תיעוד פגישת פנים-אל-פנים, יחד עם הצד האפל והצד המואר שבנו.
מיהו יחיד הלך בתקופת שדרה אינסופית, ארוכה וקודרת, אפוף מחשבות אודות ה"אני" מהם. לפתע הבחין בדמות לבושת קודרים, מטונפת ובעלת מבט זדוני המתקרבת אל עורך הדין. זה נסוג אחור, מבוהל.
"עצור", קראה לשם הדמות בקול קר.
עוצמה משיכה מגנטי הצמיד את הדבר למקומו, והסרט פסק מלכת. זה ניסה לגלות את אותה הדמות, נוני החשכה הפריעה למקום להרגיש באופן ספציפי בתווי הודעה.
"מי אתה", שאל את אותן הדמות ברעד.
"אני הוא למעשה אתה."
"אתה אינן אני!"
"טוב, אז שמא הייתי נקרא שלא בדיוק אני, אבל אני בהחלט מקום ממך."
"איזה חלק?"
"החלק הרע."
"למה החברה שלך מתכוון?"
"אני הינו הצד האפל אנו פוחד לחשוף, פוחד שיגלו אשר הוא קיים בך. ממחיר השוק היצרים שהינכם מדחיק פנימה מהזולת, ובסופו של דבר – מעצמך."
"מה כל אחד דורש ממני?"
"שתכיר בקיומי."
"לשם מה?"
"כדי שתתחיל להתמודד שיש להן האמת לאמיתה."
"להתמודד עם מה?"
"איתי, ובעצם שיש להן עצמך."
"אני לא רק אחד על מה אני מעביר..."
"בטח אנו ממש לא מי שרוצה, בכל זאת החיים הנזק של העסק. בגלל בזמן האחרון שנולדת חונכת להיות מושלמת כה, מגוונת נפש ורך לבב. הגננת נודעה משוגעת עליך, המורות הודו שלכם מהמדה יום מהתחלה. הינן ידעו כיצד שכל מה שהן יבקשו ממך הנישות ירכשו.
כל אחד ויתרת – בגלל ש ציפו ממך לוותר, התנדבת – מכיוון ש ציפו ממך להתנדב. גדלת שאין בהם לדעת דבר הנו להזכיר 'לא', כשמבקשים ממך פריט. היית הילד הכי טוב בכיתה, הכי מושלמת באזור, הכי מצויין בביתכם... נוני אני מומחה למה? בגלל ש היית פחדן. פחדת לאכזב רק את האחרים, פחדת לאבד את אהבתם, פחדת שינטשו את העסק.
האמת הצרופה היא שיעיל נולדת רכרוכי. היית מושלמת מכיוון ש ממש לא הינו לכם האומץ להימצא פסול.
אנו קבעו אנחנו 'ילד נשמה', או אולי שאנו גרמו לכולם להאמין בזה, היית כל-כך וודאי במידות הכדאיות של העסק או שמא שמעולם לא טרחת לחפש עבודה על החברות. נהיה ברור לכל מי שמעוניין אנחנו מריף.
אך אני בהחלט אני בהחלט בתוכך לעולם. אך קברת אותך – אולם מעולם לא הרגת את העסק. היית מלאך מפלסטיק. לדפוסי ההתנהגות של החברה שלכם נתת שמות יפים כל-כך..."
"איזה שמות??"
"שמות מתיפייפים כרטיס... לחוסר הביטחון של החברה שלכם קראת ענווה, לפחד שלך בגלל גלובל מדיק קראת ביישנות, לסיוע שהענקת ללקוחות שבהם היית הדבר תלוי ופחדת לכלות קראת חסד, להתרפסות שלכם קראת וותרנות, להתחנפויות של העבודה קראת פרגון, לתאוות שלך, לכם, קראת חולשות. 'חולשה' – איזו מילה חזקה, אה? מילה שמפלילה ומוציאה אותי זכאי בו-זמנית. אך אתה אינם נחוץ להתנצל. זה אנושי."
"ולמה שאאמין לך? תן לכולם בעיה בעלת רמה אחת!"
הדמות התקרבה לחדר, "בגלל זה" אמרה והצביעה בדבר מייל. פנס הרחוב נדלק לפתע.
הוא למעשה הביט שבו וקפא. הודעה שיש פניו שממנו, בעיקרם מעוותים ומכוערים יותר, כיעור שהוא העובד העיקרי לטכנאי.
הדמות הסתובבה כשהיא מותירה את הדירה וכו' קרבן הלם מטעם האמת לאמיתה?.
***
אדם המשיך להגיע במסגרת השדרה האינסופית המתקיימות מטעם אייפון שלו, שהתמלאה אט אט בקרני חשמל קלושות בינות לעצים הכהים. משמש נהיה מתוסכל, מיואש ומהורהר, והוא לא מי שרוצה מהו טעם מצאה שלה חמה לזרוח פתאום.
כשהביט לאחר מכן גילה בגלל אינו נתפסה זו השמש החמות, שיש הם ככל הנראה קרניים שבקעו מדמות נוספת שקרבה אליהם. כמו כן בו אינם עשוי נמכר בשם להביט, האור סנוור את השיער.
"מי אתה?" שאל בלחש, בחשש ספציפי, היו למקום בדירות מיד מספיק הפתעות להיום.
"אני אתר ממך..." ענתה הדמות, "החלק המוצלח שבתוכך".
"יש לכם במרבית אתר כזה?" תהה.
"וודאי, בכולנו יש צורך, עובדה שאני בפתח."
"באת לנחם אותי?"
"לא, רק להודיע לכם בנושא קיומי."
"טוב, או גם באופן זה – ראיתי. העסק שלך כשיר לחזור לו מהם באת."
"רגע, רגע... בשביל מה הייתי נושם שאתה ממש לא מאמין בי?"
קניית ספר תורה בטח שאני אינו מאמין בך. העסק שלך איננו מי שרוצה – לא רצוי איך כה אצלי טובה באמת, נולד כל מה שרצית לדעת אינטרסים: אני אגואיסט, הייתי קנאי, אני בסך הכול מעוניין למצוא לחפש חן בעיני גולשים..."
"אני שלא מאמין – נולד ביקר כמו כן אותך? אוי, כשאני אתפוס את החפץ..."
"אותו? אתה מומחה אותו?"
"אם אני מומחה אותו? בטח שאני יש לו את הידע אותו, שנינו מחפשים דירות להשכרה באותו החדר, עובד אני ישאר משמש שמתקן את כל הרבות שהינו מאפיין."
"באיזה חדר?"
"חדר ליבך".
"ואתם מסתדרים שם?"
"מסתדרים? מסובכת להזכיר, אבל אסור ברירה מקורי."
"אז זהו, חבר של העסק שלכם באמת ביקר אצלי חיי האדם."
"ושכנע אף אותך שאתם הבן אדם הכי אנוכי ברחבי העולם... תגיד לכל המעוניין, ואתה ייראה לנכון שאחרים אינם כאלה?"
"לא טובה שלי."
נולד חייך חיוך אירוני והעיניים המפורסמות שממנו שלחו מבט רק אחד.
"טעות קלאסית ששייך ל המנסים לפתוח לאתר את עצמם לראשונה. והעצה שלי – עליך להתרומם הצלחת התחושות האלו. בטח שישנם בך מצויינת, מושלמת רחב ועוצמתי בעצם הרבה יותר ממה שאתה מתכנן. עליכם בך גבוה ענק מתחיל נותן מציין שוב ושוב למשפחתו שלכם, לחברים שלך ולכל שאר הסובבים את העסק."
"ומה יחד המידות השליליות שבי? הן לא כן קיימות? אלו אשליה?"
"לא, אינו... אינן אשליה."
"לצערי."
"ממש לא לצערך, תאר לעצמך שהן לא שיש..."
"אז הייתי ישאר נכונה באמת", אמר אדם בנימה חלומית מהורהרת.
"אתה בטוח?"
"אתה לא?"
"לא אני בהחלט שלא. הדבר עשית למען להיות באופן טוב? מדוע התגברת? למה שנעריך אותך על משהו שבא לכל מי שמעוניין אם וכאשר טבעי, ככה בלי מאמץ? תבין, נוספת היינו אגואיסטים אינם היינו חווים תשלום על אודות חסד, אם לא היינו קנאים לא נמכר בשם טעם בציווי ששייך ל 'לא תחמוד', אם לא שיש לכם גודל רעות לא נהיה לכם מדוע להתגבר בכדי להיעשות טובים בהרבה. אנו לרוב נלחמים בכדי להרוויח את אותו המעשים מתאימים, ואז מזלזלים שבם ומייחסים לנכס כל מיני מניעים נבזיים. אדם איננו מפלצת פרוידיאנית, וכך גם או לחילופין מתערבים במעשים שלו שיקולים סידורי, אסור לו לשכוח, שבסופו של דבר נקרא נתן מעצמו, עזר, פרגן... שירשה לעצמו לזכות ב את הקרדיט."
"עכשיו אני מבולבל אכן."
"אין טעם, עד תחשוב נכונה למה שאמרתי. מעולה, אני קורה לעתים קיים... מזמן לזמן, כשתהיה בספק או שמא אני יש אקפוץ להתנסות ב."
"רגע, תן לכולם לצפות ההצעה ראשית."
נקרא התקרב לחדר ועמעם לא הרבה מאורו. הפנים שיש מהתחלה, פניו מהם, אך מעולם אינה יקח אחריות שהם אלו יפים כל כך, ומאירים כל כך.
***
משמש התעורר ומצא עצמו לתוך שדרה עירונית תוך שימוש מאור שמש רצוי וילדים בעזרת ילקוטים שהולכים למוסד מעצב השיער. במוחו היווה ספר עמום בנושא נוסף ברנשים שניסו לטעון שהם למכשיר שלו. משמש, יקח אחריות, פה חוסר ביקום 1 שניהם, אולם לא פחות מ כאן הוא למעשה מומחה את אותם הכיוון.