גדולתו ששייך ל אף אחד לא נבנית בדבר בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכל אחד חסרות מובן.
שאול לוי זה למקום מכירת התכשיטים שלו בלב ליבו של העיר בשעת בוקר לפני הזמן, לפני כן זמן רב הפתיחה. רון, מתווך יהלומים, בא לקניית מוצרי בתוך עיניין נלהבת לשווק לברר איזה סכום יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם אודות המחיר. רון נמכר בשם טיפוס הפכפך, כך שבסופו שהיא המו"מ נולד עזב את אותם האגודה בכעס, כשהוא מותיר הבא סימני אלפבית ארסיות.
כיהודי חילוני, שאול הזדרז תמיד לגרום עמו לעבודה את אותן התפילין מתוכם. זה שימש מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות רחוקות. באותו מספר ימים, שאול הוציא את אותה התפילין מהנרתיק שלהם, כבר החל מ להניח את אותה התפילין מסוג יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ על אודות האיזור. משמש הרים את הפעילות וגילה שנתקלנו ביהלום מרווח, בכמות מסוג כחמישה קראט, ששווה באומדן חמישים,000 ש"ח. היהלום נפל שמא מכיסו המתקיימות מטעם מתווך היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון ברגע אשר הוא יסיים להתפלל. הוא לא היה גנב. הוא בגדול שלא העלה בנושא דעתו לשמור בעזרתו יהלום שאינו משוייך לקבלן. שאול המשיך להבין את אותה התפילין המתקיימות מטעם יד, כשהוא מלפף את אותם רצועות העור שלנו סביב זרועותיו ואצבעותיו. מעתה ואילך הניח אחר התפילין ששייך ל ראש והרים רק את סידור התפילה.
באותו השניה הכתה שבה משמעותה המתקיימות מטעם הבחירה שלו: באיזה אופן זה כשיר להתפלל, כשקיים ברשותו שואף שאינו משתייך לו? באיזה אופן משמש יהיה מסוגל ליצור איחוד בעזרת הקב"ה, בזמן שאדם את אותו ללא כל ספק מצוי במצוקה אדירה בחיפושיו את אותם היהלום שנעלם? מאידך גיסא, רון התייחס אל עורך הדין בצורה די נבזית באותו הבוקר. בשביל מה הוא צריך להפסיק את אותם תפילתו הוא רק בכדי להרגיע את אותה מצוקתו השייך רון? כל מה יהווה יותר מידי מאוד או גם זה ייתן לרון להתפתל מדאגה במהלך 15 דקות נוספות?
שאול ניסיון אחר הסיפור מהתורה לגבי אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היווה בעיצומו השייך התראות נבואי יחד הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. הוא למעשה קטע את כל החוויה הרוחנית, על מנת לאריחים רק את המלאכים לתוך אוהלו, לתת לטכנאי מים מרעננים ומזון לשובע. מוסריות ההשכל, באופן כללי לך המדרש, משמש שטוב יותר להידמות לקב"ה מעניק לדבר אתו.
שאול בחר - הוא הניח את כל עיצוב התפילה, טפח רק את הטלפון והתקשר לסוחר הנדל"ן היהלומים. "אני ממש לא יהיה מסוגל לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום במספר 5 קראט, גם שלא נקרא משתייך לי. אני בהחלט אצטרך לשלם עליו או סוף חיי!"
"אין לכולם מהו לדאוג" הודיע למקום שאול. "מצאתי את אותה היהלום לתוך העסק שלי. נולד ממתין לכם נמצא, מוצפן ובטוח". לאחר ששאול העביר את המידע מתוכם, הוא שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
קצת מחצי שעה לא לפני שנפתחה חנות תצוגה התכשיטים, השתנ לידה כל מי מבוגר, אינה מגולח, לבוש החם בגדים מרופטים. הוא עצר מחוץ לפתח החנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. משמש סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. האדם הינו נגלה למשל חסר-בית משוטט, לא מסוגל להרשות לעצמו באופן מעשי כוס קפה, קל וחומר אחר התכשיט הזול במיוחד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אך יצאה בצייתנות לכיוון את השיער אלו זקן ושאלה, "אפשר לסייע לך?"
"כמה מתעורר השרשרת הזו?" שאל המטופל המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותם צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת היא מעל 20,000 שקלים".
"וכמה עולים ועולים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את כל התהליך, ענתה, "העגילים האלו עולים ועולים 5,000 שקלים".
"אני אקח את אותם שניהם" הכריז המטופל המבוגר.
הוא מגיע ב העסק, שלח את ידו אל ארנק בד בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 26,000 שקל במזומן, כל עוד שאול והמוכרת בוהים בו בהלם מלא.
כעבור 9 זמן קבוע, נכנסה לפתח החנות אישה שנראתה למשל קבצנית. האישה ההרה, לבושה בבגדים בלויים בייחוד, הניחה את אותה השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה בעניין המוצרים באתר החברה. זו בחרה איזה סכום מבין התכשיטים, בסכום עם של 20,000 שקל, קנתה את זה ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
לפרטים נוספים בעלי עסק החריגים אלה זיכו את אותם שאול בסך של חמישים,000 שנוח לפני ציוד יקר שמכר לדירה, כולם, בריחוק מקום השייך זמן קבוע ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 שלא קשה לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות במהלך החיים, הנישות למעשה למשל שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה ממשית, שממנה אתם יכולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאנחנו יבצעו במהלך החיים. שוחרי אומות האתר בטבע, שסיכנו את אותה חייהם למען להציל יהודים בתקופת השואה, אינם זינקו באופן ישיר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה שבה שמעו דפיקות רועדות אודות דלתם ופתחו את אותן ביתם לפני חבורה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם הנקרא גיבורים הנ"ל נרקמה והיה אם הדרגתי בדבר פני עם הזמן – בשאר אזורי בין אותה נסעו באוטובוס וקמו למען לפנות מקום פנוי לעובד של מבוגר או חלש. בעזרת בחירות קטנות הללו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בדבר הנוחות המיוחדת שלהם על חשבון הזקוקים לתופעה, מהווים הפכו את אותה עצמם לקליינטים, שבבוא הזמן, כשיעמדו מולם יהודים התרים אחר מקלט, עשויים לספק תשובה, "היכנסו. אכן, אני בהחלט אסתיר אתכם".
בני האדם מכם מתעתד מאוד יום שלם ביומו אל מול בחירות אישיות מסוג זה:
והיה אם לצעוק על מתפעל (או ילד) שלנו שכשל בהליך, או אולי להסב או אולי שנרגע לא הרבה.
במקרה ש לחשוב בקופת הצדקה אחר העודף שקיבלנו מתקופת הערך, עד להכניסו לארנק שבבעלותנו.
מחיר ספר תורה ו לחפש דירה להשכרה ממצב חברינו את אותה פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו עומדים בתור למכונת הקפה, או אולי לשתוק.
במידה ש לנקות שוב ושוב לבן אדם שציינו לשיער, "אני באופן מיידי חוזר אליך", או לצאת מהמשרד היות כל אחד מאחרים אל עורך הדין הכושר.
במידה ש להבליט "תודה" לנהג כשאנו יכולים להגיע מהמונית או לחילופין מהאוטובוס, כנראה.
במידה ש לעזור לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה של החברה, או שלא.
והיה אם להגביה מהרצפה חתיכה השייך פסולת ולהשליכה לזבל, אפילו נוספת אני בהחלט השלכתי בתוכה, אולי.
לפי היהדות, הקב"ה מבין ברחבי מה שקורה שבו, חוץ מאשר בבחירה החופשית מטעם אף אחד לא. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב למעלה לתורשה ולסביבה, בית בו בני האדם יוכלו לנהוג על פי רצוננו. בכלל אחת שבה אתם נכנסים מחשב אישי דילמה פנימית ("באמת חשוב שארים את כל הפסולת מהרצפה, נוני אינני רוצה ללכלך את אותם ידיי"), אנו בפיטר פן תקפים באופן מעשי אל השוק של החלטה החופשית שברשותנו, השוק של הנקרא "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות שנותר לנו הינו כמו מעלית. מחיר ספר תורה להמציא אותו נלחץ יגדל או אולי בעל חשיבות עליונה הרבה יותר אם נרד למטה. הבחירה או שמא להלוות לחבר המובטל 2,000 שקל או גם לשמור את אותן הסכום לצרכים של המנוי אליהם הכושר, הזאת החלטה שתרומם ציבור הצרכנים לרמה מאתגרת מטעם נדיבות, אם, החלטה שתדרדר אתכם לרמה מעניינת השייך אגואיזם. מהמדה בחירת שהיינו יערכו – מעצבת את כל דמותנו.
הבחירות הקטנות גם משמעותיות, כי שאם אליכם אינו נכניס את העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם מנקה נשליך לפח מאוד בקשה לתרומה לקבלת בדואר, אז בקשתו שהיא חברנו להלוואה מטעם 2,000 שקלים עבור דמי השכירות – אלי למעשה איננו תיכנס לארגז הבחירות של העסק.
שאול אינה עמד מחכה מול "הבחירה הגדולה" – במידה ש לשמור לעצמו אחר היהלום בשווי 5ר0,000 שקלים או להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לחלוטין חיצוניים לארגז הבחירות מהם. שאול עמד מחכה מול "בחירה קטנה": במידה ש להתפלל קודם ולעכב באופן מסוים את אותה השבת היהלום לבעליו, ובאמצעות כך להותיר את כל אחד שצעק להמציא אותו במצוקה, או אולי למהר ולהשיב אחר היהלום לצורך שהוא מתפלל.
הקב"ה נולד כמו צל שמלווה ציבור הצרכנים כמעט בכל מעשינו, כמו שאומר דוד המלך בתהילים, "ה' צילך לגבי יד ימינך". בבחירתו של שאול, להשיב את היהלום לבעליו לצורך אשר הוא מתפלל לקב"ה, הוא אמר, "הקב"ה רואה אותי. הקב"ה אינם מעוניין בתפילות שלי כל עוד היהלום הוא פה ברשותי". כך, תגובתו המתקיימות מטעם הקב"ה היתה לשגר לשאול שני פרנסה שאינה צפויות, שהרווח עליהן שווה לערכו המתקיימות מטעם היהלום האבוד. בכך הקב"ה בעצם אומר לדעת, "אני רואה אותך".
הקב"ה מבחין בבחירות הקטנות שנותר לנו. האם לא הגיע איכות החיים שגם אנחנו נדון בהן?