כדי להיווצר עץ חייבים פרות, נחוץ לקום ולערוך מומחיות.

טו בשבט חלף להם, יחד שמש חמות פז זורחת וציפורים המצייצות בליבם מהראוי גג,

אבל התורה בחרה לכנות את אותו הפרשה הנוכחית הקרוי פרשת יתרו,
יתרו שהיה כהן מדין, חמיו מטעם חיים וסבם מסוג ילדיו,
נקרא שזכה בכינוי יתנוסס בראשם המתקיימות מטעם הדפים.

יתרו , בדרך זו מראה לך התורה שמע "את כל וש עשה אלוקים למשה ולישראל עמו" (שמות יח: 1)
והאינסטלטור לקח את אותן צפורה איש חיים ואת נכדיו ובא אל המדבר,

יתרו אינם שימש הבודד ששמע, מדי אמא אדמה העתיק שמע על מה שעברה מצרים,
שמעו למה שעשה אלוקים לאימפריה הבלתי מנוצחת,
שמעו לגבי קריעת ים סיום, ועל אודות מלחמת עמלק,
יתרו היה הגורם היחיד שלא רק צקצק בלשונו,
היחיד שלא רק התרגש או אולי עמקי נשמתו,
הגורם היחיד שלא רק רצה לדוש בכותרות הסנסציוניות,
יתרו קם והלך.
יתרו נ כנס  ליצור רק את ההתרגשות הגדולה, את אותו ההתפעמות מכוחו מסוג בורא מי שרוצה,
השולט בים ביבשה ובאוויר,

השתתפות בחוויה חזק, מעוררת התרגשות, סכנה או אולי עצב,
הזאת נחוצה ומפעימה, והינה גורמת להתעלות,
זאת מעוררת התפעלות עזה או לחילופין בשביל איך שאנחנו משוכנעים שאחרי דבר ששמענו,
חייו רוצים להראות שונה,

חולפים אך ורק עת אחדים ו...
ההתפעמות קהתה, חוויות אלו ואחרות דוחקות זאת את אותן זה,
הדעת מוסחת, האור מתעמעם,
וחוזרים לארגון חייו.

יתרו מלמד אותנו ששינוי אמתי מבקש הענקת טקסטורה להתפעמות ,
או הזו נשארת אמורפית ומרחפת,
ללא הגדרה ואמינה שמוצקת לכלי מעשה,
זוהי תתפוגג בדומה סלסולי ערפל יפהפיים בגיא הנשקף מחלון למוסד,

עשייה, ובנוסף גם זעירה ולא משמעותית לכאורה, מפעילה פנימה אזורים קלים בנפש, שגורמים לשינויים להתקבע.

ההתמדה והחזרה חורשים את אותן החריש העמוק,
שלאחר הרבה זמן מצמיח את אותן השינוי המיוחל.

יתרו בודק אותנו שתהליכי צמיחה אינן קורים מאליהם,
וכדי להיות באופן עץ מניב פרות,
חשוב מאוד לקום ולבצע ידע הוא כח.