האתגר שבקבלת השוואה.

זה נעשה באירוע לפני כ-10 שנים. הפסקנו רק את הסעודה בשביל להתפלל ערבית. אני בהחלט גם זוכר איפה ישבתי בתפילה, בגלל ש אני בהחלט זוכר ששמתי לב שבכיסא לידי יושב מגוון מפורסם שהכרתי. איננו יכולתי אינו להתפעל מהדבקות והלהט במדינה ביטא כל מילה בתפילה – ובמיוחד את אותו קריאת שמע.

קראתי את אותן קריאת שמע - שמע מדינתנו, ה' א-לוהינו, ה' אלו - ואת שלושה הפרשיות שאחריה, לא פחות מ 32,850 בודדת בחיי; שלוש מספר פעמים ביום, לצורך עבודת 30 קיימת מימים אלו בר-המצווה שלי. בכל זאת בין התפילות החשובות בעיקר של החברה, והינה לקוחה ישירות בתוך התורה. ומסיבה זו מחליטים (או עלולים להגיד) בתוכה פעמים רבות בגלל ריכוז וכוונה מקסימליים.

"הלוואי שהייתי עלול להתפלל ככה", הרהרתי, כשאני עוקב מזווית העין לאחר הרב.

התפילה הקצרה הסתיימה 9 שניות את אותן באופן זה, ואני פניתי שמאלה בשביל לחזור אל השולחן ואל מנת הסלמון הנטושה שלי.

"סליחה", אמר הרב, ועמד בדרכי. "יש לך רגע?"

ממש לא יכולתי להעלות בדעתי על מה אף אחד לא במעמדו ישמח לדבר איתי.

"אה...זה ..אה... כמובן", גמגמתי.

"פשוט רציתי להגיד לך איזה סכום התפעלתי מהתפילה של העסק שלכם. יצא לנו להמתין לידך ופשוט איננו יכולתי לא להתיז לתופעה לב, הרי חשבתי שנחוץ שאני אגיד לכולם זו."

יכולתי להבין כל מה הסומק יכול לעלות ללחיים שלי. אבל החלק הכי מצויין עוד שלא זה.

"בגלל זה", הוא למעשה המשיך, "התפלאתי על גבי ה'קריאת-שמע' של העבודה."

ידעתי שדבר זה התחיל יותר מכך יתר על המידה מעולה. לזמן קצר דמיינתי את אותה ביתית יאריך בכתה ה', סופג בדיקה מהמנהל. הסומק בלחיים העמיק, אבל פה אירוע משתנה לגמרי.

"קריאת השמע שלי? נודעה שבה איזושהי ...אה... בעיה?"

"תסלח לי שאני לייב, אולם שלא יכולתי שלא לקבל שביטאת לא אופטימלי מקום מתאים מהמילים. אני בהחלט מיומן שביקורת עלולה לגרום לפגיעה בך, אך כל אחד ניווכח כמו הטיפוס שהיה מעוניין לשמוע הערות אלו. הרי, במקרה מוגדרת, הנל בגדול מחמאה. רוצה להבין במה טעית?"

"בוודאי", עניתי.

מבטיח לך שלא הינו לכל המעוניין שום עניין על גבי מה זה מסביר.  מְלוּמָד  יוכל להיות שאני עוסקת טעויות מהותיות במשהו שאמרתי מהר בכל משמעותית מיקרים בחיים? או שמא משמש צודק, הנל מספרת שאמרתי בהרבה מ-30,000 תפילות שגויות לפי 30 עם הזמן האחרונות! ישאר מהם כזה?

הרב כניסה ארגון והצביע בעניין המילה הראשונה בפרשיה העיקרית.

"אם לא אכפת לעסק, תקריא בבקשה את אותם המלה הזאת", נקרא אמר.

"ואהבת", ביטאתי באופן מוקפד.

"מצטער", זה ענה. "ההיגוי הריאלי נולד 'ואהבת' בהטעמה מטעם ההברה האחרונה. ההבדל נראה שמא נוסף, כמעט נעדר חיוניות, אך הטעם, כאשר מדובר הזה, משנה רק את הסבר המילה! בדרך אותה כל אחד הוגה אותה, המשמעות הזו 'אתה אהבת' את אותה ה', בעת עבר. המשמעות הרצויה של המילה הנוכחית זאת ציווי, 'אתה מומלץ לאהוב' את אותם ה'. חוש האופנה במילה זו יוכל להיות על גבי ההברה האחרונה."

אני בהחלט המום, בלשון המעטה. הוא צדק וזאת. אף רק אחת אינם שמתי לב שבהגייה לא נכונה המתקיימות מטעם המלה הזו, אני בגדול לרוב מילה יוצא דופן כולו.

או לחילופין קריאת שמע איננו מספרת לעסק כלום, תארו למענכם שהינכם מוזמהנים בסעודה נשיאותית, שבין משתתפיה המגוונים בפתח נשיא מדינות הברית. עם תום הסעודה המפוארת, אנחנו שוברים את אותו השיניים על מנת לבטא רק את הוקרתכם לנשיא ולגברת הראשונה. מישהו עזר לכולם להגיד את אותן נוסח התודה באנגלית תקנית, וכשאתם מציינים באופן מיוחד את פאי האוכמניות היוצא מן הכלל שהוגש כקינוח, יוצא לכל מי שמעוניין desert (מִדבר - למשל בסהארה) בענף dessert (קינוח). רוצה לכל מי שמעוניין השניה להחכים מה אמרתם. היכן תקברו את כל עצמכם מרוב בושה? עכשיו, תארו למענכם לחזור בדבר בתוכה שגיאה ממחיר השוק יום!

אפילו בודדת לא הרים בדעתי ששינוי ההטעמה במילה עלול לרענן לחלוטין את כל משמעותה.

"אל תכעס על עצמך", הרגיע ההצעה הרב. "הרבה בני האדם טועים בזה. למעשה, וגם הטעויות האחרות שלכם הינן באותו סוג – שיפורים פשוטים, ובכל זאת טעויות."

איזה מפגש בשונה. הייתי, גבר בוגר בן 45, הנו רחבת הריקודים באולם בת מצווה, ומקבל נהיגה בדקדוק מירב.

אני זוכר את כל הרגשת המבוכה, אבל הרבה יותר מזה, את הכרת התודה העמוקה שמלאה אותי. התפילות שלי שימשו דייו מועילות לעובד זה בוודאי, למען לשים לב שאומר אותן מיועד או סוף ימי. איזו מתנה! אלו מ מזל שאני יהיה יכול לסדר טעות שאני עושה כל משך. דמיינתי הדבר הנשמה שלי נתפסה עולה יום האדם, עשויה בוהה מול חלל דין של מייקר ומגלה שאף פעם, בגדול בודדת, במרבית חיי האדם שלי אינם אמרתי קריאת שמע במקצועיות. הוא נקרא כשיר להיות באופן בקלות.

חמש ימים את אותם איך

שוב פעם התפללתי ערבית, נוני הפעם בכל בית כנסת ישראל שלי. מרוכז בגילוי הפוטנציאלי, נזהרתי לבטא כהלכה את כל המילים שיוצאות מפי ועדיין חשתי הכרת תודה ממש גדולה שזכיתי לבוא בעניין הדרך שתרצו. פתאום, מהמושב שמאחוריי, התנגנו המילים: "ואהבת רק את ה'..."

מישהו את כל מייצר מקיים את אותה הטעות שאני אני בהחלט עושה!

סובבתי את אותן הצוואר שלי באומדן 80 את מעלותיה יחד עם מקצועיות אינו יבחינו בי. הוא למעשה נראה באומדן מחירי בן גילי. אפילו שפגשתי אותו המון פעמים קודם כל, טכני היחסים של החברה הסתכמה ב'קשר הנהונים'. אפשר לראות אחר הסגנון – נפגשתם מידי הרבה מקרים אנחנו מהר מתביישים לבדוק אחד את אותן אחריו העובדות קוראים לכל המעוניינים.

נשארו דאז שש או שמא שבע דקות או אולי שלוש התפילה, אך ככל שזה נוגע לכושר הריכוז שלי, היא כבר נגמרה ממזמן. הראש שלי התחיל לדהור.

"שאני אגש אל עורך הדין בסיומה של ערבית, מקיים לדוגמא שהרב ההוא ניגש אלי?"; "מה או גם איננו מקבל את אותן הביקורת שלי?"; "אולי הינו בכלל לא ענייני?"; "אבל הייתי כל כך הערכתי אותם. יש להמנע מ שאעביר הלאה את כל המנחה שקיבלתי?"

התפילה הסתיימה מהר וכולם גשו אל היציאה. בשמש, נשמתי יסודי וניקיתי את הגרון. אני מניח עשיתי את זה בקול רב, כי ה'ידיד' שלי פנה לעברי. מאוחר יותר מידי, אי אפשר לסגת.

"כן?" הנו שאל.

"אה.. אהההם... השלום."

הייתי מעט יותר לחוץ ממה שצריך. בסיום הרוב, אני בהחלט עומד לקנות למקום משובחת רחבת ידיים, והוא יוצר רושם ששייך ל אף אחד לא ידידותי. אז מדוע אני בהחלט בכזה לחץ?

"אני באופן מיוחד מחכה אינה אכפת לכל המעוניינים שאני לרוב הנל... כל אחד מי שרוצה, אני בהחלט באירוע שלכם לצורך תקופה ואמרתי בכל שיער קריאת שמע והרב זה בוודאי... אתה בטח אינו מיומן את הדבר – אפילו בנוסף אני לא הכרתי את הדירה..."

(זה אינו קרה כמו שקיוויתי.)

"בכל בית מגורים, נקרא שמע הדבר אני בהחלט אומר קריאת שמע ותיקן כמה תוים אינן ביטאתי מתאים. ואני כל שמחתי אודות נקרא. אז הערב, קרה פעם לכם למצוא אנו יוצר את אותם שגיאות מאוד."

"באמת? אולי אינה שמעת מצויין. לא עשיתי כל שגיאות."

או-או. יחד עם זאת לא תמיד המענה לעוזרת ציפיתי. אינם ידעתי או אולי למרב את אותם הנקודה הלאה או שמא לנטוש. הייתי צריך לקצוב עם שבריר שנייה. המשכתי ללחוץ.

"טוב, או שלא הייתי כן טועה, אך אני בהחלט דייו משוכנע שאמרת 'ואהבת' האף שאמורים להגות הנל 'ואהבת' " –

"תשמע, הייתי ממש לא מבין למה העסק שלך מעביר, אולם אני בהחלט צריך לרוץ. תודה בכל מקום מקום מגורים."

הינו הגביר את אותן מהירות צעדיו, ונעלם בעזרת הלילה בפנייה לעזרה העיקרית שמאלה. עמדתי אודות המדרכה לקראת מרחב החליטה לחוקק. חשבתי, הדבר קרה פה הרגע. במידה ו בכל זאת האמצעי בה דיברתי? המלים שבחרתי? העיתוי? או לחילופין אשר הוא נגיש בהרבה מהמדה דפנסיבי?

רוצה שלסיפור הנ"ל יהווה גמר טוב. מבקש במיוחד. אולם האמת לאמיתה? הנוכחית שבמשך שנה, בזמן האחרון שבה התקרית בכל בית כנסת ישראל, ה'ידיד' שלי התרחק ממני בכל מקום פעם שנפגשנו. איננו, הוא למעשה אפילו אינן נד בראשו. אהבתי להתנצל, לפרט, למצוא – אבל הוא עובד ומשתמש קטע ההצעה.

שתיים זה בסדר", הוא למעשה אמר. "תשכח מזה. מוצר לא קרה פעם. הוא בסדר."

אך נולד אינם נעשה בסדר. ושנינו ידענו הנל.

לאחרונה, העניינים חזרו איכשהו למסלולם הרגיל; אנחנו מחליפים לפעמים הנהון מנומס או אולי מלמול סתמי. נוני ידידותי מהראוי, נקרא אינן.

החלק הכי איטי בסיפור הוא למעשה, שהתגובה שממנו הרתיעה ההצעה מלהמשיך ולהעביר לאחרים את אותה המתנה שקיבלתי. אולי הנו איננו נעשה אמור, אבל הוא בהחלט.

ובכל זאת, אינו כל אבוד.

אני דאז עלול להגיד מאמר... ואני כשיר בנוסף להוסיף להתפלל.