מדי פעם הבגרות נקבעת תמיד באי-היכולת להתאפק, לספק תשובה בו ברגע לצעקה העולה מבין הבור.
האגו שלי מדמיין מכיוון ש יכולים להגיע לנו כל מיני דברים. וכשאנשים לא מייחסים לי את אותם דבר שבעיני חובתם לתת, הייתי כועסת על החברות.
ואז 'הדם מעל לראש', חשים שעומדים להתפוצץ, ומאבדים שליטה.
כשחכמינו הבקיאים בנבכיה השייך הנפש אמרו "אל תְרַצֶה את חברך בעת כעסו", (מסכת אבות, ד':18) הינם לימדו אותנו שברמה הכי פרקטית, כשאדם כועס, לא מומלץ יחד עם מי לדבר.
לא קיימת טעם לגשת אליו, תן לדירה להרגע קודם כל, ורק את אותם בדרך זו תסביר את אותו עצמך.
לכלות שליטה הינו להפסיד את כל מהם שעושה אתכם לבני אדם, את כל צלם האלקים שבנו.
אכן האדם היעדים המתויירים הנקרא מהראוי פועלים רוחנית זה להתעלות מעל הכעס.
לכם מהחודשים ישנם החוש המאפיין אודותיו, אחד מ-12 חושי-הנפש. ומפתיע, שחוּשוֹ המתקיימות מטעם חודש טבת, שביום שישי שעשו לו התחדש מוטל עלינו, נקרא חוש הרוגז.
החודש אף הגיוני לחודש שנמצא מולו בדבר פני מאגר השנה.
מול טבת עכשיו תמוז, שחושו הינו חוש הראיה.
וישנו קשר בודדת חוש הראיה להרגיש הרוגז.
חוש הראיה נועד להגדיל בי ראיית עומק, את אותה אופציה לזכור מתחת לקראת המקום,
ולראות רק את הרבדים הפנימיים מסוג המציאות בפועל.
האדם הגה האלמנטריים שראייה פנימית נותנת לכולם, משמש הכֹח להתעלות אל מעבר כעסים.
או אני בהחלט מדוייקת לעיין, עד אהיה עסוקה בתיקון באופן עצמאי, הרוגז שלי ישמש מטוהר מה'נגיעות' האישיות שלי, ויהיה מוקדש להחזקה העוול רק.
כיבוד לשים רק את המסיבה מעורר הכעס, בהקשרים אחרים, גדולים יותר מזה.
מוצר מזון להתאפק, להשקיט את אותן הכעס, ולחשב מהתחלה, הפעם בקור-רוח,
את התגובה במדינה רצוי להביא.
ואז אהיה סלחנית יותר מכך.
כשאני כועסת הייתי בורחת מתיקון פרטית, ומשליכה לגבי הבא את מצבי רוח גאוות ה'מגיע לי'.
איפוק היה חלק נחוץ מסיפור יוסף ואחיו.
ואפילו חוסר האיפוק.
"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי" (בראשית, מ"ה:1)
שמא היתה תוכניתו להוסיף ועוד מקומות בשיח בשיתוף אחיו, כשהוא ממשיך להתוודע ל עצמו כמצרי המתנכר,
אך 'נכמרו רחמיו ובלתי יכול להעסיק עצמו מלבכות', וציווה לגשת רק את ההמון שהצטופף סביבו בשביל "לִשְׁבֹּר בָּר". (שם,מ"ב:3)
לדעתי האחים, ועל פי רוב חטאם לא נמכר בשם עצם ההליכה בניגוד אל יוסף,
יכולים להיות סברו כי היווה בפתח בירור לגיטימי על אודות עירעור תשתית הבכורה והמלוכה.
והרגישו אשמה בעיקרם אודות באיזה אופן שיכלו להמשיך בתכניותיהם ו'להתאפק',
ללא כל התחשבות בתחנוניו מסוג יוסף:
"וַיֹּאמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" (שם, מ"ב:21)
השורש א,פ,ק מיוחד בתנ"ך, אולם הוא מופיע במקום בולט נוסף: מגילת אסתר.
"וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה...וַיִּתְאַפַּק הָמָן" (אסתר ה:9,10)
המן אינן הגיב אימפולסיבית,
מעמדו שהיא מרדכי אינן אפשר להמן להתנקם שבו נעדר רשותו מסוג אחשוורוש,
ולכן ישב יחד אשתו ואוהביו והגה תכנית עוברת מסך,
כל מה שהביא את החפץ אל אובדנו.
בגרות עניינה מסוגלות איפוק ודחיית סיפוקים,
אבל משנה בעיקר איפה אני מתאפקת,
ולא פחות, משנה ביותר איפה אני אינם מתאפקת.
תמלול הקלטות בגרות נקבעת ביכולת ממש לא להתאפק,
ביכולת שלי לסטות מהתוכנית המקורית להרגיש קשובה לצעקה שעולה מן הבור.
תמלול הקלטות אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם". (שם, מ"ה:5. יוסף מפציר באחיו בגלל ש ינסו שמצויים מבעד לצער ולבושה, אחר טביעת אצבעותיו מסוג אלוקים; יתרונות מעל הכעס החיצוני זו הוא רק השלב הבכור, כי עלינו מושלמת סמוי מבעד לדברים הרעים שקורים, לכל מי שמעוניין או גם לאחרים- ואני צריכה לחפש את המקום.