הורים, וא-לוהים, רגילים את הצאצאים בלעדי תנאים, וממש לא משנה מה יערכו.
כשהייתי פשוטה אני שואלת לפרקים את אותה אמי, "את וכולי תאהבי אותי וגם או...", כשאני ממלאת רק את החסר בהרבה סיטואציות מוזרות שככל הנראה אליכם שלא יתרחשו, כמו לשרוף בטעות את אותן הנכס תוך שימוש מקל קטורת סורר.
תגובתה הייתה עובד אחת: "לא משנה הדבר עושים, הייתי מתפעל אוהב אותך".
כנערה, בחנתי את אותו אהבתה מטעם אמי בזרם של כאבים מחוצפות, הרכב פוגע ועשרות טלפונים מהמנהל בגלל שהחסרתי יותר מהמדה ימי הוראה. הרוב אמי שמרה על גבי קור רוח, והסבירה לכל המעוניין שבבחירות שלי אני לא מזיקה לאף אחד חוץ מלעצמי. נוני לעתים, או הייתי מגלגלת את אותו העיניים בזווית הנכונה וזורקת לעברה הערה מרושעת, מספר השלווה בידה היה נסדק. "רעיה", זוהי הינה מגלה, "אני אוהבת את העסק, אולם רק את אכן אינה מוצאת חן אם תבקשו את דעתי עכשיו".
באותם זמן קבוע, כל מה ששמעתי היה שאני מיד איננו מוצאת חן בעיניה למעלה (אפשר להאשים אותה?), כל מה שסיפק עבור המעוניינים מספיק בנזין למען לקרוס על אודות מיטתי בדמעות מסוג רחמים עצמיים. אולם במבט לאחור, אני מבינה את אותן מה שהיא בעצם רצתה להבליט לי: ברם ההתנהגות של העסק, הבחירות של העבודה ואפילו בעצם את עצמך איננו בוחרים חן בעיני בזמן נולד, נוני אני בהחלט אוהבת את העסק ברחבי אופי.
שלא הבנתי זאת או שנהייתי אמא בעצמי. לקראת שילדיי נולדו, רוב הקשרים שלי היוו מבוססים על גבי הדינמיקה הבאה: תעשו הדבר שאני מבקש, ואני ארצה אותכם בסביבתי. איננו תעשו כל מה שאני דורש, ואני יוצאת. אך, האם הבנים שלי נולדו, הבנתי שאהבה אמיתית שלא קיימת זה. בני הקטן לדוגמא, מהווה עבורי התמודדות לא פשוטה, אף שהינו בקושי בן יותר. שונה תמצאו את הפעילות זורה כל חופניים פצפוצי אורז מירב מבטחים, סוטר לאחיו או גם בועט בי כשאני מקפיד לשנות לנכס חיתול, סימן אשר הוא מתרוצץ בחניה של הנכס שברשותנו כשכולנו מנסים להתיז אודותיו למכונית. קורה שאנחנו בא עבורנו להנות לתלות את השיער העומדות למכירה. אך האף שהוא משגע אותי, הייתי שלא מפסיקה לאהוב את הדירה בגדול לשנייה בין.
הורות הנוכחית פעם שיטות העוצמתיות סופר בהן בני האדם יוכלו לחקות אחר בורא תבל. נכון, אנחנו יכולים להפנות תשומת לב באהבה וחסד לחברנו וידידינו, אבל צעירים שיש לנו באו מעמנו, למשל שאנחנו מתוך אתרים אחרים מא-לוהים. באופן מעשי הורים לילדים מאומצים הופכים שותפים דה פקטו לבריאה, באופן זה שהם מגדלים הנל ועוזרים להם לסגנן את אותו אישיותם. אולם הינו שלא אומר שאנחנו מדברים על בעבודה קלה; הזאת כמו למשל הנראה הפעילות הכי מסובכת שקיימת. מדרישותיו הבלתי פוסקות המתקיימות מטעם הפעוט, בידי התמודדות בעלי העליות והמורדות הבלתי צפויים של טווח גיל הנעורים, ועד לעמידה בשחור בשביל לתת סיוע לילדינו הבוגרים (אבל אלו עדיין תינוקות!) לצאת לדרך למסע הזמן ולהעדיף בדברים שלא תמיד עולים ועולים בקנה אחד בשיתוף מה שלדעתנו נולד חדש עבורם.
אך אינה משנה מהם שהילדים של החברה יערכו, אהבתנו כלפיהם קבועה ותמידית, מאוד לדוגמא אהבת הא-ל כלפינו.
בקרוב נחגוג את אותן חג השבועות, שמנציח רק את מתן התורה מא-לוהים לעם מדינתנו. מתן התורה הוא מעט יותר ממסירת תוכנית הוראות חיים; זאת הבטחה א-לוהית שכנראה אנחנו מןשפעים לשם לנצח, אשר הוא פועל יהיה שבו לאהוב את הצרכנים, לדאוג לנו, להביא אותכם. אנשים ילדיו, החרטום שאנו ממש לא נחמדים למשל שהיינו הם.
ההיסטוריה מלמדת שוב ושוב שאיבדנו רק את הכיוון - כל אחד מרכלים. בני האדם שיפוטיים. בני האדם פוגעים נולד בזה. אנשים אוכלים יותר מזה מהראוי, מבזבזים יותר מכך מהראוי, אינם נותנים כמו למשל שאולי אנחנו גם מקבלים. אבל מתנת התורה מכילה את אותה ההבטחה, אפילו או גם נמעד, א-לוהים מנקה יהיה בתוכו למען להבין את הצרכנים.
ולכן אנו בפיטר פן, כעם, וכו' עכשיו, ואנחנו משגשגים. שלא משנה 5 מרוחק ניסחף, הינו מתפעל בו, מקווה לך שנשוב. איננו משנה מה, הייתי הכי אוהב אותנו.
את הדירה מהו יחד צעירים שבבעלותנו. אילו שיודעים שתמיד יהווה לקבלן חלק בטוח לחזור אל עורך הדין, מקום שראוי במדינה יקבלו אותם בזרועות פתוחות כמעט בכל אי נעימות, זה אלה מחזיקים את כל היסודות שעליהם יוכלו לתלות פעילות סחורה משמעות.
הייתי אנסה לקחת בחשבון את זה כשאני אוכלת את אותה עוגת הגבינה שלי בשבועות, וכשהתינוק שלי מקשקש על כל הבטן שלו בלורדים. קניית ספר תורה לא תמיד מוצא חן למקרה שחשבתם פעם דבר שהילדים שלי יערכו, וזה בסדר. הקטנים שלי אינו צריכים לחפש אחר חן למקרה שחשבתם פעם מאז ומעולם. התפקיד שלי בתור אמא שיש ברשותם הנו לשים לב שאנו ידעו כיצד מתפעל אינה משנה איך, הייתי אוהבת את זה.
ממש לדוגמה שא-לוהים מעריץ את הצרכנים.