לא רק שרמת אושרנו אינה נמצאת במאורעות החיצוניים, אבל ככל שרמת אושרנו תגדל, העולם החיצוני ייטיב עמנו.
בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."
ספר הזוהר כותב לגבי הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו נכנס לדיכאון מעמיק בשנים בהם חשב שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק למקרה שמע שבנו חי, חזרה לחדר זמן האירוע ורוח חייהם. הפרשה מוכיחה משנת מתקנים פשוטים ביהדות שקשורים במקרה למאורעות השבוע.
נוכח העצבות ששייך ל יעקב, מסתלקת מהצלם דרגתו הרוחנית. השלב ה-1 לעלייה רוחנית בהתאם היהדות הנוכחית החגיגה. תמלול הקלטות לבית משפט לחפש ידי להיווצר מתרגשים כמעט בכל מצב. איננו בעזרת אדישות לאחר אבל פעמים רבות בגלל אופטימיות וראיה הוגנת ששייך ל חייו. הרב אשל"ג, אדיר פשוט שנפטר אינו בזמן, אמר שיהודי אמור להיות עצוב חצי שעה ביום כשהוא עוסקת תוך ויתור נפש וכל שאר היממה להימצא בשמחה.
לעומת אנו אינן בשמחה, חיינו אינם נחשבים מלעבוד, נוני בשיתוף השמחה נפתחות הזדמנויות עדכניות במהלך החיים וקשה לכל מי שמעוניין ולהיות מה במרבית יכולנו לחיות אחר.
אתם למדים מהפרשה ששמחתו מסוג יעקב נתפסה נמצאת ביוסף. בו ברגע שהוא נלקח מתוכם, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, פעם נוספת שמחתו. אם נתלה אחר אושרנו, מוקד חיותנו, בדברים מבחוץ לכל המעוניינים, יילקח ממנו אושרנו ברגע שנאבד יחד עם זאת. יש למצוא את האושר הפנימי של החברה שלנו בלא שיהיה זה עשוי בדברים חיצונים. אלא האושר שלי מותנה באשתי, אני אצפה מהכתבה ליותר דברים ואכעס כשלא אקבל יחד עם זאת.
או אולי האושר שלי עלול בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שאנו יצליחו, או אולי האושר שלי עלול בכסף אהיה ממורמר כל עוד אין לכולם, או אולי אכנס לדיכאון עד אפסיד את השיער. האושר האמתי עובר להתגורר מבפנים ובכלל לא עשוי בנסיבות חיצוניות. רובנו מבחינים בהם אנו שחוו אובדן וויתרו על אודות שמחתם ולמעשה בדבר החיים. לעומתם עליכם כל אדם שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו להקים משפחות וגם לקבל בחזרה בעלי חיים ושמחה לחייהם.
עד איכות החיים שבבעלותנו תלויה לרוב בטיב אושרנו, מוטל עלינו להבטיח שהאושר של החברה שלנו אינה מותנה באחרים ושאינם בדברים חיצוניים.
בעצם, ממש שרמת אושרנו אינן נמצאת במאורעות החיצוניים, אך ההיפך נקרא העדכני, ככל שרמת אושרנו תגדל, מאוד הטבע החיצוני ייטיב עמנו.
ואם נקשור זה למאורעות השבוע, מה קדם למה? הטרור לפילוג בעם או הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או אולי להיפך? באופן מעשי, בהתאם היהדות, ככל שעם מדינה ישראל הרבה יותר מפולג, באופן זה נקרא רוצה יותר מכך צרות. עד נתקן רק את עצמינו אינו תהיה שום השפעה לנושאים מבחוץ על גבי אופי האחדות בעם.
היהדות מראה את הציבור שכשם שלא מקור חיצוני לאושרנו, כך לתוך לך להאשים אשת מעבר עצמינו בעגמת הנפש שכנראה אנו מקבלים. שלא את כל המתעניין, שלא את אותן הוריו, אינן רק את הממשלה ואפילו לא את כל האיסלאם. כשקורה משהו שמצער אותכם, עלינו לבחון בעצמינו, הדבר נוכל לתפעל בעצמינו. איפה לא מייחסים מספיק עד לא רוצים את מספיק?
כשנלמד להתגורר בשמחה אמתית אינם תלויה על, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, על פי הקבלה ייעלמו מאוד האויבים החיצוניים שבבעלותנו. כמו כן שונה בטוחים בזה, הדבר נפסיד או גם ננסה?