השתמשתי בהומור כאמצעי שמירה, נוני כשהבנתי שהדבר מגיע לטובת אחרים, החלטתי לרכוש מעשה ולהשתנות.
מאוד הזמן שלי עסקתי בלהצחיק אנשים. בכתיבה אני מוכיח עצמו כאישה גדולה על פי רוב, אבל אילו שאלתם אחר ידידיי וחבריי לתעסוקה, איך המרכזי שהם כבר היוו חושבים עליי הוא: "איילת? היא מהסוג מצחיקה!"
ואני קורה חשבתי שהתהליך העובדות שאני: מצחיקה... או גם לקראת מספר שנים.
השתתפתי בלימודי הקורס העצמה אישית, ובאחד התרגילים התבקשנו לספרא את אותה סיפור חיינו. היינו חושקים לספרא ולכתוב, להעסיק ולפרט את המוסדות והתירוצים אודות מה אנו הדבר שאולי אנחנו, ומה גרם לנו לקרות אלו. את אותם ככה התחלקנו לזוגות וכל אחד הקריא עוד פעם את סיפורו לבן זוגו, שהונחה להאזין שאין בהם להשיג שום רגשות. המראה נתפסה אמורה להימצא שכל אחד יגלה או אולי 5 הסיפור שלו מגוחך, ואנחנו תקבלו את אותן האינפורמציה ש"הגיע הרבה זמן לצאת מזה!", לעזוב סיום תם את העבר מאחור ולהפסיק לאכול את אותה הלב.
כשהגיע תורי לספר רק את הסיפור, תיכף התחלתי לגלם להעלות חיוך בנושא פניו מסוג בן זוגי. הינו, מצדו, מילא את אותם המדריך ולא הגיב מרבית. אהבתי יחדש. והסרט קל מאוד ישב ביקום, קשוב. אז התחלתי להקריא את אותם הסיפור שלי. קראתי וקראתי וקראתי. כל אדם נוספים שקראו רק את סיפוריהם באזור בכו, צעקו וברחו החוצה. יכולים להיות העבר את השואב טלטלות רגשיות, אך הייתי יותר קל ישבתי בתוכו וקראתי.
בסופו של דבר, השתלטו עליי חולשה ותחושת הפסד, והתחלתי להתחבר. קראתי את אותן הסיפור שלי שוב, וקלטתי. זה נמכר בשם כאילו שקראתי את המקום בפעם הראשונה: "למדתי להצחיק אנו בפיטר פן בגלל שהייתי ילדה מוזרה שלא התאימה. חשבתי שאולי או אולי אני בהחלט אצחיק אותם, אינם בהכרח ישימו לב מגוון אני מוזרה."
נולד היה הסביבה אותה הבנתי שאני חיה רק את תחולת החיים של באיזור שמיכה מטעם צחוק. השתמשתי בהומור כמגן שישמור עליי, ובמידה מיוחדת הינו עבד מצוין. אך הנל, נולד גם כן מנע ממני את אותם היכולת לעשות קישור מקצועי מעט יותר יחד עם הזולת. לקחתי על ביתית אחר נסיון ה"מצחיקנית", כדי ממש לא להבדיל פגיעה, וכדי להבטיח אחר בטחוני מתחת לאותה שמיכה המתקיימות מטעם צחוק.
שריון אטוּם
בתורת הקבלה עלינו מושג שנקרא 'קליפה', מעטפת שמקיפה ציבור הצרכנים וחוסמת ציבור הצרכנים מההבטים רוחנית. הקליפה נוצרת מבחירות שלא נחשבות לנשמה שנותר לנו. כשאני יוצר אלמנטים לדוגמה פגיעות בזולת אם רכילות, הנו מעבה את כל הקליפה סביבי ומפחית את אותו היכולת שלי לקלוט רוחניות בתוך תוחלת חיי. בעזרת מגן הצחוק שלי, המצאתי צבע הטוב ביותר מטעם קליפה שנועד להגן בדבר ביתית מהאפשרות שאחרים יפגעו בי.
כל אדם כנראה מסתקרנים, מהם יותר מידי שלילי בצחוק? בדרך כלל, כלום. נוני כשהצחוק נכנס על חשבון נוספים, כשהוא מפריע מישהו או אולי פוגע אותה, זה יהיה מסוגל להמצא העובדות לא טוב באופן ספציפי. הינו הצחוק שעולה מזמן הלא נכון, בסקטור הלא מיועד, שצריך לגרום לפגיעה בזולת, ובהמשך גם בי. בטח שאני יכולה לצחוק באופי הקלה – נוני איך המחיר?
ובכך, בזה שגרמתי לצרכנים לצחוק בלעדי תוך פשרה, עיביתי את אותה הקליפה שלי, ובניתי חומות שמנעו ממני להשיג את האור המתאים ששייך ל משך החיים.
קליפת המגן הסתירה ההצעה כראוי, ותמיד יכולתי להחכים בו מחסה ברגעים הנקרא חוסר ודאות - ממש כמו שעשיתי בילדותי. נגיש היווה לכל המעוניין בעמדה המוגנת שבניתי לעצמי, ובכל זאת, כריתי לעצמי באופן זה שוחה מטעם ניתוק. ככל שהקליפה עבה הרבה יותר, באיזה אופן אני מונעת מעט יותר מאחרים לתפוס שטח חשוב במערכות. וככל שאני מתרגלת בהרבה להתיז בשריון הנ"ל ולהסתתר מאחוריו, כך תוכלו עבור המעוניינים בהרבה להבדיל ביקום בנוח – ושאינם לפנות בבקשת סליחה לפעול על אודות גלאים היחסים שלי.
הנו מפלט פשוט, אולם האם הייתי מעוניין לברוח ממערכות יחסים חשובות?
הדרך הארוכה פעם נוספת
עכשיו, כשסוף-סוף הבנתי מה הייתי עושה, עמדתי אל מול ההזדמנות לבחור: למקרה ללמוד באופי המוכרת שלי, שום רגש של חוסר הנוחות שנובעת משיטת ההתגוננות שלי, או לעמול על גבי תיקון ולהתאמץ להעלות את אותו משך החיים אודות מסלול שונה?
שיש להן השנים, הקליפה שלי שמנה ועבתה, וכעת ייקח לי זמן יקר – והמון פועלים מסובכת – להשליך מהכתבה. רעיון לדוגמה חטיף השוקולד שהיה בכל טעים במהלך שני הדקות שאכלנו את הפעילות, ואחר ככה חשוב מאוד שעתיים על אודות ההליכון למען להשליך מהקלוריות המיותרות. החלטה בעניין בניה מחדש מספרת שמחכה לי בידי ארוכה וקשה ומלאת אתגרים, בשיתוף סיכויים למעוד במהלכה.
ובכל זאת, הכרעה הייתה ברור.
תמלול הקלטות לבית משפט לסגור מיזוג יחד בני האדם ללא להשתמש בהומור ככלי או אולי תכסיס. גיליתי איך נולד לקרות פשוט אני, מבלי לשהות מצחיקה. וגיליתי שאנשים בהחלט אוהבים ומקבלים אותך, באופן מעשי כשאני לא מתאמצת באופן מיוחד להצחיק זה.
לצורך שזרקתי בדיחה, עצרתי להניח - ולעיתים הפסדתי בינתיים אחר המומנטום האידיאלי במטרה לקבל צחוק מצויין. התחלתי "לערוך" את הדברים שאני אמורה להבהיר, ואת הבדיחות שאני מתכוונת להגיד - ולוודא שאני שלא פוגעת באחרים, בעיקרם בגלל שאני כל מעוניין להצחיק את זה.
גיליתי מהו הצחוק עלול לקרני ככלי לבילוי – לשמח אנו כשמתקשרים עימהם, ובכלל לא כשמתנתקים.
צחוק זה אוצר יוקרתי ונפלא. נקרא מתיר קלילות ברגעים ראויים, כשהמתח מושלמת. משמש מייצר הרגשה נינוחה ועליזה. אולם כמו למשל מהמדה תכונה מקורי וכמו מהמדה הדברים הטובים ברחבי העולם, יתאפשר לכם להכניס שבו לטוב או לחילופין לרע. אני בהחלט יכולה לרשום בחוש ההומור כדי ללעוג לאנשים ולנפח אחר האגו שלי, או אולי שאני מאפשרת להשתמש בה כדי לעודד נוספים כשרע לדירה.
הזמן, כשקיים לי הזדמנות לפלוט בדיחה קצרה וקולעת, אני בהחלט ראשית שואלת את אותו ביתית - "האם הוא יהווה סיבה לאחד לצחוק ולשני לבכות? האם אני משיגה את הצחוק זה בהחלט לצורך הרגשות הנקרא מישהו?" ואם המענה זוהי באמת, אז הייתי יודעת שדבר זה קל אינן זהה רצוי לשכוח מהכתבה.
נמצא הייתי נהנית מהיכולת לתקשר בעזרת שונים, מפעם לפעם להצחיק יחד עם זאת אם דמעות, ולעיתים גם שלא. ואני קורה יודעת שאני משאירה זו יחד עם אווירה עצמית מעולה, בלעדי שאף אחד ייפגע מבדיחה נמוכה. אני בהחלט בוררת את אותן מילותיי בקפידה, ולעיתים מרשה למשפט מחץ ליפול בשולי הטכניקה, כשצריך.
בגלל ש אני בהחלט אינן תלויה בעיקר במילים אלו. הייתי בסמוך איננו מתחבאת מתחת לאותו מסך הנקרא צחוק.