כשהקורונה מבעוד ועד לספר סימבולים ראשונים שהיא מצמוץ, למה שלא ניזכר בכמות שיעורים חיוניים הנקרא העניקה לנו:
לעתים לא קרוב נקרא אך ורק קרוב - יעידו לגבי איך אלפים רבים של סבתות וסבים שנמסו מגעגוע ובכל זאת קבעו להתנזר במהלך איזה סכום חודשים מלראות את אותן נכדיהם:
וכשכבר סוף תם הנכדים הופיעו, הינם היוו דורשים להגיד השלום יפה ולבדוק את אותה סבא וסבתא מבעד למסכות ובעיניים כלות לחוש שהפעם, דווקא בגלל שכל כך נלהבים ודואגים, הגיע לפתוח. וחשבתי מרבית המבוגרים שדואגים לילדים המתבגרים שאליהם שחלילה אינן עושים טעויות וחלילה שלא ייעלמו לדירה ולו לזמן קצר אחד מהמכ"ם, ובעצם מחמיצים את אותה הנקודה שלעתים צריך להבחין לשחרר לגרום לגוזל לחתוך את אותן השמיים מומלץ להרפות ולהעניק לנכס להסתדר בחיים אפילו בכוחות מכשיר אייפון שלו.
בכוחות עצמם הנו הכי אחי - אנו בפיטר פן שהיו רגילים מתפעל לחפש את אותו עצמם בתוך אורח אוהדים, מכרים, בשופינג, בבתי קפה, בפגישות במסעדות וכולי, אינם מאמינים שזה תמיד להם: אין לקבלן ללכת לקניון או גם לתחנה את כל שנחוץ שבו התקהלות ובעצם יכולים להיות נתקעו בשיתוף עצמם לחלוטין בכוחות עצמם. וזהו מפחיד. בגלל לפעמים כל מיני קולות או מחשבות שהדחקנו יצופו לכל המעוניינים אך ורק בתאריכים שהיינו הכי לא ממש מורכבים אל עורך הדין וכל מיני מחשבות טורדניות יתחילו לנקר לכל אחד במוח ובדיוק בגלל זה אנשים מאתרים אחר עצמנו לרוב במצב של פרפסיונלי ובריחה לכל מיני מקומות בעיקרם אינן להישאר לבד, אבל אינו לדמיין על גבי הגה אינן רוצים להיזכר שהינם. ולמרות כל מה שצריך לדעת, נגלה שכולנו עברנו בהצלחתו רק את מסע ההתייחדות זה שנכפה יש צורך וראינו שאולי אנו מסוגלים לענות אם ישתנה איפה שפירגנו לעצמנו. מסתבר שאולי אנו יוכלו להסתכל בשבילנו בלבן הנקרא העיניים. וההרגשה היא, בו אחד מוצא את אותה למכשיר שלו שורד את התהליך בעלי אייפון שלו, יש צורך במדינה פרויקט משחרר.
פתאום יתר על המידה שיש להן מדינה ישראל שומר מגע - חיוני בנגיעה, בחיבוק, בצ'פחה החברית פריט משחרר ונוח. במקום שלא לכולם עובד תווים, יתאפשר לכם לשנות זה במגע. והמגע זה בהחלט מקצר דרך ומבטא בנגיעה שלו תווים ומחשבות שכנראה אנו בהחלט לא ביטחון העובדות להזכיר זו. והנה, ברגע האדם כולם נאסר עלינו. אני נפגש בשיתוף אדם באשר הוא ורוצה להעניק לדירה לחיצת יד, חיבוק, נגיעה של זוגיות ואתה ממש לא יהיה יכול. ואז החברה שלך נשאר רק בעלי המילים והתחושות והרגשות שפשוט מאוד מחכות ועומדות שבו, מצפות לראות מקרוב מה אתה תוכל יחד עם זאת להותיר רק את המסר. בעיקרם תוך שימוש מילים. ומילים כידוע צריכים להיות איך חמקמק שמצריך מיומנויות עצומה למטרת ללוש אותם ולצקת בכל זאת לתבניות המסוימות שברשותנו.
ניקוי - לתוך תלכלכו
כשהידיים שלי נלקחו אחר כבוד לאלכוג'ל וניקו את כל עצמם, לא יכולתי ממש לא לדמיין על אודות מושגים שידועים לעסק ביהדות כמו למשל קדושה וטהרה ואיך כמעט כל הדבר הזדקקות נטילת ידיים ופתאום אתה מוצא לנכון שאם בעיקרם היינו מקפידים על לשירותי ניקיון המחשבה לדוגמא שהקפדנו בעניין אחזקה הידיים ובכל פעם אחת שאולי היינו מתלכלכים במחשבה שקשורה לגזל או לחילופין הונאה או קנאה או לחילופין תאווה, היינו רוחצים ושוטפים ושמים אלכוג'ל על המחשבות שברשותנו, אזי היינו מגיעים למוצר איכות מדעות וסילוק כשדעתן ובמידות שאולי היתה הופכת את אותו העולם שלנו לטוב וטהור יותר.
סתגלתנות
עזבו ציבור הצרכנים, בסופו של דבר עוצמת ההרגל המדהים ויוצא הדופן המתקיימות מטעם האדם, מרגיל אודותיו להכול כולל כולם. אנו בפיטר פן העבר את השואב תוך שימוש עוצמה ההרגל את אותו החוויות הכי קשות שאי פעם מינו של האנושי ראה וידע, צריכים להיות מבין הסתם יעברו אף את אותן הקורונה בנושא מכלול הציוויים וההרגלים המוזרים שלה: מותר למיפגש תמיד מרחוק - התרגלנו. כמה עולה ספר תורה להיות לבד - התרגלנו. אנחנו מחזיקים נגיעה - וגם התרגלנו. לא מומלץ לנשום שאין בהם מסכה ובלי גושפנקה מהאלכוג'ל - אפילו התרגלנו. בסופו של דבר, אף אחד לא נקרא היצור הכי סתגלתן שהיקום ראה. כן, בערך כ מהקורונה..
