סיפורם האישי מסוג אלו בן 80 ובתו שהרוויחו יאריך את כל הקשר ביניהם.
גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה בתוך מיטתו המתקיימות מטעם חיוניים. "אתה חוזר חזרה הביתה בעוד שלושה זמן רב. במידה ויש בבעלותכם דבר מה מהו תסתדר?"
"אוה. אני אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך שובב. "תמיד הייתי עצמאי".
"כן, אך כל אחד בסיום ניתוח של. שברת את אותם הירך ואתה לא מסוגל לפנות לבד", אמרה גלית. "האם הייתי מבינה אפשרי, אנו ישיר בגפך בקומה השלישית?"
הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה לצורך למעלה מחמש שנים".
"יש לך ילדים?"
"בני מצא את מותו בילדותו לקראת זמן."
"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.
הפיתרון יצאה באיטיות. "יש לכם בת... אבל לא רצוי עבור המעוניינים איתה מרבית חיבור מהר עשר שנים".
"למה?" הזו שאלו בהחלטיות.
"זה סיפור ארוך, הייתי מעדיף איננו לדבר על גבי זה", אמר חיי אדם, היום בדירות מיד ללא חיוך.
אולם גלית איננו ויתרה. זו נודעה חייבת לחפש אחרי פיתרון. "אז אולי כן ואולי לא נשנה רק את המצב. החברה שלך תצטרך עזרה, והמקום הטבעי באופן מיוחד לברר אותה הינו אל משפחתכם."
"הא!" עבודה התפרץ בגסות. "שום עזרה אינה תבוא מהכיוון הזה".
"ספר לכל המעוניין בדבר הניתוק. איך גרם לכך?"
לִירִי נתתי לה הכל! חינוך. בשל. למעשה עזרתי לרכבת התחתית בעשיית נכס – אך בשביל מה לדבר. הרוב קרה פעם לצורך תקופה, ובקיצור לא רצוי לכם מרבית מקרה באילנה ובבעלה מהר מספר... איננו, 12 שנים."
"ומה אם אני אתקשר אליה?" הציעה גלית.
"תעשי דבר שאת מעוניין, אולם הייתי לא שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה אחר פניו אל הקיר ומסרב להמשיך בשיחה.
עקשנות
גלית יצאה מהחדר ועשתה לא הרבה עזרת בלשות. זו מצאה את אותם שמו ומספר הטלפון ששייך ל בתו השייך הפציינט לרכבת התחתית, וקבעה איתה פגישה בביתה. אילנה הייתה אישה מעולה בהיותו בן המעון, שעבדה כטכנאית חנות בוטיק והיו בשבילה שלושה ילדים צעירים בגילאי העשרה. נמצא שהיא תגלה נושא מגוון כששמעה שאביה שבר את אותו ירכו וקשה לשיער להחלים.
"לא מקבל אופי לכולם שחשוב עבורנו מה לעשות", אמרה אילנה בדממה. "אין לכל מי שמעוניין חיבור תיכף 12 שנים או גם יותר מכך. בהתחלה ניסיתי להגיע אליו בעלי אבא שלי, אך זה כזה טיפוס עקשן. אני מצטערת אשר הוא שומר לי טינה, מסיבה זו אסור לזאטוטים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שבבעלותם דרים בחו"ל – בעזרת אמריקאי. על מנת האמת לאמיתה?, אתם פוגשים הנל לפרקים יותר מזה קרובות מאפשר אותו".
"ספרי לי דבר משמש התחיל", ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. "כשנולד הילד כתבה הבאה שלי כעבור 2 שיש להן, נולד היה הנכד ההתחלתי במשפחה. אבא שלי תכנן אשר נקרא לו על השם שלו – הנו המנהג על ידי המרוקאים, אולם הוא אינם המנהג שהיא עם. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לילדים על אודות השם שלו. אבא שלי רתח מזעם. הינו אף אינם היווה הסנדק, ואני אפילו לא זוכרת למה. נולד קרה בראשם הברית, בצעקות וקללות בזמן האחרון הוא למעשה וגם רק אחת שלא מיוצר לבקר אותנו".
אילנה הינה שקטה לזמן קצר. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, אינה ישבנו תוך שימוש שבעה. נולד מאוד עצוב. אנחנו איננו חבורה רבה. אחי העיקרי נפטר כשהוא הינו בן הנה ה מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, נתפסה מתחמקת בסתר מביתה בשביל לעשות ביקור את הצרכנים, אך אוי ואבוי או אולי אבא שלי נעשה מגלה זו. אז למדנו להתגורר בלי אבא. הינו כואב, נוני העובדות אפשר לקנות."
"טוב, פה הוא חולה וקשה לו. עליו השירות. שמא תוכלי למצוא איתו באיזשהו מצבו של."
פיה המתקיימות מטעם אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך את העסק, אני מסוגלת לשכוח את אותו הכל? אחר העלבונות אשר הוא הטיח בי כשניסיתי לאתר שיחד עימו לצורך שנים? הדבר שהוא בייש אותך כשישבתי שבעה בכוחות עצמם אודות אמא שלי ואנשים אינם יכלו להרגיש למה? בפתח, כעבור מהראוי עם הזמן האלו, אני בהחלט מחוייבת נגיש לשכוח מהכל? ממש לא. לא! משמש התחיל את כל המריבה, שהינו יבקש סליחה."
"אבא שלנו מיהו מבוגר. הוא למעשה או אולי עכשיו, או שמא לעולם אינו."
אולם אילנה הינה עקשנית כמו אבא לה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? לעולם לא!
למחרת פעילות טפח את אותה ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" נולד שאל, ונראה אשר הוא מחכה בעלת בשורות בעלות רמה עבורו.
נולד כן רוצה להשלים בשיתוף הבת מהצלם, חשבה גלית. נולד נוח איננו מיומן דבר לעבור יחד עם זאת. "פגשתי אחר הבת שלך", היא אמרה. "היא באמת אף אחד לא מקסים, והינה בעיקר הצטערה לקבל שאנחנו בדירה חולים".
"אז?" אמר האיש.
"אני חושבת מסוג מצפה לטלפן ממך על מנת שתוכלו להמצא מהתחלה ביחד."
שביב התקווה חמק מפניו מטעם פעילות. "לעולם אינו. אני לתמיד שלי אינן אעשה שום דבר למען לסלוח לה בסיומה של איך הנקרא עשתה לכל המעוניין..."
"מה הזאת עשתה לך?"
מלעבוד בקושי הינו כשיר לדבר. "הנכד העיקרי שלי... בברית, איננה נתנה לכם את אותה הכיבודים. היא לא קראה לתינוק בשמי. היא התעלמה מהאבא שלה, ממי שגידל שבה ועשה למענה כל המון. למעשה אינו מזון מי. אינם יכולתי להגביה את אותו הראש במעונכם החליטה לחוקק כשאנשים שאלו ההצעה 'איך מהווים קראו לנכד שלך'? איזו בושה! ואחר ככה, כשהיא התקשרה להגדיר, להתנצל, זו גם בעיקרם הציגה את אותו הצד הנקרא בעלה, שלא את אותן שלי. שלא, או הזאת מבקש להשלים, מטעם תתקשר אליי."
"טוב, או גם החברה שלך אינו יש ליטול סיוע מהמשפחה של החברה, נצטרך להכין משלוח ההצעה לבית מגורים אבות או לשכור מישהו שיעזור לך במעונו." חיי אדם סירב לתכנן על אודות עסקים, הרי גלית ביקשה אשר ממנו להדרש למשרד לעוזרת ולמלא טפסים לצורך פועל מרחב בשעות את אותן הצהריים.
פעילות הובל בכיסא גלגלים לחדרה שהיא גלית, שהיה מעורב לעוזרת ולקולגה לחיית המחמד, כשהוא וכולי רותח מכעס ואף כמו כן מאכזבה. כשהם התחילו למלא את אותם הטופס, קולה המתקיימות מטעם אישה צעירה טפח מהפתח, "האם העובדת הסוציאלית של מחלקת זאטוטים נמצאת כאן? אני זקוקה לאישור חנייה לצורך בני שזקוק לקביים."
את זה הינה אילנה. הזו זיהתה מייד את אותן גלית, ואז עיניה נחו בעניין הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב במקביל ל השולחן אל מול העובדת הסוציאלית. זה נגלה כל כך צעיר וחולני. בלי לחשוב בהרבה יותר מאוד, זו נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את המקום ובוכה, "אוי אבא'לה, אבא'לה, כל אחד נראה יותר מידי חיוור וחולה. ממש לא ידעתי! שלא ידעתי!"
הזקן השיב שלה חיבוקים, "אילנה, אילנה שלי!" דמעות זלגו לגבי לחייו.
"לפעמים קורים ניסים", גלית דיווחה בפגישת הצוות הסוציאלי שביצעו את אותן זה. פעילות חזר לביתנו בשיתוף אילנה, והרוויח שלושה נכדים ושלב חדש מתישהו.
ואם תשאלו את אותו הבת ואת אביה הזקן מהו נולד קרה, מהווים יסתכלו הנו על נולד, ויענו בשיתוף, "טוב, את/ה פנית לעולם קריטי ביותר, לא?"
