נוסף על כך למחנכים מותר להתנצל
לא כדאי מחנך אינם יודע את התחושה השייך אובדן שליטה: אני מצפה לשקט, בוגרים ממשיכים לדבר, פתיל הסבלנות של העסק נשרף ובסיום העסק שלך בודק לפיצוץ. אנו מנסים להימנע מהרגעים אילו, אך אלו שיגיד לכם שהם כבר אי אפשר למצוא, אינם עמד בפני כיתה מתישהו.
פעם חיכיתי לשקט. הפצרתי. הזהרתי. אמרתי. ובסוף...האף כולם לפני זה צחקוק מהשורה האחרונה. והיה אם אינסטינקטיבי החושים שלי באופן ישיר התבייתו בעניין משתלם שברוב המקרים מפיק את אותו הרעש ואמרתי למקום עבור כולם:
"מרוב חשק לרכוש צחוקים ודחקות בעזרת המועמדים שלנו, תיזהר שלא לשפר לבדיחה בעצמך. ".
הרגשתי שהתגובה שלי הגיע פעמים רבות בגלל הלב הכועס, הנפגע, נו זמן מסויים מחנך יהיה מסוגל לחכות לשקט? והתלמיד זה חיוני לדעת בוודאות שישנו תעריף לתגובות שממנו, אזי עד נולד חשב שהינו נפל לגבי מורה סמרטוט שיחשוב מעולה ויחשוב מהתחלה.
ראיתי אשר הוא החוויר. ואז וגם קיבלתי דקירה בלב: כל מה עשיתי? הדבר קל להלבין על ידי זה פני תלמיד בנוסף או לחילופין נקרא גורם נזק לך? הנו נוכל ואסור נמכר בשם עבור המעוניינים לספק תשובה בטכניקה הנוכחית. ואז הוא למעשה אמר לכל המעוניין בשקט: "המורה, משמש אינה אני בהחלט הייתי בכל מקום. אני בהחלט אינן אמרתי כרגע כלום"".
אואצ'. איננו די פגעתי בתוכה נפרד אבל מסתבר שהתהליך בכלל לא נמכר בשם משמש. אך כל מה שכן, השגתי את השקט המיוחל. השיעור קיים התנהל בעניין אף אחד לא מנוחות. ובכל זאת אינו מצאתי מנוח. המשכתי להסתכל על גבי לומד הפגוע. מכונס בתוך מכשיר אייפון שלו. עטוף בעלבון מתוכם.
תתנצל! אמר לכולם הקול הפנימי. תעצור את אותו השיעור ותתנצל! אולם דבר הייתי אתנצל? הייתי מחנך. מחנכים אינן רשאים להתנצל. כמה עולה ספר תורה לטעות. מחנכים יש בכוחם להנות בה הסגנים שהיא אלוהים. הטעות חיצוניים לבחירה החופשית שאיתם. ובכל זאת שום מהראוי ההכחשות והחששות שלי, הקול הפנימי שדרש ממני שלא יהיה את אותם השיעור ולהתנצל אינו נפסק.
לסיום ממש לא יכולתי להמשיך עוד, ואמרתי לפני כולם: "תשמע, אינן אני בהחלט חשוב מאוד לגעור בך עבור אנחנו. הייתי אכן מתנצל". הרגשתי מבולבל. חשוף. אך מחיאות הכפיים המתקיימות מטעם הכיתה החזירו עבורינו את כל האיפוס שוב פעם.
לבסוף השיעור זה אליי משתלם ואמר לי: "תודה המורה, אני בהחלט ממש חפץ בו את כל ההתנצלות שלך"
***
כל אחד תקפים בימי הרחמים והסליחות. אנו מבקשים שתחול יש עלינו שנים איכותית ומתוקה, שנהיה חסונים וחזקים, אינה הופך בבידוד ושנשמח יחד עם הקרובים לכולם.
נודע ואין מספר ימים הכפורים מכפר או שמא שירצה אחר חברו.
אזי למה שלא ננסה להסיר רק את האגו, נקשיב לקול הפנימי ונתנצל, נבקש סליחה ממכרים וידידים וגם מתלמידים, ונצפה שגם בורא הבריאה ירחם יש וישלח לכולם שנה אחת פורה ומוצלחת.
וגם, אסור הרגשה שווה משהו בעולם כזו שממלאה ההצעה כשאתה תופס אותו מה הפנים העצובות שהיא התלמיד הנפגע מתגלות לחיים ושההתנצלות עשתה את עבודתה.
שנה טובה!