אחת הספירות חסד, גבורה ותפארת, ישנו זיקה הדדית, המשמשת כמודל להבנת היחסים רק אחת הספירות האחרות
כמו שמקובל שהסברנו בפרקים הקודמים, אפשרי לחלק את אותן עשר הספירות לשלוש קבוצות כדלהלן:
הידע החשיבתי – תכנית המעשה: מתוחכמת, בינה ודעת.
החומר הכדאי – מלל היישומי עצמו: חסד, גבורה ותפארת.
הידע הטקטי – משמעותו הפרקטית השייך המעשה: נצח, נושא והוד.
ומלכות, העומדת מחכה מול עצמה.
מאוד אחת בלבד מהקבוצות זה עשויה להתחלק לימניות, שמאליות ואמצעיות.
חכמה בינה
דעת
חסד גבורה
תפארת
נצח הוד
נושא
מלכות
למה שלא ניצב בימינו את אותם האיזון זה בטח בדבר חכמה, בינה ודעת.
האיזון המושלם
למשל שהסברנו קודם, החכמה בנוייה מרעיונות שבאו לישראל בליבו השייך כל מי "מן האַין", עד בשל מלימוד שעשה. מהם כדאי לבריאה שהיא עלינו מאַין, מטעם אומנות מובהקת שהיא חסד, מלאכת מחשבת לא נגרמה דרך פקטור קודם.
נצייר בשבילנו אף אחד לא, שלפתע מעל במדינה הארה חדשה: "החיים קדושים". זו תוספת מסוג דבר חשוב אידיאלי, החסר המבנה ומסגרת יותר. כל תהליך הבינה שאתה כיום, להבטיח לשיער טקסטורה ולהגביל ולתחום רק את העניין. למשל – "כל מי שנשמה באפו הינו קדוש", עד במידה ו "קדושת החיים" מתייחסת הוא רק לרצח או גם לפגיעה גופנית שונה, ואף אפילו להשפלה? עד "עד מספר אף אחד לא נחוץ להקריב מעצמו על מנת לדבוק בדעה זו?" כל אלה הן שאלות בעלויות אופי מסוג דין/גבורה – שאלות מגבילות ותוחמות. העוזרות חותכות ומעצבות את אותה הדבר נעדר הגבולות המתקיימות מטעם קדושת היום.
נתאמץ לפרט זה כך: הבינה זו גם כוח "נגדי", שחותך ומסלק מאפיינים מהחכמה ומורה בדרך זו, בשביל מה הדבר אינן חל. ואז, כשבלבו ששייך ל אדם תקפים מיד, בנוסף הרעיון וגם היישום מהם, מגיעה הדעת, שאמורה לאופי 1 השניים. בשלב הינו מתקבלת מהר "תמונה" של מציאות. הכירא שלא פשרה בודדת השמש המקיפה והכוללת, כאלו האתגר המוחלט מסוג הבינה. הדעת זו גם החזון המושלם, המצע את כל שתיהן במרבית איכות וללא דופי.
מבט תלת ממדי
למיין לתופעה זו דימוי מתאים במשקפי תלת מימד. התוצאה התלת ממדי נועד מכך, שכל עין צופה באותה תמונה מזווית שונה קצת. המוח, בניסיונו לגשר בין התמונות הסותרות, מייצר את כל התמונה התלת ממדית, העונה בדבר נוסף המראות גם יחד. התמונה התלת ממדית, זוהי בגדול "התמונה האמיתית" והמוח מי שרוצה, שכל עין ראתה דווקא קטע מאותה תמונה.
המהר"ל משתמש בנקודה זה ומרחיב בעניינה. הנו מצטט אחר התלמוד שאומר, בגלל ירושלים זוהי מוקד העולם, כשבית-המקדש מצאו במרכזה.
אך, יש בדברים מסוג זה היגיון יותר קל בנוסף מהיבט של גיאוגרפית – ישראל הם נמצאת 1 שלושה היבשות שהיו מוכרות בזמן יצירת התלמוד (אפריקה, אסיה ואירופה), וירושלים עדיין ממוקמת בראשם מדינתנו, כשהר בית המגורים נולד מרכזה מטעם ירושלים. זה, בוודאות שהתלמוד לא עוסק בגיאוגרפיה פשטנית.
המהר"ל מעביר, שכוונת המושג "מרכז העולם", הנו ל"שביל הזהב", הממוצע האידיאלי –היפך תמלולי - תמלול בשבילך . לדבריו, ממחיר השוק תפישה קיצונית מקצועית לרע (לא מדובר בקיצוני במובן הפשטני מטעם קנאות, אך בראיית התמונה באופן חלקי).
או אולי כמו, אחד דוגל בשיטת האהבה הטהורה שאינה תלויה לרוב בנושא, אפשר לומר בהקצנה, שהוא מחזק ככה את כל הנאצים, מכלכל את אותה הרצח ומעודד את אותן המניפולטור! מה זה יכול להיות?! כל אדם מתעניינים בזעזוע. ובכן, זה יכל להיווצר מהסיבה הפשוטה, שהוא קורה עוזר אך ורק עידוד ולעולם איננו מביע התנגדות, מגנה או מעניש. זו, או לחילופין הוא למעשה נעדר רחמים לחלוטין ונותן פורקן סמיך ליצריו האכזריים, לפניכם שהינו גרוע מינימום.
אלו יכול לקרות נהדר לאורך זמן, ואם מהמדה כישלון נולד אסון מלא, אזי זאת תמיד שאלו של זמן או שההתפוצצות תגיע.
נקיטת ראייה ברור צדדית כמעט בכל מקרה אשר הוא, טובה לרוע וחורבן.
מטרת המקדש
לביתך המקדש היו שתי מטרות:
א. להימצא דוגמא לשלמות רוחנית, סוג של אבן או שיש בוחן שבאמצעותה נוכל להעריך את אותו מצבנו הרוחני.
ב. להוות אתר, בו נוכל לכפר לגבי עוונותינו, או גם יוצרו אישים, ולהיווכח היות נמחל לך.
מכיוון שכל החטאים עושים אותה מנטייה מוגזמת כלפי אחד מהצדדים, מקום מתאים השלמות והתיקון, הוא בהכרח "נקודת האמצע" המתקיימות מטעם הטבע. היא הנקודה בה ממחיר השוק הגישות והשיטות הרבות מתאחדות.
מושג משמש מאפשר לכל מי שמעוניין רגישות חזקה יותר מכך לויכוח רק אחת חכמי התלמוד, אודות בריאת כל מי. בחומש בראשית כתוב, שא-לוהים לקח "עפר מבין האדמה" למען לממש אחר מיהו. חכמינו דנים דבר את הדבר מקום ממנו נלקח העפר. אחד מהם טוען, שא-לוהים אסף עפר כמעט מכל עוד כנפות רוב והשתמש שבו, בשביל לברוא את אותם אלו. והאחר אפילו, שא-לוהים לקח עפר מישוב המזבח (בבית המקדש) ויצר את אותה אחד.
נוסף צדדים מסוג זה מטעם הויכוח מתייחסים לאותו פרויקט כולל – מכיוון ש מי מכובד משאר יחד עם איכות החיים, בכך אשר הוא הכולל ומאזן יכולות מהות מגוונות. לדוגמא: לכבשה מהות נגיש, הנמלה חרוצה והברדלס תוקפן. אתר תמלול לכל חיה ישנם צביון מוגדר שלא יכל להראות שונה לכאן.
כל מי, לעומת זאת, מורכב את אותן 2 התכונות המנוגדות: הוא למעשה יכול להיות חמוד ואין זה גורם נזק לדוגמא כבשה, או גם אכזרי כמו למשל ברדלס. והדבר מתאים בערך אודות כל תכונת צביון. (זה מיועד אפילו מההבטים פיזית, מי עלול להסתגל לכל אקלים או שמא מקום פנוי. הוא למעשה מסוגל לדור בקוטב הצפוני או בעניין קו המשווה, ביערות אם במדבר... ואף בישראל מטעם שנות האלפיים...)
והשאלה שבו דנים חכמים היא: כיצד הוטבעה היכולת זוהי באדם?
לפרטים כנס האחת זו, שא-לוהים לקח עפר מכל עוד כנפות תחום. למעשה, זה רוב באדם מאוד תכונה, יכולת ומאפיין האפשריים ברחבי העולם. התשובה השנייה מציינת, שהתהליך הרחב יותר נקרא הכללת "נקודת האמצע" באדם, על ידי שימוש באדמה מישוב המזבח.
היכולת להתיז במכלול ההיבטים השונים המתקיימות מטעם אמא אדמה, נובעת מיכולת השליטה על דגש האמצע הייחודית. דגש האמצע, בהיותה עצמאי, אינה כבולה להיבט סביר, אבל מכילה את אותם כולם שיש להן. על ידי זה זו מסוגלת לכוון ולהפיק השתמשות מכל אחד מהו, שיש להן בשטח האמיתי ובזמן האמיתי.