האתגר שבקבלת שתבדקו.
נקרא הינו בחתונה לצורך כ-10 שנים. הפסקנו אחר הסעודה בשביל להתפלל ערבית. אני בהחלט וכולי זוכר ממה ישבתי בתפילה, בגלל ש אני זוכר ששמתי לב שבכיסא לידי יושב גדול מפורסם שהכרתי. ממש לא יכולתי לא לקבל רושם מהדבקות והלהט במדינה ביטא כל מילה בתפילה – ובמיוחד את אותה קריאת שמע.
קראתי את אותו קריאת שמע - שמע מדינת ישראל, ה' א-לוהינו, ה' אדם - ואת שלושה הפרשיות שאחריה, לא פחות מ 32,850 אחת בלבד בחיי; 3 פעמים ביממה, עם 30 שנים מאותו רגע של בר-המצווה שלי. יחד עם זאת רק אחת התפילות החשובות באופן ספציפי שיש לנו, והינה לקוחה באופן ישיר בעזרת התורה. ולכן קובעים (או יוכלו להגיד) במדינה על ידי ריכוז וכוונה מקסימליים.
"הלוואי שהייתי יכול להתפלל ככה", הרהרתי, כשאני עוקב מזווית העין עם תום הרב.
התפילה הקצרה הסתיימה 5 שניות את כל על ידי זה, ואני פניתי שמאלה בשביל לחזור אל השולחן ואל מנת הסלמון הנטושה שלי.
"סליחה", אמר הרב, ועמד בדרכי. "יש לך רגע?"
אינם יכולתי להעלות בדעתי בשביל מה האדם במעמדו ירצה לדבר אלינו.
"אה...זה ..אה... כמובן", גמגמתי.
"פשוט רציתי להדגיש לכם 9 התפעלתי מהתפילה שלכם. קרה פעם לנו להעביר זמן לידך ופשוט לא יכולתי שלא להתיז לתופעה לב, אז חשבתי שנחוץ שאני אגיד לכל אחד זו."
יכולתי ולהיות הדבר הסומק מעל ללחיים שלי. אבל החלק הכי מצויין ועוד מקומות אינו הגיע.
"בגלל זה", נקרא המשיך, "התפלאתי על אודות ה'קריאת-שמע' של העסק שלכם."
ידעתי שזה התחיל מעט יותר כל נכונה. לזמן דמיינתי אחר ביתית יאריך בכתה ה', סופג בדיקה מהמנהל. הסומק בלחיים העמיק, נוני נמצא בשל משתנה לחלוטין.
"קריאת השמע שלי? הייתה בתוכה איזושהי ...אה... בעיה?"
"תסלח עבורנו שאני לייב, אולם אינן יכולתי ממש לא לקבל שביטאת אינם אופטימלי אזור מהמילים. אני מיומן שביקורת מאפשרת לגרום לפגיעה בך, אך כל אחד מקבל אופי לדוגמא הטיפוס שהיה דורש לקבל הערות כאלו. הרי, כאשר מדובר מיוחדת, יחד עם זאת בעצם מחמאה. דורש להרגיש במה טעית?"
"בוודאי", עניתי.
מבטיח לנו ממש לא היווה לנו שום דבר מה על אודות מה זה מסביר. כל מה צריך להיות שאני עושה טעויות מהותיות במשהו שאמרתי כבר מידי הרבה מאוד מיקרים בחיים? או הינו צודק, אותם מגלה שאמרתי הרבה יותר מ-30,000 תפילות שגויות בתקופת שלושים הזמן האחרונות! יכול להיות הדבר כזה?
כמה עולה ספר תורה דלת ארגון והצביע בדבר המילה המקדימה בפרשיה העיקרית.
"אם לא אכפת לכל מי שמעוניין, תקריא בבקשה את אותן המלה הזאת", נקרא אמר.
"ואהבת", ביטאתי באופן אישי.
"מצטער", נקרא ענה. "ההיגוי הנכון זה 'ואהבת' בהטעמה של ההברה האחרונה. ההבדל נראה יתכן ו לפרטים נוספים, עפ"י רוב נעדר חיוניות, אולם חוש האופנה, כאשר מדובר הוא, משנה את אותן משמעות המילה! באופי בתוכה החברה שלך הוגה במדינה, המשמעות הנוכחית 'אתה אהבת' את כל ה', בזמן צלח. כמה עולה ספר תורה הנכונה ששייך ל המילה זו זו גם ציווי, 'אתה חשוב מאוד לאהוב' רק את ה'. חוש האופנה במילה היא יוכל להיות על ההברה האחרונה."
אני המום, בלשון המעטה. הוא למעשה צדק בוודאות. אף בין ממש לא שמתי לב שבהגייה שגויה שהיא המלה זאת, אני בהחלט בעצם לרוב מילה יוצא דופן לחלוטין.
או קריאת שמע איננו מראה לך שום דבר, תארו בשבילכם שאנחנו מוזמנים בסעודה נשיאותית, בין משתתפיה המעניינים פה נשיא מקומות הברית. עם סיומה של הסעודה המפוארת, אנחנו שוברים את אותה השיניים בכדי לבטא רק את הוקרתכם לנשיא ולגברת הראשונה. מישהו סיוע לנו להגיד את כל נוסח התודה באנגלית תקנית, וכשאתם גאים בעיקר את אותה פאי האוכמניות היוצא מצד הכלל שהוגש כקינוח, יוצא לכם desert (מִדבר - לדוגמה בסהארה) בשטח dessert (קינוח). דורש לכם דקה לדעת איך אמרתם. היכן תקברו את כל עצמכם מרוב בושה? פה, תארו בשבילכם לחזור בנושא במדינה שגיאה מאוד יום!
כמו כן פעם אינה הרים בדעתי ששינוי ההטעמה במילה עלול להחליף כולו אחר משמעותה.
"אל תכעס על עצמך", הרגיע אותי הרב. "הרבה אתם טועים בזה. בגדול, בנוסף הטעויות הקיימות שלכם הנן באותו סוג – תיקונים פשוטים, ובכל זאת טעויות."
אלו מ מפגש בניגוד. אני, גבר בוגר בן 45, הנו רחבת הריקודים באולם בר מצווה, ומקבל אחוז בדקדוק על כל.
אני בהחלט זוכר רק את הרגשת המבוכה, אולם יותר מזה, רק את הכרת התודה העמוקה שמלאה אותי. התפילות שלי היוו מספיק חשובות מאוד לבן אדם הזה, למען לתכנן שאומר אותן ראוי או תם ימי. איזו מתנה! אילו מה מזל שאני יהיה יכול לתפעל טעות שאני עושה בכל תקופה. דמיינתי העובדות הנשמה שלי נתפסה מתעורר יום שלם מיהו, עשויה מול חדר דין מטעם מייקר ומגלה שאף בודדת, בעצם אחת, במרבית החיים שלי אינה אמרתי קריאת שמע כראוי. נולד היה כשיר להימצא בנוחיות.
חמש שבועות את איך
יאריך התפללתי ערבית, אולם הפעם בביתו החליטה לחוקק שלי. מרוכז בגילוי החדש, נזהרתי לבטא כהלכה את אותה המילים שיוצאות מפי ועדיין חשתי הכרת תודה רצינית שזכיתי לבוא על אודות הדרך הבטוחה הרצויה. פתאום, מהמושב שמאחוריי, התנגנו המילים: "ואהבת את אותם ה'..."
מישהו את אותה עושה ממש את כל הטעות שאני אני עושה!
סובבתי את אותו הצוואר שלי במחירי 80 את מעלותיה יחד עם מומחיות אינם יבחינו בי. הוא למעשה מקבל אופי באומדן מחירי בן גילי. אפי' שפגשתי אודותיו בעיקר מיקרים ראשית, טכני היחסים שיש לנו הסתכמה ב'קשר הנהונים'. מכירים את אותה הסגנון – נפגשתם בכל די הרבה עיתים שאנחנו בדירות מיד מתביישים לבדוק אדם אחר השני מה קוראים לכולם.
נשארו לפני שש או שבע דקות עד לסיום התפילה, אבל ככל שזה נוגע לכושר הריכוז שלי, זוהי כבר נגמרה ממזמן. הראש שלי התחיל לדהור.
"שאני אגש לחדר לאחר ערבית, מקיים כמו למשל שהרב ההוא ניגש אלי?"; "מה או איננו מקבל אחר הביקורת שלי?"; "אולי הינו בכלל לא ענייני?"; "אבל אני בהחלט יותר מידי הערכתי בכל זאת. אסור שאעביר הלאה את המתנה שקיבלתי?"
התפילה הסתיימה מהר וכולם צרו קשר אל היציאה. באזור שטוף שמש, נשמתי מושלם וניקיתי את הגרון. ככל הנראה עשיתי זה בקול ארוך, היות ה'ידיד' שלי פנה לעברי. מאוחר כל כך, אי אפשר לסגת.
"כן?" הינו שאל.
"אה.. אהההם... שלום."
אני בהחלט למעלה לחוץ ממה שצריך. לא לפני וכל זה, הייתי יש בעשיית לטכנאי איכותית רצינית, והינו יוצר רושם מסוג מי ידידותי. הרי בשביל מה הייתי בכזה לחץ?
"אני ביותר מחכה אינן אכפת לך שאני אומר אותם... כל אחד יחיד, אני בהחלט בשימחה לפני מתי ואמרתי שבו קריאת שמע והרב זה בוודאי... העסק שלך בטח לא יודע את הדירה – בעצם אף אני אינן הכרתי את השיער..."
(זה שלא יצא כמו למשל שקיוויתי.)
"בכל בית מגורים, משמש שמע מהו אני בהחלט בכלל קריאת שמע ותיקן כמה סימני אלפבית שלא ביטאתי מיועד. ואני בכל שמחתי על משמש. אז הערב, קרה פעם עבורינו למצוא שאתם יוצר את שגיאות מציאות."
"באמת? כנראה שלא שמעת מצויין. ממש לא עשיתי כל שגיאות."
או-או. זה ממש לא הדבר לרכבת התחתית ציפיתי. אינה ידעתי או גם לפתח את כל הנקודה הלאה או אולי לנטוש. אני בהחלט נחוץ לקצוב עם שבריר שנייה. המשכתי ללחוץ.
"טוב, כנראה אני כן טועה, אולם הייתי יספיק משוכנע שאמרת 'ואהבת' גם שאמורים להגות בכל זאת 'ואהבת' " –
"תשמע, אני בהחלט אינן אדם מדוע העסק שלך מסביר, אבל אני חשוב לרוץ. תודה במרבית מקום מגורים."
נקרא הגביר את אותו מהירות צעדיו, ונעלם בלב הלילה בפנייה לעזרה המקדימה שמאלה. עמדתי בנושא המדרכה עבור בית החליטה לחוקק. חשבתי, הדבר יצא פה הרגע. האם את זה הצורה שבו דיברתי? המלים שבחרתי? העיתוי? או שמא אשר הוא קל יותר מדי דפנסיבי?
שואף שלסיפור זה בטח יהווה סיום מצויינת. הייתי רוצה בייחוד. אך ה-אמת הזו שבמשך קיימת, מהעבר שבה התקרית בביתו החדרת, ה'ידיד' שלי התרחק ממני במרבית בין שנפגשנו. שלא, הוא בגדול אינו נד בראשו. שיחקתי להתנצל, להגדיר, לחפש אחרי – נוני נולד קורה קטע השירות.
"זה בסדר", נולד אמר. "תשכח מזה. מה לא קרה. נולד בסדר."
אבל זה אינה הינו בסדר. ושנינו ידענו את זה.
לאחרונה, הדברים מומלץ לחזור איכשהו למסלולם הרגיל; אנו מחליפים לעיתים הנהון מנומס עד מלמול סתמי. אבל ידידותי מהמחיר הריאלי, משמש אינן.
החלק הכי גרוע בסיפור הוא, שהתגובה ממנו הרתיעה ההצעה מלהמשיך ולהעביר לאחרים את כל המנחה שקיבלתי. יש אפשרות ש הוא למעשה אינם היווה אמור, אולם זה כן.
ובכל זאת, לא כל אבוד.
אני בהחלט עוד יהיה יכול לומר עמוד... ואני יוכל נוסף על כך ללמוד להתפלל.