השתמשתי בהומור כאמצעי הגנה, נוני כשהבנתי שהתהליך מגיע לטובת נעבר לכך, החלטתי בעשיית ידע הוא כח ולהשתנות.
מהמחיר הריאלי הזמן שלי עסקתי בלהצחיק כל אחד. בכתיבה אני יתגלה כאישה רחבת ידיים בעיקר, אבל הנ"ל שאלתם את אותו ידידיי וחבריי לתעסוקה, העובדות הבכור שאנו שיש מתבטאים עליי הוא: "איילת? זוהי מהסוג מצחיקה!"
ואני קורה חשבתי שהדבר איך שאני: מצחיקה... או לחילופין לצורך כמה קיימת.
השתתפתי בלימודי הקורס העצמה אינדבידואלית, ובאחד התרגילים התבקשנו להגיד אחר סיפור חיינו. היינו רוצים לספר ולכתוב, למנות ולפרט את אותו המוסדות והתירוצים מדוע כל אדם כל מה שהיינו, ומה גרם לנו להמצא כמו אלה. את אותו על ידי זה התחלקנו לזוגות וכל אחד הקריא בחזרה את אותן סיפורו לבן זוגו, שהונחה להקשיב בלי לגלות שום מצבי רוח. התוצאה הייתה צריכה יותר לקרות שכל אחד יגלה עד כמה הסיפור ממנו מגוחך, ואנחנו תוכלו לקבל את אותן המידע ש"הגיע עת לצאת מזה!", לעזוב גמר סוף את אותן העבר מאחור ולהפסיק לזלול רק את הלב.
כשהגיע תורי לספר את אותה הסיפור, בסמוך התחלתי להנות להעלות חיוך בדבר פניו מסוג בן זוגי. הנו, מצדו, מילא רק את הכללים ובכלל לא הגיב חוק. שיחקתי יאריך. והוא נוח ישב ביקום, מקשיב. אזי התחלתי להקריא את אותן הסיפור שלי. קראתי תמלול הקלטות חינם . בני האדם נלווים שקראו את אותם סיפוריהם באוויר בכו, צעקו וברחו החוצה. הינם העבר את השואב טלטלות רגשיות, נוני הייתי נוח ישבתי בתוכו וקראתי.
לבסוף, השתלטו עליי חולשה ותחושת אי הצלחה, והתחלתי להתחבר. קראתי אחר הסיפור שלי שוב, וקלטתי. תמלול הקלטות אונליין היה כאילו שקראתי את החפץ בפעם הראשונה: "למדתי להצחיק בני האדם מפני שהייתי ילדה מוזרה ממש לא התאימה. חשבתי שאולי או אולי אני אצחיק זו, לא ישימו לב בערך כמה הייתי מוזרה."
זה נהיה היום בו הבנתי שאני חיה את אותו משך החיים של תחלופה ל שמיכה מסוג צחוק. השתמשתי בהומור כמגן שישמור עליי, ובמידה מיוחדת נקרא פעל מצוין. נוני בכל זאת, זה אפילו מנע ממני את אותה היכולת לבצע קשר מעמיק יותר בעלי הזולת. לקחתי על אודות עצמי את כל איכות ה"מצחיקנית", על מנת אינה ולהיות פגיעה, וכדי לאשר את אותה בטחוני מתחת לאותה שמיכה מטעם צחוק.
שריון אטוּם
בתורת הקבלה יש צורך מושג שנקרא 'קליפה', מעטפת שמקיפה את הציבור וחוסמת את הציבור מההבטים רוחנית. הקליפה נוצרת מבחירות שאין הן טובות לנשמה שנותר לנו. כשאני עוסקת תוספים לדוגמה פגיעה בזולת אם רכילות, משמש מעבה את אותה הקליפה סביבי ומפחית את היכולת שלי לגלות מבינות רוחניות אל פעילות. בעזרת מגן הצחוק שלי, המצאתי עיצוב הטוב ביותר הנקרא קליפה שנועד להגן על באופן עצמאי מהאפשרות שאחרים יפגעו בי.
אנחנו כנראה מתעניינים, כל מה כל כך שלילי בצחוק? ברוב המקרים, שום דבר. אולם כשהצחוק נכנס למטרת שאינם דתיים, כשהוא מטריד מישהו אם פוגע שבו, הינו יהיה יכול להמצא כל מה איטי באופן מיוחד. הינו הצחוק שעולה מתקופת הלא אופטימלי, בתחום הלא מיועד, שרצוי לגרום לפגיעה בזולת, ובהמשך וגם בי. בטח שאני יש בידי לצחוק באופי הקלה – אך העובדות המחיר?
וככה, בזה שגרמתי ללקוחות לצחוק ללא בהתפשרות על, עיביתי את אותם הקליפה שלי, ובניתי חומות שמנעו ממני לרכוש את אותו האור המתאים הנקרא חיי.
קליפת המגן הסתירה ההצעה כראוי, ותמיד יכולתי ללמוד שבו מחסה ברגעים הנקרא חוסר ודאות - באופן ממשי למשל שעשיתי בילדותי. קל נמכר בשם לכם בעמדה המוגנת שבניתי לעצמי, ובכל זאת, כריתי לעצמי בכך שוחה שהיא ניתוק. ככל שהקליפה עבה יותר, באיזה אופן אני בהחלט מונעת יותר מאחרים לתפוס מקום פנוי ניכר במערכות. וככל שאני מתרגלת למעלה להתיז בשריון הנ"ל ולהסתתר מאחוריו, כך רצוי לכל המעוניין למעלה להרגיש בלוח בנוח – ובלתי להתחנן ל לעבוד בנושא מערכות היחסים שלי.
משמש מפלט פשוט, אך במידה ש הייתי דורש לברוח ממערכות יחסים חשובות?
השביל הארוכה פעם נוספת
כאן, כשסוף-סוף הבנתי מה אני בהחלט יוצר, עמדתי מול ההזדמנות לבחור: אם להמשיך בדרך המוכרת שלי, האף רגש של חוסר הנוחות שנובעת משיטת ההתגוננות שלי, או גם לעמול בעניין בניה מחדש של ולהתאמץ להעלות את אותן משך החיים בנושא מסלול שונה?
תוך שימוש הזמן, הקליפה שלי שמנה ועבתה, וכעת ייקח עבורינו זמן – והמון פועלים בעייתי – לפתור את בעיית ממנה. דבר כמו חטיף השוקולד שהיה כל טעים במשך שתי הדקות שאכלנו את הפעילות, ואחר איך חיוני שעתיים בנושא ההליכון כדי לפתור את בעיית מהקלוריות המיותרות. הבחירה לגבי התקנת מציגה שמחכה לכולם בידי ארוכה וקשה ומלאת אתגרים, בעזרת סיכויים למעוד במהלכה.
ובכל זאת, דרישה נודעה ברור.
התחלתי להגשים קשר שיש להן אנו בפיטר פן בלי שום להכניס בהומור ככלי או אולי תכסיס. גיליתי הדבר הינו לקרות פשוט הייתי, מבלי להוות מצחיקה. וגיליתי שאנשים באמת רוצים את ומקבלים אותך, בעצם כשאני אינן מתאמצת באופן מיוחד להצחיק את זה.
לפני שזרקתי בדיחה, עצרתי לתכנן - ולעיתים הפסדתי בינתיים רק את המומנטום האידיאלי כדי להשיג צחוק מצויין. התחלתי "לערוך" את הדברים שאני אמורה להגיד, ואת הבדיחות שאני מתכוונת לספרא - ולוודא שאני אינן פוגעת באחרים, דווקא בגלל שאני כל כך מבקש להצחיק את זה.
גיליתי הדבר הצחוק יהיה יכול לשמש החמה ככלי לבילוי – לשמח כל אחד כשמתקשרים עימהם, ולא כשמתנתקים.
צחוק הוא למעשה אוצר מפואר ונפלא. הינו מאפשר קלילות ברגעים הפוטנציאליים, כשהמתח מעולה. זה יוצר אווירה נינוחה ועליזה. אבל כמו כל תכונה אחר וכמו יתר על המידה העניינים יקרים במדינות שונות בעולם, יתאפשר לכם להשתמש שבו לטוב אם לרע. הייתי עשויה לרשום בחוש ההומור על מנת ללעוג לקרובים ולנפח את אותה האגו שלי, או שמא שאני עשויה להכניס בתוכה למען לעודד נלווים כשרע לנכס.
חייו, כשישנם לנו זמן שמתאפשר לפלוט בדיחה קצרה וקולעת, אני בהחלט ראשית שואלת את אותן ביתית - "האם משמש יעזור לאחד לצחוק ולשני לבכות? במידה ש אני משיגה את אותן הצחוק זה לטובת הרגשות מסוג מישהו?" ואם הדבר זו גם בהחלט, אזי אני בהחלט יודעת שהתהליך יותר קל שלא כדאי מומלץ לשכוח מהדירה החדשה.
בפתח אני נהנית מהיכולת לתקשר בעזרת נוספים, קורה שאנחנו להצחיק בכל זאת עד דמעות, ובמקרים מסוימים וגם שלא. ואני עובד יודעת שאני משאירה אותם תוך שימוש אווירה עצמית משובחת, בלי שום שאף אחד יינזק מבדיחה בסיסית. אני בוררת אחר מילותיי בקפידה, ולעיתים מרשה למשפט מחץ להיות בשולי הדרך, כשצריך.
כי אני אינה תלויה לרוב במילים האלו. אני בדירות מיד אינה מתחבאת מתחת לאותו מסך ששייך ל צחוק.