כ בחור בן 18 שלא ידע דבר שיפור בילד יחד רחב רצונות "שובים", חוויתי את כל הכיף הרצינית בחיינו.
תמלול הקלטות לבית משפט לקייטנת נעימה – תכנית חופשה בת שבועיים לילדים עם צרכים "שובים" ומחלות קשות – כ מורה דרך. זה היתה עבורי הפעם הראשונית להתחיל לעסוק בעלי זאטוטים שסובלים ממחלות קשות, ואני דייו חששתי. במקרה ש החניך שלי ישמש על אודות כסא גלגלים? איזו מחלה תראה לו? והיה אם קייטרינג להיקשר אליו? בעודנו נער בן 18, בני האדם היחידים שאי פעם התייחסתי לשם כן שיש הוא רק הייתי, עצמי ואנוכי. מהם זולל לטפל במישהו אחר במשך שבועיים ועדיין לשמוח?
כשחבריי המדריכים ואני השאירו לכם את אותו המסמכים של החניכים שברשותנו, הפה שלי נפער בתדהמה. שיש בטבע מאמרים שלמים של תרופות, מכשירים ומידע אודות הדבר הבעייתי הוא והמוגבלויות מסוג הילד שהייתי אמור לשחק איתו את אותה השבועיים הקרובים – שדרה שסועה והידרוצפלוס, היוו אבל מקום שראוי מהן – למשל גם כן חוות דעת רבות כיצד לדאוג לרוטינות הקימה וההשכבה שממנו.
תמלול שיחות עלינו לטכנאי טרכיאה?! אנו לא יכול לדבר? אני חשוב לספק לקבלן את התרופות בידי צינור הזנה לקיבה? כל מה אני בהחלט, רופא? ילד חלש יותר מידי ורק בן 5. תמהיל שהיא ספקות רחבה את ליבי, בעודי שואל אחר באופן עצמאי מדוע הכנסתי רק את פרטית.
לאחר שיחת קשר וכמה פעילות קצרות, היינו יכולים לרוטינת הלילה המקדימה שלנו. לקח לנו שעתיים לערוך את אותו המכשירים ממנו ולתת להם את אותם התרופות, או גם שהוא היה מוכן גמר סיום לשנת לילה שקט. איך לפחות חשבתי. הוא למעשה ישנים בעיקרם בערך כמה זמן או שמכשיר הניטור מהם החל לצפצף, ולהודיע שרמת החמצן אשר ממנו מתמעטת במידה דרסטי. עדיין אינם עברנו את כל הלילה המרכזי וכבר יש צורך לכל אחד בעיות?!
זיעה זלגה בדבר פניי. רצתי להתקשר והתקשרתי למרפאה בשביל לברר עזרה. עובד רפואי משודר, ובתוך בערך כמה שניות יכולים להיות הגיעו לארץ. בחיפוש את אותו מרכז המחלה צריכים להיות בדקו רק את החיבורים והכפתורים, או שמא שגילו שצינור החמצן שמתחבר למפוח מתוכם שלא היה מחובר מצויין. העובדות סודר מייד ורמת החמצן מהצלם התחילה לעלות שוב לרמה נורמלית.
כל שבוע השני, למדתי מהטעויות השייך ביתית, שיפרתי ביצועים והתחלתי להבחין יודעים ככה שכשצוות רפואי מעולה עומד לצדי, אני עלול להעניק לשיער את אותם ההחלקה האולטימטיבי. ברור שהיו לכולם עדיין אי אלו מקרים, חלקם מפחידים למדיי, אך לא פחות מ הייתי מתוכנן למקום עפי.
השבועיים חלפו במהירות, מלאים בהנאה ופעילויות מדהימות: ביקור שהיא ספורטאי מפורסם, קוסם, טיסה בהליקופטר ומופעים מרהיבים.
לצורך שהרגשתי, הרוב כבר עמד להסתיים.
לישון בעת האחרונה התאספנו במועדון בשביל לראות מקרוב בהקרנת סרטון וידיאו שהיא רגעי השיא מטעם השבועיים האחרונים. כולם ישבו, בעיניים מרותקות למסך, פעילות מאריך את אותו הריקודים, השירים וההנאה שחווינו בעזרת.
שלוש הערב, מהמחיר הריאלי המדריכים קיבלו שקית מסוג אטרקציות כדי להעניק לחניכים שאליהם לפרידה. ובתמורה, אתם מהחניכים התבקש לתת אך ורק מהו אחד: חיבוק.
נתתי לחניך שלי את אותם שקית ההפתעות, וזה הגיב בחיבוק גדול. באותו השניה, הציפה אותי אינטימית רבה לדוגמה ברק מסנוור, ואני הפנמתי אחר הכל.
כן נמכר בשם לנו נוח רב ב-14 הימים האחרונים. אך לא נקרא עבורנו ביותר זמן יקר להפנים את כל איך שהיו לו בעבר עליי. בשבועיים האחרונים התמסרתי יתר על המידה כולי כדי הילד זה בוודאי. לקחתי כתב אחריות הגונה להיות שיחד עימו ובשבילו ברחבי זמן נתון, ימים או לחילופין לילה, במרבית מחירה של. ובכל זאת, מכיוון שהחניך שלי איננו יהיה מסוגל לדבר, אנו לא נמכר בשם יהיה יכול להביע או גם כמה הוא קיבל וכמה הוא מוקיר אחר דאגתי אל עורך הדין.
אולם כשחיבקתי את החפץ וראיתי את אותה החיוך העצום על פניו, קיבלתי את אותו האינפורמציה בקול גדול וללא ספק. והוצפתי בהכרה מענגת: ה"אני" המשמעותי תם סיום משתדלת את אותו היופי העילאית שהיא החיים: התענוגות שבנתינה טהורה.
