אהבתו מסוג אבא שלי התבטאה בשיטות מסובכות.
כילדה בינונית, חלמתי להיווצר חיילת. באופן מיוחד פעם מהחיילים האמיצים שנפצעו בסרטים. ידעתי שאבי העריץ זאת, ואני רציתי נואשות שהינו יעריץ גם השירות. ניסיתי כמעט בכל כוחי לקרות אמיצה, כמותם. וכשהגיעו הסצנות העקובות מדם אינו הנדתי עפעף. "זה הוא רק קטשופ", הוא היה בכלל בפני מפלים מתפרצים מסוג דם בעניין המחשב הביתי. "רק קטשופ", אני חוזרת כמו תוכי, למרות אינן אני מיידית לגמרי.
אפשר שימש לראות מדוע הוא למעשה חובב אחר החיילים. אבא שלי טען אשר הוא נקרא טבח בשירות, או אולי בחיל הים. הנו כמו כן 1 אינו שימש ברור לחלוטין. הסיפור התקדם בשאר אזורי פעם אחת שהינו סיפר את הדבר, ואמי מעולם אינם אישרה או אולי הכחישה. הנו לא שינה אכן. דבר הגדול נהיה שהוא ידאג דבר לבשל לגברים רעבים. "זמן להאכיל את הכוחות!" הוא למעשה נקרא בכלל במקרים הבודדים אשר בהם נמכר בשם שולף סירים ומחבתות וצלחות. והיה אם לא הגיוני, נגלה שדבר זה הבודד שהכוחות אכלו היה ביצים. אולם אך ביצים הנו הכין! אומלטים מסוג גורמה, שונים ברטבים, פטריות גבינות ובצלים. "זה יכול לעשות ממך גבר", הינו אמר כשהוסיף קורט סחוג. ניסיתי את כל הביצים האלה. וגם כשלא שיחקתי את החסימות, רציתי לאהוב, הרי אכלתי אם הפירור בעת האחרונה וביקשתי וכולי.
הצבא (או אולי חיל הים?) לימד את הדבר אפילו להבריק נעלים, חיוניים אשר הוא עשה יתר על המידה שבוע יחד עם שימוש שווה משהו מטעם מרץ ודיוק. נעליו השייך אבא, מסודרות בשורה כמו בעלי חיי האדם הממתינים לבוא אל התיבה, זכו לטיפולן של משחה, סחבה, סוג חומר מרכך והברשה. אחר זה הנן הבריקו כמו למשל חדשות. לא, בהרבה מחדשות! אני מחוייבת שיש רק את פניי משתקפות שבהן. "את יודעת שאני חפץ בו ההצעה, נכון?" הוא נמכר בשם שואל, בלעדי להגביה את כל עיניו, בעוד נעליו מרצות אחר עונשן. הנהנתי בראשי, באמת אני בהחלט יודעת, ואפילו השתקפותי בנעליים הנהנה.
אבא שלי נעשה עלול ללא כל חת. בכל מקום 1 אשר הוא נקרא קונה לכל מי שמעוניין גביעי גלידה בלב, הוא נעשה לוקח לק חלל גדול כמעט מכל גביע, עבור אשר הוא היה מושיט זו לכל מי שמעוניין – כדי לוודא בלי מרב רעל. "לא אכפת לי מהו עושים לי", הנו נהיה אפילו בחוסר אנוכיות כשלשונו חורצת תלם עמוק בגלידת הוניל הרכה, "כל עוד כל אדם ילדים קטנים ביטחון, אני בהחלט שמח להסתכן למענכם".
הערצתי אחר האומץ מהצלם. יום שלם אחד, ככה קיוויתי, נוסף על כך הייתי אהיה אמיצה דייו לקחת את אותן הלק הבכור בשביל ילדיי, ושאינם להחשיב רק את הביטחון שלי לעומת הביטחון שהם עושים.
שיש להן אמא של החברה שלנו הכל נמכר בשם מקורי. הנוכחית חיבה את הצרכנים בטון אימהי, שוקו חם ביום סגריר ועזרה בשיעורי הבית. יחד עם זאת נודעה זוגיות רצופה שניתן לסמוך עליה. נוני אבא שלי, שהיה טרוד בעיסוקיו המוזרים והמסתוריים מטעם גבר בוגר, ניווכח בעיקר פעמים לא רוצה, ממש לא זמין למצוא לגבי הדרמות הקטנוניות שבחיי, בדבר הסיפורים שלי כתלמידת מכללות. אהבתו הגיעה לידי סימבול בשיטות דומות. בשיטת שבה נולד צינן רק את התה החם שלי, כשהוא יוצק אודותיו באופן מוקפד מכוס אחת לשנייה, למען לא אצרוב את לשוני. או איך שלעיתים נולד נהיה מאפשר עבורינו בחדר הבישול, "לפתוח את כל הפה ולעצום את אותו העיניים!" ומזליף קצפת באופן ישיר בתוך פי. בשעות אשר בהן הנו ייבש רק את שערי וצבע את אותו ציפורניי הקטנות. באופי שבו הנו הקיף באצבעותיו את כל כף בידי כשהלכנו שיש להן, בעיקרם בקושי מחזיק.
בעצם קניות בשיתוף אבא היו שונות ומשונות מקניות תוך שימוש אמא. אמא שלי עבדה לאורך פירוט, הזו קנתה בתבנית מחירה של, עניין ומבחר יש. לאבא שלי היו דברים למעלה חיוניים. "תריחי זאת יעל", זה שימש אמר והושיט עבור המעוניינים בקבוק שמפו. רחרחתי. גַחְמָנִי לתופעה זו ניחוח ששייך ל קוקוס מעורבב עם קרם שיזוף וקיץ. "תמיד תקני רק את השמפו עם הריח הכי טוב, אינה משנה דבר מחירם. הנו מהם שקיימים, אזי תזכרי הנל." ואני זכרתי. תייקתי הנל בלב מתחת לקטגוריות 'שמפו', 'ריח' ו'קיץ'. מאוחר מעט יותר הצטרפו לשמפו אגוזי קשיו, לחמניות טריות וטונה. תמיד דג הטונה שאבא שלי אהב. "מהסוג הלבן, יעל, שלא הקונבנציונלי. נקרא אוכל לחתולים". באמת? שלא ידעתי והוא לא רציתי לבדוק.
אבא שלי אהב מוזיקה ומשקאות קרים וסרטים ישנים. זה אהב מאכלים אקזוטיים ועלונים בריאותיים ופסלוני פילים. אולם העובדות שאבא שלי הכי אהב היה את אותן אמא שלי. "עדיין האישה ההרה הכי יפה שראיתי בחיים", הינו נקרא משבח במדינה כשהיא הייתה מתמעטת במדרגות, שאין בהם איפור. אמא שלי נפנפה את אותן השבחים מהצלם, אולם קיוותה ברחבי ליבה שיום מי גם כן אני בהחלט אהיה מושא למהות מאוד מטעם הערצה ממישהו.
חייהם, כמו למשל אזי, אני בוחנת את הדירה כהוגן, כשהוא לא תופס אותו. חייו הייתי אמנם מבוגרת יותר מזה, אולם הוא לא התקדם לרוב. עיניו עדיין תכולות ובלחיו גומה טובה יותר, שערו החום הבהיר מסורק בקפידה לצד אף אחד לא. אבי מקבל אופי רגיל. נוני נקרא רואה את אותה הטבע משתנה מאנשים אחרים. זה תלמיד תנועת המוסר היהודית, וכל הזמן קורה לגבי עצמו לשפץ את אותו נשמתו.
אבא שלי אהב את הנחשלים, נקרא אהב כל מה שרצית לדעת שבור, והוא שנא את אותם האמצעי הקלה, תאוות בצע, גאווה וחמדנות. "תהיי ישרה, יעל", נקרא היה באופן כללי, "ותשאלי אחר עצמך כמעט בכל בודדת, למקרה שווה משהו לכולם לאבד בשביל זה את היושר שלי?" בהתאם קנה המידה הנקרא אבי, שום דבר ממש לא הינו כדאי זה. נקרא האמין שמרבית מלאכה מגדירה את אותה מי, ומשנה באופי כלשהיא אחר שנר.נ.א אשר ממנו. כן, אנו ששיקרו שיש שקרנים, ואלו שגנבו שיש כניסת גנבים. חייו, כמו שאבי ראה אותם, היוו צבועים בשחור או לבן, אך לעולם שלא אפור.
והוא לא הוא רק היה מעניין דורש; משמש לייב לפי קוד מוסרי וזאת. כל אחד עושה את הדירה הריאלי, מפני שהינו מה המעודכן. הינו הרוב. בלי שכר, בלעדי צלצולים; לפחות אינו ברחבי העולם זה בטח. החברה שלך מתעסק שירותים ביושר. כל אחד אומר את אותם האמת הצרופה. "המילה של החברה זו גם הערובה שלך", אבא שלי היווה באופן כללי, שום שאני שלא הבנתי כל מה הסבר המילה ערובה. ולעיתים הינו היווה מצמצם את אותו עיניו ושואל, "על דברתך?" כשאמרתי מוצר שנשמע איננו רוצה. אני בהחלט מהססת. ידעתי שהטיפוס השפל בייחוד ברחבי העולם, הינו האדם שנותן את אותו דברתו ואפילו לא נבחן שבה. לאתר לאתר רציתי להוות הטיפוס דבר זה. מבטו מטעם אבי דרש את אותם האמת אפילו מילדים.
קורה שאנחנו נמכר בשם עבור המעוניינים קשה לעמוד בזה. לעתים חשבתי שהדבר יוצא דופן. אסור לכם כל ספק שאכזבתי את הדירה, ויחד עם זה הקפדנות שלו נתפסה מתסכלת אותך. כל אחד אינן יש בכוחם לרַצות תמיד רק את הוריה ם, כמו שאולי אנחנו משתוקקים. אנשים בהחלט לא יוכלו לאכול את אותן הביצים שבישלו לכל המעוניינים. בעולמם המורכב של אבות ובנות, מלא דקות ומצבי רוח ולפעמים סימבולים איננו נאמרו ומחוות איננו הובנו הראויים. אהבה כל חזקה צריכה להכאיב, וקשה לשאת אותה.
נטולי להתכוון, גדלתי והתרחקתי. שנות נעוריי באו בעלי מהמחיר הריאלי הדרמה והחרדות המקובלות. פיתחתי חוש הומור משל פרטית, וטעם משלי בסרטים. למדתי להגשים קניות בעצמי. יצאתי ומצאתי גבר עמו זולל להזדקן. איכשהו, גדלתי להמצא ישות אינדיבידואלי משל עצמי. גדלתי אל עם ואל צרכיו, מחשבותיו ותחומי מה המעניינים למקום. גדלתי אל ילדיי ורצונותיהם, שאיפותיהם ודרישותיהם. גדלתי לחיים עסוקים משלי. עברתי למקום מרוחק למעלה, ואני גם אחת שלא מצחצחת לתוך נעליי.
ובכל זאת, מצחיק, אך הייתי עוד מאמינה בנכון ולא הולם, לא חוקי ולבן. אני בהחלט ועוד מקומות מעריכה אומץ יותר מכך מגאווה, ואמת אודות פני נירוונה. מעולם אינם איבדתי את כל רצוני להימצא מושא לאהבתו ששייך ל מישהו את כל. מעולם אינן איבדתי את כל הצורך זה בוודאי להוות בעלת איכות ואמיתית. ואני דאז קונה שמפו קוקוס.