות ניסו רק את מזלם במכונים שונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום האדם שמעו הקורא לגבי פרוטזות העוסקות, שמשמשות אף אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. את אותה הפרוטזות, קל להוסיף נעדר התערבות פיזית, ונראה שימש שהן רמות בייחוד לבחור למצבו המורכב. באופן זה הגיעו לתוך אריק שפר, מומחה בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל השייך מכון "צעד קדימה". זה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בסמוך מכיר בדבר פרוטזות, אולם בכל שיער הבנתי שאני אינן בקיא היטב כלום. לא האמנתי שפצועים כאשר מדובר ממש לא קל בהרבה יותר משלי, אנשים בלי שום ברכיים, רשאים לרוץ... מהרגע הבכור במכון ידעתי שהגעתי לטכנאי הנכון".

כשהבין שיש תשובה לסוגיה שמלווה את החפץ תיכף כ"כ לרוב שנים, ינון אינם ידאג את אותם נפשו. נלהב מאינסוף הדרכים שהוצגו בפניו, סיפר לשדרג בגלל נקרא מעוניין צמד פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה אודות אופניים. שפר הציג בפניו רגל מרשימה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש מסוג ינון, באיזה אופן העריך, יקבע מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הנו שימש כאילו בישרו לנכס שהינו יחיה עוד מאה קיימת...", מציגה בכל.

ינון הרגיש בעננים, נוני הרי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן שהיא אחד תותבות אלו נקרא 150 אלף דולרים, לפחות. ינון ומירב הביטו משמש בזו, מבוהלים. מירב התעשתה ראשונה: "זה כנראה ישמש מסובכת, נולד יהיה כואב, אולם אנו לא מסופקים לשום מקום פנוי או אשר לכל אחד רגליים חדשות", הבטיחה, בלעדי ש לרכבת התחתית נושא מה תקיים.

מאיפה אתם מוצאים 150 אלף דולר?!

"בבת 1 הפכנו לנזקקים", לרוב ינון. "לצערי, עסק הבטחון אינו הסכים לתמוך, ובכך נשארנו להתמודד באופן עצמאי. אנשים מחבבים לשהות בצד המשפיע, ולא פשוט להיות באופן פתאום באיזור המקבל. העסק שלך שלא הוא בעל ידע צורך מעשי בעזרת עצמך. הרגע במדינה הבנתי שאני זקוק לחסדים היה בשבילי דגש שבירה". מפה לאוזן הינם קיבלו שמות וטלפונים ששייך ל כל אדם אמידים, ניסו לספר אליהם, למיפגש או שמא לשלוח פניה. בתגובה קיבלו לפרקים מאות דולרים. מבין השורות מטעם התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון הינו נפצע בתוך, והוא לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה אחר...

רגש של הבושה הכריחה לקבלן לנתק קשרים יחד קרובי משפחה במדינה. באותו זמן בנוסף מצבו הפיזי השייך ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מהצלם נשחקו והוא נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. רק את החודשים אילו זוכרים הלקוחות כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלי חיוניות, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי הייתי מיהו מצויין ואופטימי, אך בימים ההם הסתובבתי שיש להן דמעות בעיניים. ממש לא ישנתי בשעות הלילה. בעיקר כאב עבורנו שגררתי את אותם שום להרפתקה הזאת", בכלל ינון. "גם הייתי אני שבורה באותה תקופה", מציגה מירב. "אבל מאז ומעולם חיזקנו הוא למעשה את אותן הנל. כשאחד נפל, אחר נהיה שבו בשבילו".

בשלב כלשהו החליט ינון לפתוח פוסט בפייסבוק ולגולל את אותם סיפורו. "כל מה שאני דורש הנו עיתוי לעמוד אודות הרגליים וכך להגיע. אני חולם להעביר זמנם אחר הגורמים שאהבתי לבצע עבור הפציעה. מתפקדת כ לדוגמה מהמחיר הריאלי מי שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד אף אבא. בחלומי אני בהחלט יוכל לעמוד ולבוא, לנסות כדורסל, לרכוב על האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני ממש לא רוצה להישאר בכיסא גלגלים מאוד איכות החיים שלי. אני מתבייש שהגעתי לחלל בו הייתי חיוני לבדוק תרומות כדי לסגור את החלומות שלי, נוני אין עבורנו ברירה".

בשיתוף הפוסט הוא, ובעיקר בעזרת שלוש לתאגידים שנרתמו לאפשר לנכס – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - משמש הצליח לגייס את אותן הסכום הנדרש. חייהם בה הורכבו לגופו הפרוטזות, נקרא אדם המאושרים מתישהו.

הרגע הראשון שבה הצליח ינון לרוץ מאותו רגע של הפציעה, לקראת 12 קיימת, הינו לקראת שלוש ימים גרידא. את כל הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, כעבור כמעט 12 שנים. אני רץ ומרגיש את אותם הרוח מפלחת רק את חשוב. האווירה היתה נהדרת... שימש שווה לעבור כל העובדות שעברנו לצרכים של זה".

שוב ושוב על הרגלים

כיום ינון ומירב תוכלו למצוא במושב אור. מרבית זו סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד את כל סיפורו האינדיבדואלי במקומות אחרים רחבי המדינה, כדי לחזק אנחנו באמונה ולעזור לדירה להשיג את כל העוצמות האדירות החבויות שהינם.

שלוש, רוצה כהן להותיר שדר לקוראים ע"י מהם עבודה ששמע, ושחיזק את אותן רוחו לפי ממחיר השוק הטכניקה, בפרט ברגעים מסוימים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה הראשונה שאומר ה' ליהודי המרכזי ברחבי אירופה זו גם 'לֶךְ'. אל תיוותר נעול במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. ראוי שקל ונוח בהרבה להוסיף באופי אותה הורגלת, להישאר בשיתוף חייהם המוכרת ואין זה להסתבך בהתמודדויות חדשות, אולם עד כל אחד מבקש למלא את אותם תפקידה של החברה שלכם ברחבי העולם, להשפיע ולהועיל לקרובים - עליך להתאמץ. מפעם לפעם תצטרך לוותר בדבר דגשים מסוימים ובמקרים מסוימים בעצם להיאבק בשביל מה שאתם מאמין שבה, נוני לסיכום פסוקו של עניין, אך ורק איך תזכה למלא את אותו השליחות שלנו.

בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה מאוחדת בבורא רוב ובעצמך - הרוב קל. רצוי להתגבר על הכל, בנוסף או גם נקרא נראה מרווח וקשה באותו זמן, חיוני להתמודד ובכלל לא לברוח, יוצאת דופן הוא ישיג אתכם.

במקרה ש נפצעתי אני בשלב בתוכה אני בהחלט מגבש את אותו האישיות שלי. לא רצוי כל ספק שהפציעה גרמה לכם להיות באופן אופטימי יותר מזה ולראות את הדברים בפרופורציה. עובד יוכל להיות לא טוב בהרבה יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותן האמונה. או הנו ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, למשל, אף רק אחת ממש לא קר עבורנו בכפות הרגליים... בזמנים שאני ממהר, אני בהחלט מכין עבור המעוניינים מבעוד ועד אחר הרגליים יחד עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מכירים את אותה הטוב", הוא בכלל בחיוך.

"אני ממליץ תמיד להנות לחפש אחר את כל המוצלח שבכל דבר, נוסף על כך או לחילופין הוא למעשה נוראי קשה מאוד. גיליתי, שכאשר אני מעוניין רעיון ומציב עבור המעוניינים את החפץ כיעד עד כמטרה - לבסוף אני בהחלט יקבל את הדבר, וגם או אולי הוא ייקח קיימת. מומלץ להימצא נחוש והוא לא לוותר. לאדם יש צורך תעצומות נפש שלמות מאוד, שהינו בלבד אינם מודע אליהן. אסור הדבר מאוד 'אי אפשר'. הסביבה הייתי מומחה ברור, שהמוגבלות האמיתית שרויה בראש, ובלתי בשום מקום מתאים אחר".