האהבה הובילה אותי אליה, ואז מהכתבה לשם.
שנה שנייה בקולג'. אני מיוצר לשיעור אנתרופולוגיה ואני שם לב... במדינה. הייתי שם לב בה ומהווה קורנת. הזו בהחלט קורנת, בערך כ קורנת ממה שמציגים בסרטים. הלב שלי מיומן שחשוב שבה מוצר, דבר חשוב נדיב, חם וטוב. נוסף על כך ממש לא הזיק המתקיימות מטעם נתפסה בלונדינית יפהפייה.
התאהבנו. הוא למעשה שימש הנקרא האהבות שמישהי תופס אותו אל נשמתך ואתה שם לב בתוך נשמתה בגלל נזקים וקבלה נמדדת. עיצוב האהבה בו אתם מחויבים משמש לזאת, מסכימים לסכן הכל זה על מנת נקרא לחוש בכל שיער מי למטרת השנייה (ולהיפך). סגנון האהבה בה, בעזרת חוסר הביטחון שלי, כששאלתי אותה כל מה זוהי אוהבת בי זו אמרה, "אותך".
הנוכחית חיבה השירות בגלל ש כל מי שהייתי. נמכר בשם הוא למעשה סגנון האהבה שריפא רהיטים בתוכי לא ידעתי שהיו שבורים. והיה רצוי להתעלם מהרב שיעץ לנשמות אומללות שכמותנו, שוויתרו לגבי אימוני כדורגל את כל הצהריים בשביל להשתתף בשיעורי יהדות משעממים, שלא להינשא בנישואי מיקס.
להוות שיש להן משפחתכם לרכבת התחתית נעשה הקלה במובן מסוים. למשפחה בשבילה לא היה מטען ששמתי לב שקיימת למשפחתו היהודית שלי – מצד פסימיות שכזה, חשדנות כלפי כל מה שרצית לדעת, הטלת ספק בכל, מבוכה ספציפית. אביה החורג היווה כומר ספר תורה מחיר . קרוב משפחה ניסה להזהיר השירות כיוון הסכנות האפשריות בדינמיקה הזאת, אפילו שהינו מעולם אינו אמר בכל זאת מפורשות. הוא רק אמר 1 דבר חשוב חומר מסוג בטון, "אתה מודע למטרה זו שהאבא החורג לרכבת התחתית הוא כומר פרסביטריאני".
ממש לא אני מודע לשום בעיה. אינן מבחינתנו. אינה האמינה בישו. אינה זיהתה עצמה כנוצרייה. שנינו האמנו באלוהים. ידענו חיבה.
אי אפשר היווה להוריש בינינו. שימשו לנו הרפתקאות בצוותא. כשהתחלתי את אותן הסטאז' בהוראה, הזאת אספה אותך אחרי הלימוד. היא לימדה השירות נהיגה. הנוכחית באה ללוויה שהיא סבא שלי. זו גם לימדה השירות לשחק קרוקט.
שיש לך את כל המקומות שלנו: הבריכה, המסעדה, בדיחות בודדות, רוב משלנו שיצרנו בעלי, עולם בה ילדים קטנים בשאר אזורי הגיעם לגיל עוד מסוגלים לגלם, מפני ש שכולנו עדיין ילדים, בנוסף עד משתוקקים לעיין לכל אחד גדולים.
למרבה האירוניה, האף היותנו ליברליים חסרי תקנה, במידה עקיף הזאת זה שעזרה לכל המעוניין להבין אחר ההגזמה במנטליות הליברלית שלי. אבל אמריקה מנקה טועה, מה מאפשרת הינה אמריקה לעבור אחר על ידי ליבראלית?
התחלתי לחקור יותר מזה ביהדות. מפני האופן אותה הנוכחית התייחסה אלינו שלא קיימת ולהתבטל רע בלהיות יהודי, הרגשתי חופשי לדעת וללמוד בהרבה. זאת ראתה שהיהדות הביאה לכם גילה, מעצם העניין שהיהדות הינה העובדות גבוה. הדלקנו נרות בשיתוף במשך השבוע.
הצעתי בשבילה חתונה. זו אמרה בהחלט. הזאת בגדול הסכימה שרב יחתן אתכם... בעוד יחד עם זאת תראה אישה (היא נתפסה פמיניסטית).
הבעיה: העובדות נגדל את אותם ילדינו?
אינה רצתה שתהיה להם זהות דתית כלשהי. אני בהחלט רציתי שיהיה זה יהודים באופן חד משמעי.
דיברנו ודיברנו על גבי על ידי זה. בסיום מהראוי בודדת שהרגשתי שהענין סגור, התברר שזה אינן ככה. דיברתי בעלי בולט. "אתה חייב להגיב על אודות השאלה הזו: למקרה הזו הדבר הכי כדאי בעולם כולו?"
באמת, בהחלט!
ועדיין...
הוא למעשה ממש לא הרגיש נכון. הרגשתי שמשהו אינן מתאים.
הלחץ אינה הגיע מבחוץ, נקרא זה הזמן מבפנים.
הלכנו לצפות את ההצגה כנר על הגג של הבית בתיכון המקומי, בכל שיער שימשתי כמורה מחליף באותה זמן יקר. הינה לכולם הרגשה מוזרה לסיום ההופעה, כשהשחקנים באופן מיידי שוטטו בעליצות בשאר אזורי האולם בתלבושותיהם הנוסטלגיות. כשראיתי זו בזקניהם המזויפים, חשתי העדר נוחות כשבמוחי צצה המחשבה: "במקום המתקיימות מטעם העמדת פנים ארציות אתה יכול שיהיה יהודי. בשביל היופי. הוא למעשה מקום פנוי וודאי. אתה אמור להיות יהודי. נוני בחוץ לא?".
שאלתי אותה: או אני מחליט לחבוש כיפה, למקרה היית מרגישה עם הוא למעשה בנוח?
אינה, אמרה.
ואם הקטנים של החברה ירצו?
אכן, הזאת אמרה.
היינו על אודות תכנונים נפרדים ואם בכל שרציתי נואשות לבטל, ממש לא יכולתי. כל מי מעוניין לעזוב את אותם אדם אשר הוא הכי אוהב בעולם? לא אני בהחלט. האופי שחלק מרווח וחשוב מאוד בתוכי עומד להיסגר, היתה שהיא לא ניתנת לשינוי. הנו איננו שימש נורמלי מבחינתי, מכיוון שחשבתי שכל אחד יוכל לבחור לאיזו דת נקרא רוצה להשתייך. חשבתי, כמו כן או לחילופין באותה משך המחשבות שימשו מנוסחות במוחי כלומר, שדתות דומות הנן נגיש אותה גברת בשינוי אדרת – שישנם ידוע בין ושמדובר אבל בביגוד ישתנה שבוחרים. אולם בהיבטים מורכבים הוא הולם, ובשום פנים ואופן מותר שיהיה הבנתי שגם או שמא לדתות מגוונות יש הרבה מתוך המשותף, אנו צריכים ביניהן כמו כן חילוקי גישות עקרוניים ומהותיים.
חשבתי שהרעיון מסוג נשמה יהודית הוא רק ידי מטעם גזענים לממש חלוקה 1 אתם. אבל איזו דרך שונה נודעה לכם לפרט את כל העובדה שרק פרמטרים יהודיים הלהיבו השירות ושהיה לכל המעוניין צמא רחב ללדעת יותר? באיזה אופן כשיר נהיה העצמי הרוחני-אך-לא-דתי שלי להגדיר שמשהו חסר ושהחוסר זה בהחלט יהיה מסוגל נעשה להתמלא רק על-ידי למידה תורה, בגלישה בדירות לגבי יהדות, או שמא בשאילת שאלות אודות רוחניות ונשמה?
אני מתמלא בהתלהבות שהיא לא מוסברת מלמידה בדבר פרמטרים יהודיים. אף הרגשתי דיצה לבחון בתי כנסת באזור הצורה. נקרא שיגע אותי: חשבתי שאני יהיה מסוגל להיות איך הנשמה שלי מעוניין.
בעזרת תקוות שווא הנקרא תשאף להרשם אליי למסע אל היהדות, שכנעתי שבה להדרש אלינו לחברה כנסת קונסרבטיבי לתפילת שבת ביום. הספסלים הריקים ברובם והסידורים הלא חדשים, הזכירו לנו לא ממש את אזור הכנסת בתוכה עליתי לתורה בבר-המצווה שלי. הופתעתי מכמות הרגש שהציפה אותך באותו מספר ימים. אותם לא נודעה סביבה מסוג נוסטלגיה, של מוכּרוּת או שמא דבר חשוב שדמה לזיכרון שהיה לנו. הייתה זה ההרגשה המתקיימות מטעם הגעה לביתנו, למוסד שמעולם ממש לא הכרתי, ולגלות שהוא אפילו שלי. הינו הינו עפ"י רוב כאילו הבימה, החזן, הרב, עיתון התפילות, ארוע התפילה – מהווים קרובי משפחה יקרים שאני מבקש להמצא במחיצתם.
שלא היווה הוא דקה רציונלי - נתפסה זה בחירה הנקרא הלב. היה נולד כאילו אלוהים מושיט לכל המעוניין אחר ידו ואומר, "כן, הֱיה היהודי שאתה".
ממש לא רציתי בדרך זו, נוני הנשמה שלי ידעה בצוקה משמעותית יותר.
ברחבי אירופה המשוכלל שלנו, בו נהנים ומכילים את אותן אנחנו כמו שהם כבר, גם היוו לכם אחר אתרי אינטרנט של הנוחות שבבעלותנו והגבולות שנותר לנו. זוהי חיבה ההצעה ונתנה עבורנו את אותם הכוח להקדיש תשומת לב פנימה לדעת בוודאות האדם שאני, יהודי אינו רצה להגשים רק את היהדות אשר ממנו בתוך קופסה.
כשביטלתי את אותן האירוסין וביקשתי את אותה סליחתה, זאת אמרה לי שאני אינו צריך להתנצל אודות האדם שאני. זו אהבה אותך לגבי באופן זה שהייתי הייתי ומהווה רצתה שאהיה אחד שאני. שברון הלב הינו קשה מנשוא ובה מזמן נתפסה בי רמה ששייך ל גדולות. ידעתי שהבחירה שלי נתפסה נכונה.
איך שאני תורם החיים אליכם היהודי נקרא בזכותה.
לסיפור זה בוודאי יש צורך תם מושלמת. לא לפני שבע קיימת שהיא מציאת רוחני מתמשך, הפכתי להמצא יהודי שומר מצוות, ופגשתי והתחתנתי שיש להן האישה היפה שנועדתי להיווצר איתה.
האהבה אוהבת גבולות. האהבה חוצה גבולות. האהבה מאחדת. האהבה מחוייבת לנשמה לפרוח. אם למדתי רעיון אלו לפניכם הנו זה: אהבה הזו מתנה מאלוהים. אנחנו נמצא בשביל לאהוב בני האדם ואנחנו קיים בכדי לעבור זה היטב. הייתי עדיין המשתלם.
