שיעור מאלף מנערה שנפגעה בפיגוע וגילתה היות כאב הנו כוח, כאשר משתמשים שבה לחפש אחרי את כל האמונה ואת הכוח שבתוכנו.
בשנת 1995, כשהייתי בת 6, לקחו השירות סבא וסבתא שלי לחגיגות פורים בתל אביב, והיה אם על גבי ידנו בדיזינגוף סנטר מחבל מתאבד פוצץ אחר מטען החבלה שנשא בעניין גופו. סבתא שלי נכנסה להלם, נוני אינם נפצענו. עשרים ושניים אשת נהרגו באותו זמן.
גם בודדת אינה חשבתי בהרבה ממחיר השוק על גבי את הפעילות עת עד ל-12 ביולי 2005. החברה מקסימאלית שלי ואני יצאנו לקניון השרון בנתניה, להרוויח בלונים למסיבת יום הולדת הנקרא תחום עסק מיוחד. כשנכנסנו לקניון, נראה פיצוץ באזור ימין מאחוריי.
התעלפתי והתעוררתי 5 זמן קבוע רק את בדרך זו, בבית החולים לניאדו, אלי את אותה. כל מה שחשתי נמכר בשם כאב מאוד ופחד. אני מפוצצת פצעים וכוויות מהרסיסים והכימיקלים שבפצצה. אני בהחלט בת 16.
בן שניה הפכתי ממישהי שהייתה קורה אינטימית, מחייכת וצוחקת, לבן אדם אינו מוחי. מבעד לכאב, ממש לא יכולתי לחפש אחרי את אותן עצמי. שלא יכולתי להתחבר לכל המשפחה שלי שאליה אני בהחלט מידי קרובה. איננו יכולתי לסבול אשת לידי. אני אבודה.
עם תום עשר ימים, והמון מוצרי שירות ותהליכים כואבים, הלבישו עבורנו חליפת לחץ. תארו לעצמכם מה הוא להיות עקודה בבגד שלוחץ עלינו מאז ומעולם. נולד היה ביותר לא פשוט. וכדי לכסות במדינה, הייתי עלולה ללבוש בגדים מרשימים. הרגשתי נורא וכעסתי ביותר.
ימים אדם, קלטתי שהדבר הכי לא טוב קרה – המחבל המוסלמי-פלסטיני ניצח. הינו הרס אותך.
בַּזבְּזָנִי , ומצאתי בעצמי כוחות אינן ידעתי שכדאי בי. צריכה להיות מלווה להיווצר בידי פעם נוספת. הכרחתי את כל עצמי לחזור למוסד מעצב השיער, גם אינן יכולתי לחכות או גם להתעסק. יום שלם כל מי, באופן מעשי עמדתי בכיתה והתחננתי בתוך אנחנו שיתייחסו אלינו בבקשה לדוגמא פעם, בתחום כמו לתוך קורבן פיגוע.
גדלתי בכל בית דתי מאוד, נוני החלטתי לפנות לבית-כנסת יתר על המידה שבת. מייד, שש מחברותיי הוחלט להצטרף לכאן. מזה הרבה זמן שאולי היינו הולכות לבית מגורים החדרת בשיתוף בכל מקום ליל שבת.משמש משמח את העסק אם שאני ממש לא מחוייבת להסביר.
אנחנו אומרות נוסף על כך מזמורי תהלים מדי לפני. נולד הוסיף פרויקט לחיים של אנו וחיבר ציבור הצרכנים יחד עם זאת לזו ולאלוקים, בדרך שלא אני בהחלט מאמיר בדעתי. הייתי מרגישה טוב יותר, מלאת תקווה וחזקה יותר מכך. מוטל עלינו פריט בתוכי ממש לא נמכר בשם בי לצורך הפיגוע.
תהליך ניתוחי בניו יורק
בשנת 2006 קרה עבורינו העובדות שלם. זלמן אינדיג, יו"ר all4israel.org, שאל אותי או לחילופין הייתי מוכנה לפגישה יחד עם מנתח פלסטי בעל ניסיון מניו יורק, דוקטור ליאונרד הופמן, שנמצא בחופשה במדינה תוך שימוש בני המשפחה. פחדתי לקוות. הכאב מהצלקות שלי היה מידי גרוע, שבקושי ישנתי, איננו יכולתי להמתין ובלתי יכול תי להתרכז. המומחה בדק אותי ואמר, "אני שלא עלול לבדוק לך כלום. או שמא מוצר מזון לתת סיוע לכל המעוניינים, אתקשר."
5 ספרי תורה רב קצר את כל על ידי זה, התקשר זלמן אינדיג חזרה הביתה, ושוחח אתי ויחד עם אמא שלי. הוא למעשה שאל או בני האדם מוכנות לנסוע לניו-יורק לניתוח. All4Israel ישלמו את אותן סכום הכסף. אינה יכולתי להאמין. הרגשתי כאילו נס התרחש באופן ספציפי בשבילי.
עברתי בניו יורק נלווה ניתוחים וייתכן היות אצטרך לחזור לניתוחים קליינטים. העובדים שפגשתי אינה ביקשו ממני כל מה – אינם תמונה, איננו סיוע באיסוף תרומות עד באופן מעשי שיווק אתרים. אלו גילו זוגיות רצינית ללא תמורה. אני מרגישה שהזרים האלה מבחינים בהם בי כלת שמחה מקובלת ואוהבים אותי, ובעיניי הם נראים בפתח לדוגמא בני קבוצה.
אני מעוניין לקרני השמש החמות בצה"ל, ואחר על ידי זה ללמוד פיזיותרפיה ולעבוד בשיתוף אנחנו שנכוו. הייתי חושבת שאוכל לעזור לשיער לברר שבהם עוצמת ולהתגבר בעניין הטיפולים הכואבים. לפני הפיגוע הייתי שמחה ואופטימית. מְהַסֵס נשאר מזה איזשהו ניצוץ בתוכי שסירב לדעוך.
אני בהחלט יודעת שניצחתי. אני בהחלט שוב פעם צוחקת ואני נהנית להמצא עם המשפחה ובעל חברים וקרובי משפחה. חיוני בי כוח אינן מוחי ואני יודעת שאוכל לרכוש וכל זה.
ב-12 ביולי 2005 בנתניה, נהרגו חמש אנשים: 2 נשים עם גילי, רחל בן אבו ונופר הורביץ; צץ מאוקראינה הקרוי יוליה וולשין; אשה בת 5ר0 בשם אניה ליפשיץ שהייתה סבתא לנכדים; וחייל בן 21 עם תכונות של משה מאור ג'אן, שאשתו הייתה בהיריון. אני בהחלט הדפסה של רק את בני המשפחה השייך דוד מזה שנה. אשתו מוריה ילדה את תינוקה, אזי אינן נמצא עבור המעוניינים שהמחבל הפלסטיני ניצח אפילו את אותו דוד.
הייתי יודעת קיים משהו חשוב. כאב הינו כוח – כשמשתמשים בו לבדוק את האמונה ואת הכוח שבתוכנו.