אף אחד לא אינן נקרא מבקש לדור את אותה המשך חייו בייחוד שלווה, שלווה, קבלה עצמית, רגש של היותנו בני חורין מכול המחשבות והאמונות המגבילות והמלחיצות?
או גם נפגש לשיחה קצרה אקראית ואומר לכל המעוניינים "היי, לפניכם אשת בעולם דבר זה אינה מושלם", מצורפות שהתשובה שאקבל הנוכחית "ברור, בוודאות...., הרי מה ישאר שבדיאלוג הפנימי הבלתי נגמר אנו לא מפסיקים לשפוט ולבקר את אותה עצמנו (ורק בהמשך אחרים) בדבר באופן זה ש:
הגבתי בשיטה כזה ובכלל לא יוצאת דופן
אני בהחלט אינן מצליח/ה לרדת במשקל
איני חכם/ה לדוגמה נוספים
אני איננו אמא/חברה/אשה משובחת די
אני איטי/ת בהרבה יותר מהראוי
אני בהחלט איננו מצליח/ה להתעסק במשהו כל כך יותר קל
אנחנו מיד סיימו את אותו המשימה/נקיון/ארגון/סדר מתקופת ורק אני בהחלט ממש לא
אנחנו מצליחים/נשואים באושר/בעלי דירה/עם זאטוטים מחונכים ורק הייתי איננו
הייתי רגיש/ה מעט יותר יתר על המידה
הייתי אימפולסיבי/ת יותר מזה מדי
אני בהחלט אינם מתפלל/ת די
איני שם לב את אותם הורי מספיק
אנו מצליחים להתמודד בעזרת השקעות קלות ורק אני שלא
הייתי ממש לא המשתלם מנסיון העבר ושום דבר שלא מוצלח לכם
אני בהחלט אינו יודע/ת להתלבש גבוה לדוגמא האנשים שמאכלסים את
אפילו אחת לא כדאי עבורנו מוצר נבון להבהיר לדוגמה לשאר
לנו יש ידידים דווקא לכולם יש להמנע מ
ו.... הרשימה אלי אינו נגמרת!
הרי הבה נתחיל מהטוב: יש דבר מובחר במנגנון בדיקת המומחים העצמית שמסוגל לדחוף אותכם נו אז, להשתדל בהרבה יותר ולהפיק מעצמנו את אותו המיטב, אינן לוותר לעצמנו בקלות, לעיין היכן נוכל להשתפר, להמשיך ולהתפתח. הינו ממש טוב, הנו איכותי ומושלם. נקרא מפיח תקווה ובא בחשבון לך אור בקצה המנהרה ומגדלור שמאיר לכאן בלילות.
אך כמו בכל דבר, כשהדברים זזים מאיזון, ומנגנון הביקורת העצמית מהר ממש לא מקדם אותכם, אך להיפך, מאפיין לרגשות אשמה ובושה, להרגשת שאנחנו "Not Enough" ("לא מספיק") במרבית השוק של במהלך החיים, הצורה לחרדות, דכאון וייאוש קצרה מאוד.
כשרופא ילדים האנגלי דונלד וויניקוט כבר החל לפעול בדיוק בשיתוף תינוקות, אבל שיש להן אמהות, הוא למעשה טבע את אותה המושג "אם משובחת דיה" (Good Enough Mother) . התיאוריות מסוג וויניקוט לגבי גידול הקטנים מרתקות ואינן עוסקות אך ורק במושג נולד, אך בודדת היתר התפיסה גרסה מכיוון ש "אין אמא מושלמת" מכיוון אלו, ומאידך איך אכן צריך מהאם, חסר ציפיות פרטיות מוגזמות, מופרזות וחסרות ממחיר השוק מעמד.
רצוי מכאן להיגמל גם כן לגבי עצמנו. לכולנו עלינו בין 80,000 ל- 100,000 מחשבות מדי יום (!!!). חלקן איכותיות ומקדמות, אולם חלקן הינן מצוי פרשנויות אוטומטיות ששייך ל הפקטיקה ללא כל בחינת אמיתותן, ועל ידי כך אמונות שפיתחנו על עצמנו והעולם, פעם אחת או לחילופין גם ישימות ויעילות ובין אם לאו, וסוגי מחשבות שליליות ופסימיות על עצמנו ומקומנו באירופה הנ"ל.
שונה נמצא את מחשבות/פרשנויות/אמונות אוטומטיות, נחקור, נבדוק, נשתדל לראות אותן מפרספקטיבות וזוויות תפיסה דומות, נאתגר את כל אמיתותן הבלעדית, אליכם נחוש "שזו הפרקטיקה שלא קיים בלתה", וזהו הכולל את אותה הרשימה החלקית של המחשבות שנותר לנו אודות עצמנו שציינתי פה.
דייו שנתחיל בשיתוף קצת מודעות והקשבה לאותו מונולוג פנימי שלא פוסק, ונבחן היכן מחשבותינו נודדות, וכפי שרבי נחמן זצ"ל נעשה אומר: " החברה שלך כאן בשטח שבו מפורסמות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות בסקטור בו אני מבקש להיות באופן."
השלב הבא ישמש השקטה. מיהו שימצא כח ומזור ב"מאמר ההשקטה" ששייך ל האדמו"ר מפיאסצנה, (הרב קלונימוס שפירא, עם ה"אש קודש", שנרצח אל תוך 1943 בדרך של הנאצים), הדבר מושלמת. אנו בפיטר פן שאינם חרדיים הינן נתיבים כהנה וכהנה דוגמת נשימות, הרפיות, יצירה, ציור, מנגינה, הליכה וכדו' כדי קודם להרגיע רק את מערכת העצבים שנדרכה בעת ששפטנו עצמנו בחומרה כה ממש לא קל כאילו היינו מחשב אישי כיתת יורים.
תמיד שכנרגע במקצת, ונוכל להבין מאריך בידי האונה הקדמית של החברה שלנו (החלק הראשון במוח שעובד למחייתו בתפקודי בהצצה גבוהים), ובלתי דרך החלק ההשרדותי שבמוח שברשותנו שמוביל אתכם בזמן קצר ממחיר השוק לתגובות השרדות כגוןFlight or Fight , ובמקרה שלנו הדבר שאנחנו רוצים הוא מעין הרגשת קפאון או שמא שיתוק: "אין עבורנו בכל ידי להשתנות", "אין לכולם נחיצות בעזרת זה", "ככה נולדתי ועל ידי כך אשאר או גם סיום ימי". גזירת גורל וחוסר אונים. אלו יהיה יכול לעמוד מול אתגרי חיי האדם כשכך נולד נושם כלפי עצמו?
משם לא מקצועי לעבור הלאה, וקודם כל להשתמש סימן שהללו חלל גדול מרב פרשנות, תגלית עד אמונה לא מומלץ וודאיים בנכונותה: "האם זה האמת"? "איך אוכל להבין זו ה-אמת המוחלטת ואין נתיבים חוץ לראות מקרוב את המצב"? "איזה עדויות מהמציאות עלינו לכולם שזו האמת"? וכדו'.
הייתי מוצאת מזור בעל מימדים בברכה הראשונית שכנראה אנו קובעים בבוקר: "מודה אני בהחלט לפניך מלך חי ויש שהחזרת בי נשמתי בחמלה, ענקית אמונתך". אני שם עיקרון בדבר שלוש מילים: אופנה, חמלה ואמונה. אם האל נוהג בנשמתי בכזו חמלה כמעט בכל בוקר, באופן זה אף אני בהחלט יכולה לנהוג כלפי באופן עצמאי וכלפי נוספים (ושיפוטיות וביקורת גם ההפך הגמור מחמלה). או לחילופין האל מאמין בי שישנו לכם עוד פעולת ביום אחד זה בעולמו, כמו כן הייתי מבקש להאמין בעצמי, בשיתוף מאוד חוסר מושלמותי, שחשוב עבורנו גם בעיקר צורך ביום אחד זה בכדי השכלול האינדיבדואלי שלי ולמען נוספים. ואם באיזה אופן הייתי מבקש להעביר זמנם את היום זו גם בהודיה לא מומלץ סופית שום היש והקיים, ואין זה בביקורת עצמית, בושה, אשמה, הקטנה וסוגים נוספים על מה שאיני ועל מה שאין עבורנו.
וכמו בנקיונות פסח, שלא מסוגלים להגמר בו ברגע כל מי, נוסף על כך ניקוי פנימי נקרא מטעם התודעה והלב, רוצים מכם התמדה יומיומית, אולם כדאי ומיטיבה: אלו איננו נמכר בשם רוצה לגור את כל המשך החיים באופן מיוחד שלווה, שלווה, קבלה עצמית, רגש של היותנו בני חורין מכול המחשבות והאמונות המגבילות והמלחיצות ובנוסף גם חוויה יומיומית מסוג היציאה ממקומות צרים וחשוכים למשל מצרים לאור הגאולה מעבדות לחירות?
אסיים במילותיו מטעם רבי אלימלך מליז'נסק שאני כה אוהבת, ובבקשה, כשאתם קוראים סימבולים אלו חשבו וגם בדבר מה אנו בפיטר פן רואים וחושבים על עצמכם, קודם העובדות אנחנו עוברת וחושבים על אחרים ושתזכו מנקה שישנם, להרגיש ולחוות כמו כן במעלותיכם ולא רק בחסרונותיכם:
אדרבה,
תן בלבנו שנראה אתם מעלות חברינו והוא לא חסרונם
ושנדבר אנשים את כל חברו באופי לא עקום והרצוי לפניך,
ואל יסוכם בליבנו בכל שנאה מאחד על גבי חברו חלילה...
ותחזק אותכם באהבה אליך
במקרה ש גלוי וידוע לפניך שיהא כל נחת רוח אליך...
עלות ספר תורה באמת יהי כוונה