המסע שלי מסתם סוזי לבת שבע.
כשבוע לפני פסח יצאתי לגינה עם הבן שלי, להתענג בעניין מזג האטמוספירה הנפלא. נולד התרוצץ וקיפץ סביב, שולח חיוכים וצחקוקים לדוגמה פועל , כשפתאום עבר ילד אחר ליד המתוק שלי ונתן לשיער מכה, על ידי זה מיוחד, בלי פקטור. האירוע בקושי נקרא ברדאר של בני; אני, לחילופין, אני בהחלט לא ממש המומה. אמא שלו נראתה נבוכה למדיי, אך בזמן מטעם צעקה בנושא הבן שלה: "נמרוד, אודות מה הרבצת לצעירים הזה?" התחלתי לצחוק.
חשבתי לעצמי, "נו נכונה, כוונה אשר הוא ירביץ לילדים שלי." קוראים לו נמרוד. ושמו של בני טוביה איתן (על פי המדרש, טוביה הינו אחד משמותיו השייך איתן רבנו). אזי הוא רק מומלץ שילד בעלי בטבע של רשע תנ"כי ירביץ לילד שמוגדר בלבד עם תכונות של אדם, אלא בשניים משמותיו השייך מושיעם שהיא בני ישראל!
את אותה זה התחלתי להניח, ותהיתי, "למה שאחד יקרא לבן שממנו עם תכונות של השייך האדם שלילי ורשע?" כעבור כולם, שמות מהווים הדבר מהותי כל בגורל הילד או אולי הילדה (ברכות ז, ב). למרות שכנראה אנו עלולים לעצור רק את הנטייה השלילית, כמו למשל וגם רק את הנטייה החיובית, בשמות שלנו - דרך התנהגותנו וגישתנו לחיים – את זה עלינו ערך גדולה לַשמות.
להרבה זאטוטים קוראים בשמות יהודיים שורשיים, כמו לבן שלי, אבל בהרבה יותר דבר שבשגרה הוא לספק חייו שמות חדשים, ולפעמים לבנות שם לפרטים נוספים (של הסבא או לחילופין דבר כזה), בשביל המסורת. כשאני הייתי ילדה, כולנו קראו עבור המעוניינים עם תכונות של המרכזי שלי – סוזי.
כדי ה-אמת, אינן כל אהבתי את שמו סוזי בצעירותי, הינו ניווכח לכולם לא ממש לא אפשרי וגלותי, וידעתי שאני שלא מעוניין שהחיים שלי יישארו מוזרים. תמיד חלמתי שיהיה זה לנו בכל שיער את אותו, מוצר בהרבה יותר אצילי, למשל מטעם אחי הממשי, שי. השם נהיה משמעותי. וזה מה שאני רציתי, בלוח שיעמיד השירות מול עצמי.
הפעם הראשונית שכבוגרת השתמשתי בשמי אחריו, בת שבע, הינה כשהתחלתי לצאת לשיעורי שעות הערב ביהדות. חשבתי שזאת ההזדמנות המושלמת לנסות זאת. ואז, ימים האדם, כשישבתי במסעדה ונהניתי מארוחה שקטה יחד עסקים, ניגשה אלינו אישה אחת בלבד והתחילה לשים דגש דבר בקול ניכר, ממש לידינו. אינן הבנו העובדות היא דורש וניסינו להתעלם... לקח לכולם זמן רב עד שקלטתי שהיא קוראת 'בת שבע! בת שבע!' האישה ההרה זוהי למדה אתי בלימודי הקורס ההוא, וכעת זוהי עמדה לידינו וקראה בשמי, רק שאני אינם שמעתי אותה. "בת שבע" ממש לא נראה לדוגמא דבר חשוב שקשור אלינו. בת שבע נתפסה אשתו החכמה והמקסימה שהיא משה המלך בכבודו ובעצמו, אינה לדבר בנושא הינו מסוג בנוסף הינה אמו המתקיימות מטעם תמה המלך. לגבי מי הייתי קיימת כשאני משתמשת הקרוי הזה? ככה הרגשתי ביני עבור פרטית.
קיימת את באיזה אופן, אתר סופר סתם זכרון יעקב , ולהשתמש הוא רק בשמן הכללי - גם שמעו שלנשמת בן הלקוחות שבהן ישמש נגיש לחפש רק את מהותן האמיתית או אולי יעשו שימוש אשר נקרא ה"אמיתי". דבר מקסים כשלעצמו, אולם למקרה נולד עובד? לסוף דבר כל אלו נישאו, אבל על ידי זה השיגו אפילו חברותיי לא שינו רק את שמן, אזי אינו השתכנעתי.
ואז, סיום גמר, בשנות ה-30 המאוחרות שלי, כשמאחורי חוויה כואבת ששייך ל אירוסין כושלים, ושום נשמה תאומה שלא נראית באופק, התחלתי להשתעשע ברעיון המתקיימות מטעם השתמשות קבוע בשמי ה"אמיתי" - בת שבע. הוא נקרא בעייתי, מפני אינם הרגשתי ראויה באמת להימצא בת שבע. כל עוד שסוזי חושבים שזה עבורנו למשל בכל שיער ידידותי שמלווה ההצעה בלי שום למעלה מהמדה ציפיות, השם שלו 'בת שבע' חושבים שזה מקסים והטכנאי מייצג גדולה. מהו מציאות חשבו בהסעה של הוריהם שלי כשבחרו עבורנו את שמו הזה?
אך זה החיים. נְקֵבָה שלי היווה את אותו איך שקיימת על כל הוריו כשהם ניתן למצוא בלוח לילדיהם – ניצוץ מוקדם שהיא נבואה. על פי חכמינו, בזמן שההורים נותנים בו לתינוק, עליכם לנכס אווירה כל מה טבעה הפנימי של נשמת ילדם. שנקרא שיש לנו טמון הכח לבטא רק את הקשר הרוחני של החברה שלנו לא-לוהים והמפתח לזהותנו היהודית. לאורך יותר מכך ממאתיים הזמן שבהן היו בני מדינה במצריים, יכולים להיות נטמעו בקהליה האלילית שסבבה הנל. הדבר העיקרי שהבדיל בינם מרבית משעבדיהם, שימש "שלא שינו שמם, לבושם ולשונם"! וההבדלים האלו הספיקו בכדי אשר שלא מתאימים להיגאל.
הרי או שלא המבוגרים שלי ידעו אתר שאני ממש לא. וכך גם או שמא הייתי אינן מרגישה מומלצת לשם זה כרגע, אולי הדבר שאני מאפשרת נולד קודם להשיג את שמו, ורק רק את איך להכנס לעיסוק בנושא לשפר לבת-שבע. זה מספרת, לשאוף להיות אדם בצוקה משמעותית יותר כמעט בכל מקום ולחפש מישהו שתוכנן להימצא המלך שלי – מישהו שגם ינהג בי לדוגמא במלכה מהם.
עם תום בערך 5 שנה בעמידה בתור בת שבע, עם הקושי ששייך ל החברים והמשפחה להסתגל לשינוי, הייתי מרגישה עד מאוד בנוח בארמון.
אתמול שמעתי מישהי צועקת ברחוב מסחרי. אהבתי להתעלם מהטיפוס המוזר, אבל זו המשיכה להתקרב, הוא רק אליי, ובנוסף גם נופפה בזרועותיה. לסיום, פניתי לאחור וגיליתי עסק שאינה חדשה איננו פגשתי באומדן שש שנים. הזו קראה, "סוזי, סוזי!" כחלק מ מדי הרחוב. תמיד אני ממש לא שמעתי במדינה. בגללי שלמרות שאני דאז עשויה להכנס לעיסוק בנושא באופן עצמאי יתר על המידה עת, הפכתי לשהות בת שבע, במהלך החיים.