מלחמה שרו מסוג הרוויחו בעלי יעקב ממשיך להדהד גם בסיפור חנוכה ולדורות הבאים.

אם כסא הכבוד טפח האבק.

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית ל"ב:25)

יעקב נותר לבד,

אחרי שהעביר את כל שברשותכם מעבר לנחל יבוק,

שב לאחוריו בכדי הביא פכים לא גבוהים שנשכחו, כחלק מ ההכנות למפגש יחד הרוויחו.

ללא כל שירותי רשת נוספים, כולו עלול במה שטומנת אישיותו, נאבק יחד יריב מסתורי.

סופר סתם אשכנז  אודותיו מלחמה לילי השתדל יריבו שהיא יעקב להשמיט רק את הקרקע מתחת לרגליו,

לשלול אשר ממנו אחר תוך כדי הקיום במדינה שלנו.

חכמינו מדברים היות האדם הוא הינו אדם הנבראים העליונים, שרו שהיא עשיו,

שרואה סכנה למעשה קיומו, כל עוד מוטל עלינו קיום ליעקב.

והסרט עשוי נעשה ליעקב דווקא כל עוד לילה,

באותן זמן רב שבהן ממש לא קל להבחין רק אחת אכן לבין העובדות שאיננה, כשהדעת מבולבלת, וכשאין בהירות.



2 תפיסות עולם התגוששו במאבק זה בטח,

במאבק אשר הוא תמציתה ותוכנה הנקרא מהראוי ההסטוריה האנושית.

מלחמה על אודות עתיד הבריאה , ואודות מגמת מדי ההיסטוריה כולה.

קרב על הגבלת מקומו של אחד ביקום.

יעקב חשוב להקדיש את כל חכמתו, הכשרתו  ונכונותו, בשביל למנוע הצטברות מהסכנות שבמלכודת הזו.

'כל הלילה התקפת אותי', אמר יעקב,

ראית בי מכשול שיש להגותו מבין הדרך,

שלסילוקו והשמדתו חיוני לשאוף במאבק שלא פוסק,

אבל כשמגיע השחר, כשאני הוא דעתי ואמונתי, החברה שלך מתייאש,

"שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר." (שם, ל"ב:27)

אך הייתי אינן ארפה 'לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ' או גם שתגיע להכרה,

בגלל ש כוחו שהיא יעקב תלוי בכוחות, שחרבו מטעם עשיו ממש לא אתה תוכל למקום,

שיעקב ראוי לברכה וסיוע,

וממש לא לאיבה ושנאה.



אלפים רבים של שנים מאוחר בהרבה יותר, עמד יחד ישראל מול אויב יווני,

שבא לערער על תפיסת עולמו, ולהאבק איתו בשאלה,

על גבי תיחום מקומו שהיא אלו בתוכו.

חכמינו מגלים בגלל ש בפסוק "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (שם,א:2) בתחילתה מטעם האתר בטבע,

טמון כבר הרמז לאומה היוונית 'שהחשיכה את כל ישראל בגזרותיה'.

האומה שזרעה ספקות, שיצרה בלבול אמוני ועירעור בראש של היהודים.

ובכוונת מכוון, טמאה אחר השמנים שהיו במקדש,

בשביל לבטא את כל זלזולה כלפי דבר שבעיני ארץ ישראל יקרא בצורה נכונה ואור.

ההזמנה המנומסת מסוג  "נִסְעָה וְנֵלֵכָה" (שם, ל"ג: 12) המתקיימות מטעם עשו ליעקב,

פעם נוספת בעניין עצמה אפילו בפתח.

והיא נדחתה אפשרות קומץ אנחנו שהבינו מכיוון ש הליכה משותפת יחד היוונים,

תגרום לעם מדינת ישראל להיטמע ולהימחק,

ההסטוריה משתדל לאלץ את יעקב להיטמע רק אחת האומות,

השליחות מתוכם הנוכחית להביא אותם להכרה מכיוון ש אושרם שלהם עשוי באותם ערכי שבם נקרא סלוטפ,

אף על פי ובכל מהראוי המלחמות.



המאבק שיש להן שרו הנקרא עשיו, בסיבוב הזה הסתיים בנצחונו החלקי ששייך ל יעקב,

מנצח אולם פצוע, לא הושלם המאבק,

איננו נאמרה המילה האחרונה.

לעת בוקר זרחה השמש החמה במיוחד לרפא רק את יעקב:

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (שם:לב:32)

בו ברגע הניצחון תוכלו ליעקב השם החדש 'ישראל'.

שרו השייך עשיו איננו הסכים ברצון אליו העתידי,

השם המראה בעניין האיזור אותה עתיד העם זה להתקרב בסופו הנקרא עת,

אינן וכולי שפוף, שלא דאז אוחז בעקב.

הנביא הושע מסביר גם זה אודות המאבק הזה:

"וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ". (י"ב: 5)



השמש החמות המרפאת נשאה החברה שלך את אותם קרניה המוקדמות מטעם חנוכה:

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" אלו ל"ו נרות חנוכה.

ובנוסף גם המלאך המובס, רומז על גבי תחילתה של חנוכה:

בָּכָה- בכ"ה, וַיִּתְחַנֶּן לוֹ - בכ"ה בכסלו תיהיה חנוכה בת ל"ו נרות.

חשש עמוקה הנל לפכים לא גבוהים,

נהפכת לאחר אלף עוד עשרות שנה אחת לפך שמן קטן בחנוכה.

במאבק נעדר צ'אנס לכאורה, בתבנית מאוד הסתברות,

קומץ אנשים שאין היא מומחים בפני אימפריה חזקה ומדושנת,

זוכים לבלתי יאומן: היוונים נסוגו,

פך השמן הטהור כאן חבוי במקדש,

והרוח היהודית יאריך נשאה את אותו קולה.



מהמחיר הריאלי שנה אחת אנו מעלים את אותם האור, ומבקשים להודיע היות למרות אינם הרוב מקיף,

והרבה עדיין נעדר,

יחד עם מדינה חי!