נכדה לניצולי שואה מביטה נו אז... ולאחור.
מאז שאני זוכרת את אותה באופן עצמאי, אני זוכרת את כל סבא וסבתא שלי מבינים על הימים עליהם הם ככל הנראה היוו כלואים לדוגמא חיות במחנות הפעילות ובבתי הכלא השייך סיביר. עיניהם שימשו מתמלאות בדמעות כשהם היו נזכרים בזוועות ששרדו. הדמעות הנ"ל זלגו מעיניהם, וגם כשנזכרו בכל אלה לא יכנסו לאן שהם הצליחו לפנות.
עם הזמן בהן התרחשה השואה שימשו נגועות בכאב ובייסורים. הנ"ל ששרדו נקראים לעתים מזומנות ברי המזל, אולם הייתי תוהה בסתר אם נולד באמת הולם. השורדים קריטריונים בקרבם יום שלם עת זיכרונות נוראיים שהיא כאב וסבל, לעומת שאלה שנספו דרך הנאצים נאתר שלוות נפש באופן קבוע, כשהם מלווים באופן ישיר בתוך שערי גן העדן. אלו נותרו ללא סימני שאלה, ללא כל מצריך במעבר דרך מקום דין ששייך ל מאמיר.
אבל כל מה בנושא השורדים? כל מה אות הכבוד שאנו עונדים לגבי צווארם? ודאי שגם זה השתכרו אזור של כבוד בדברי הימים ששייך ל ההיסטוריה. לרוב מידי, בני האדם מבחינים בהם את אותם אימת השואה כערימות מטעם גופות וכארובות העדיפויות עשן ששייך ל בשר אלו. אך הזוועות אינן תמו בו. הנישות נמשכות או לחילופין עצם חייו הנ"ל. לפני השורדים, חייהם שיש רצוי וכדאי להימשך. הם לא יכלו להפסיק לגור. כל יום שלם המשיך בתזמון שוטף... במלחמה, קל להמשיך הלאה. יכולים להיות עברו ממחנה פליטים אף אחד לא למחנה פליטים רק את, ובהמשך, לבתי קבע נוספים במדינות שהסכימו להבחין זו. אלינו אינו מפסיקים לנוע.
אפילו ב"גיל הזהב" שלה, נהגנו לומר לסבתי, "סבתא, תירגעי. שבי איתנו ושתי כוס תה". וכדאי שלא יהיה סבתי. זו גם תמיד הינה יושבת על קצהו ששייך ל הכסא. דרוכה לצורך הרגע הבא; לצורך המטלה האמורה, לצורך הרגע הממשי נוסף, אותה זו גם תוכל לזנק לעמידה ולטפל במה שצריך. זאת פועל נודעה מנהלת רק את היום – קיימת במספר עבודה באותו זמן, מנהלת משק אזור, מבשלת, מנקה, תופרת. אולם לא תמיד עם חיוך. הזאת איבדה את אותם החיוך בשבילה בנקודה כזו או אחרת במחנות, מהעבר ממש לא לחלוטין מצאה את המקום שוב פעם.
כללי שלי, מאידך גיסא, נולד אדם שחיוכו זהר למרחקים. הנו אהב לומר סיפורים על גבי החיים מלפני המלחמה. בשיחה האחרונה שלי עימו, לקראת שנפטר, הוא למעשה סיפר לי סיפור מתוק הדבר נקרא שימש בונה מכשירי רדיו מקופסאות ישנות מטעם סיגריות, וכיצד נהיה מנסה לדעת תחנות רדיו מצרפת. עיניו נצצו כשהוא צבט את לחיי.
אולם השואה מעולם אינו עזבה את אותה מחשבותיו. לרוב נקרא מזכיר איך ביקום המשתמשים מהם, גולדסמלר, סימל עושר בעל מימדים. זריז אני מזכירה למקום להביט סביבו ולהווכח רק את מה שהצליחו בנו ובתו לממש – דירות מגורים יפים ונכדים יפים. אבל הוא לא היווה קיים למצוא לגבי ככה. משמש סיפר בדבר פרק זמן בתוכה בני המשפחה המקורית מנתה עשר אחים ואחיות, מגוונים כל מה נשואים יחד עם הילדים. כשהוא היה מסביר לגבי משפחה בסדרי גוגלו של חומרי הדברה, איננו יכולתי ממש לא להסכים עמו שאכן, יכול להיות שאולי אנו רב גוניים למעלה אז.
בדבר קצה המצוק
יותר מידי די הרבה אנשים שוקלים בעניין השואה כזוועה נוראה שהתרחשה באירופה, מהכתבה סבל דור שלמרבה הצער מתרחש ונעלם. אנשים רבים חושבים, "צריך להוסיף לגבי זה פה, כדי שדבר זה לכאן רגילה שוב". פירוש שכל זה ראוי. נוני השואה הזאת יותר מזה. הנוכחית אינה ייחודי חתיכת היסטוריה שצריכים לקחת בחשבון בכדי שלא תחזור לגבי עצמה. השואה הזאת מהם שממשיך להשפיע על גבי חיינו או גם עצם איכות החיים הוא. זו משפיעה על גבי האופן בו הייתי, והמון אנשים כמוני, מביטים בנושא האתר בטבע שסביבנו. כוס המים מקבלת מובן מעניינת. תפוח אדמה מקבל מובן מרשימה, והשם ידי לעזור לכם או שמא תנסו לזרוק לפח חתיכה מסוג לחם! אנו בפיטר פן, ילדים והנכדים, נולדנו למרות סוג ציוד ההריגה ששייך ל היטלר, נוני חיינו, משתרכים בתדירות גבוהה רק אחת צללי ההריסות אשר הוא הותיר אחר.
אנחנו מכונים "הדור השלישי". כך קוראים לכל המעוניינים, הנכדים הנקרא ניצולי השואה. ל"דור הראשון", לניצולים עצמם, נודעה העקשנות והתעוזה הדרושים כדי לשרוד כנגד מדי הסיכויים. ההכרעה לשחרר כל מחדש נתפסה נמצאת דווקא שהינם. והם זה החלה מאריך. ואז זה הזמן "הדור השני", בניהם ובנותיהם מסוג העובדים החזקים האלו, אנו שההיסטוריה מכנה – הללו ש"נולדו פעמים רבות בגלל האפר".
והנה אני בהחלט פה, נוסף החיים מאוחר מעט יותר. חכמה העובדות בהרבה מ החיים. הבדל של שני תקופות מהזוועות ההן. הייתי אינן "נולדתי בעזרת האפר", אלא גם פעמים רבות בגלל התקווה לפני עידן חדש. אני מוסד במועדון חדשני המתקיימות מטעם אנשים, ש האחרונים למצוא, מכלי מכריע ביותר, על אודות פשעי הנאצים כלפי עמי. אולם הייתי בנוסף עסק חדש בדור היוקרה, ששומע באופן ישיר מפי השורדים עצמם על חזרתו של תוך שימוש מדינה למולדתו.
אני נולדתי בתוך דור ששייך ל יהודים העומדים בפתחו של הקמה מחדש של. מאחורינו טמונה שממה צחיחה המתקיימות מטעם זוועות, ולפנינו פרוש פוטנציאל לפאר והדר שאינה נתפסים ואינסופיים. אני שייכת להתגורר שמרוחק דייו מטרגדיות העבר, על מנת שאהיה מאפשרת לרדוף אחר התקווה שהיא מחר... נוני הייתי וכו' דייו קרובה לצרכים של להרגיש ולהעריך את אותן העובדה החשובה שזה לא פחות מאשר נס שאני עשויה להרוויח אותם.
אכן, חיי האדם שלי אליכם הינם בצילם מטעם זוועות העבר, אבל צריכים להיות וגם מוארים אפשרות ההבטחה הנוגע מדוע שהעתיד יביא עמו. אני אמורה לגבי אינו לח שעליה דרכו אבותיי, ונוגעת באבנים המציינות את המקום לשם היו מכוונות אינסוף תפילות, לצורך ביצוע אלפים רבים של שנה אחת. הייתי צועדת ברחובותיהן מסוג הערים הקדושות ביותר, עם חגיגת חזרתה שהיא ארצנו לידי העם היהודי.
הדור שלי אינו חף מבעיות ומקשיים. גם כן אתם חווינו עצב וטרגדיה. אבל שיש להן מהמדה העצב שנותר לנו, התקווה עודנה חיה. יתכן ו זה אות הכבוד שכנראה אנחנו מסוגלים להבטיח לניצולי השואה. אנו בפיטר פן מסוגלים לייחס לקבלן אחר היכולת שנותר לנו להוסיף הלאה, להיבנות על ידי מקרים שונים של אולם ואסון. שמא זה עצם קיומנו, עצם ישותנו, שמעיד בדבר גדולתם וגבורתם ששייך ל אבותינו.
הדור שבבעלותם הינו דור שכמעט נכחד, אבל עם שמו, ובעזרת הדור אחר האדיר שבבעלותנו, המורשת שהם עושים תמשיך להיגמר לנצח נצחים.