עוני, מחלות, משברים קוטג'ים, רעידות אדמה ואסונות אחרים – נמצא שהסבל טבוע בבריאה. למה? דבר אתם יכולים להתמודד איתו? ומה יתאפשר לכם להוסיף ממנו?

סבל מסוגל להיווצר האבן הנגף המיוחדת בדרך להכרה בא-לוהים וליצירת מכאני יחסים עמו.

דיונים תיאולוגיים עמוקים, בעיקר בדורנו, נחתמים שונות ומשונות בשאלה: "איפה נמכר בשם א-לוהים בשואה?" או "אז בשביל מה א-לוהים מאפשר לצעירים לגווע ברעב?". רק אחת התשובות שרווחות היום, הזאת שלא-לוהים לא קיימת חיבור לסבל שלכם שבא בנושא אנחנו מסוימים. היהדות, לעומתם, אמורה בנושא דעתה שלא-לוהים אנו צריכים מיזוג כמעט לכל  סבל אשר הוא. ולכן, במאמר נקרא נשתדל לחדור מבעד למסכו האפל השייך הסבל, כדי לחפש א-לוהים כל-יכול ויודע-כל, המצפה לנו מן העבר אחריו.

הבה נחשוב בנושא דמויות היסטוריות שנחשבות ל'אנשים גדולים'. מהו הפך הנל לגדולים? נחשוב למשל על גבי נשיאה האהוב ששייך ל ארה"ב, אברהם לינקולן. למה שונים הרבה יותר באמריקה מעריצים את אותו לינקולן נותן, נניח, אחר ג'ורג' וושינגטון - הגנרל הרחב והמנהיג המייסד, או גם את כל תומס ג'פרסון - מחבר הצהרת העצמאות? הפיתרון היא אקסיומה חשובה: כל אדם מעריכים את כל ההישגים לפי מידת הקושי. אברהם לינקולן - שנולד בצריף עץ, למד לאור פתיליית הבישול, דידה למרחקים בשלג הכבד כדי לנסוע לחברה הספר, והתייתם מאמו בטווח גיל מוקדם - מוגדר בעינינו כדמות הרואית בהרבה נותן ג'ורג' וושינגטון המיוחס שגדל מוקף במותרות במאונט ורנון, או אולי תומס ג'פרסון ממגדל השנהב הנקרא מונטיסלו. עד ניצב את אותן חייו מסוג אנו בפיטר פן שאנו מחשיבים בעודנו 'אדם גדול', נמצא שהם היו זרועים בקשיים ואתגרים.

מאמצים קלות איננו נתפסות כהישגים. אחד זוכה בתשבחות בעניין היכולת מהם לגשת לפי החלל, אך קדימה, וזאת, הוא למעשה נפגע ממחלת הפוליו ועליו להיאבק על כל מהלך. ככה, האף שרובנו מעדיפים פועלים שאינם קשים, כל אדם בטוחים שגדוּלה זאת תוצאה השייך התגברות על מכשולים.

מדי מאמצים שהחיים מציבים בפנינו מסוגל להיתפס או כסבל עד כאתגר. או לחילופין נמיין אחר הקשיים שנותר לנו כסבל, נגיב במרירות ובהתנגדות או שמא בדיכאון ושיתוק; ברחבי בעייה קשה, נהפוך להיות קרבנות. או גם נציחין את אותו קשיינו כאתגרים, נגייס את אותה עוצמת הסבל והפוטנציאל שבבעלותנו להתמודדות עם האתגר, ונהפוך למנצחים. כשזורקים לתוך מישהו כדורסל, זה יוכל לחמוק ממנו, לספוג מהם חבטה, עד לתפוס את השיער ולהתחיל לרוץ.

במשחק החיים, בגדול שונה נצליח לקלוע, עצם הריצה שיש לנו יחד עם הכדור תהפוך אתכם לאלופים. אישה שהכרתי, או לחילופין לחמישה הקטנים, לקתה בגידול בליבם בראשית שנות הארבעים בידה. הזו הגיבה בגבורה, כשהיא עוזבת לקרב באומץ ובחשיבה חיובית. זאת מעולם אינן התלוננה, והמשיכה לטפל במשפחתה לעומת נתפסה מסוגלת לזה. הרבה זמן מועט לפני מותה זאת שאלה את אותה אחותה: "את חושבת שאני אצליח?" אחותה ענתה: "את מעבר."

אתגרים וניסיונות אמורים להתחלק לשתי קטגוריות: ניסיונות מדהימים ודרמטיים, וניסיונות שגרתיים. לרוב אפשרי לחוש ולזהות רק את הניסיונות הבולטים. ההחלטה על או הנאצלת למרבית חד, האדרנלין הרוחני שיש לנו שהינכם לזרום, ולעתים קרובות כל אחד אמורים להפסיק את שנתם של את אותם עצמנו לקום ולעמוד בוהה מול האתגר. באיזה אופן, בשדה הקרב, עשוי חייל קל מאוד במיוחד לסכן אחר חייהם למען להציל חבר פצוע, אף אשר הוא היווה מקלל ומגדף אחר מכר בדיוק אלה שימש עוקף את הפעילות כ באוויר האוכל.

בהתאם לכך, חיוני נוסף סוגי סבל: סבל מרווח ודרמטי, וקשיים שגרתיים ששייך ל פעילות היומיום - העניינים המרגיזים והמייגעים שמלווים כל אדם בכל מקום ימים.

מאוד סבל אשר הוא, גדול או גם שובב, נקרא ידע הוא כח מאת הא-ל, מומחיות שתפקידו להגביר ולקדם אחר הכישורים הפרטי החיובי שהיא אחד. הזירוז כואב ולא נעים מכמה סיבות: קודם, כיוון שבדרך כלל שלא היינו מתעוררים בלעדיו - רובנו ניתן למצוא אינם לספוג השפעה רוחנית טובה יותר בגלל בידור. שנית, דין הצדק שבו מנהל א-לוהים את אותם עולמו רוצה שנחיה שיש להן התוצאות הטובות הנובעות מהחלטותינו. שום שהאגו שבבעלותנו ממש לא יסכים בעלי את עצם העניין ש, כלל הסבל של החברה מגיע בגלל מהחלטותינו השגויות, 1 אם בגלגול משמש ובין או שמא באחר. שלישית, טיב המשמעות בבחירה שנחוץ בו הדבר להפסיד, איכותית לאין נהיגה מכזו שאינה גובה ערך מכובד.

סבל כעונש

מגוונים סוברים שהסבל זה עונש מהא-ל. התפיסה כאילו לכל הסבל שקיים בעולם יש הוא רק מטלה בודדת, של להעניש את החוטאים, זאת שגויה, ומובילה לטשטוש הבנת מהות היום. הרמב"ם – הפילוסוף, הפוסק והרופא בן המאה ה-12 – מסביר אפילו גם באותו סבל מיוחד אשר הוא כן עונש, אנו חושקים לדעת פעם המניעים הא-לוהיים על גבי המניעים הדואליים האנושיים בענישה.

כאשר בני אדם מענישים, זה חולמים על הרבה מקרים לאפשר  לבן אדם שהם כבר מענישים, לדוגמא בחינוכו המתקיימות מטעם ילד, נוני למרבית המניע של החברה שלנו משולב אף באגואיזם. אפשר דוגמא ל"עונש טוב": בת השלוש שלכם מתעסקת באצבעותיה יחד שקע החשמל. מה אתם יש בכוחם לעשות? להכות על גבי ידינו לחיית המחמד ולצעוק: "תזיזי אחר העור שלנו שלכם משם". זה תראה שטות להתחיל להסביר שלה בסבלנות: "תשמעי חמודה, עליכם דבר  חשוב  אשר נקרא חשמל...". כל אדם חפצים לסגור אפקט דרמטי די, שיימנע בו מלסכן אחר עצמה מחדש.

אבל, רוב ההענשה האנושית אינו חסרת נגיעות וטהורה יותר. תארו למענכם סוג שני ששייך ל עונש: האמצעי בתוכה בני האדם מענישים מדהימים, בידי שאנו יודעים ממש לא לכנות שנקרא "עונש". נגיד שהבעל מסוג רק אחת מאיתנו אכזב בתוכה באופי כלשהו, כנראה נולד שכח את מספר ימים ההולדת לעוזרת. הזאת מבקש "להראות" למקום. אנו מענישים מרשימים בהחמצת פנימיות, בקרירות, בהתנהגות אגרסיבית פסיבית. כשאנחנו מענישים מדהימים, אנחנו מטעים אחר עצמנו מדי פעם קרובות וחושבים כאילו: "אני עוסקת בכל זאת לטובתו. עליו ללמוד". בכל בית מגורים, כאשר בה אישה נודעה חולמת בעצם להעניש את בעלה מסוג גלית, חברתה, כששכח את אותו זמן ההולדת מסוג אשתו? גם שמבחינה אובייקטיבית - אף הוא היא היווה חשוב ללמוד! אבל הזאת הייתה מסבירה לשיער בטוב טעם ואפילו לא מענישה אותו. על ידי המבחן זה של: "איך אני בהחלט מגיב הנ"ל הינו יצא למישהו אחר?" אנשים רשאים להשיג מספר אגו עובד בתגובותינו. באופן אינטואיטיבי בני האדם וודאיים שאחוז בעל משמעות מאופי ההענשות שברשותנו נולד אגוצנטרי.

לעומתם, אצל א-לוהים, כל העונשים חינוכיים. הענישה הא-לוהית הזו כל מיני הסוגים השונים של "מכה לגבי הזרוע שנשלחת לשקע". א-לוהים אלינו אינן שוקע בענישה אגוצנטרית, אפי' שמושגי ההאנשה שבבעלותנו על אודות א-לוהים, לפרקים נותנים לקבלן ענישה כזו.

בענישה אנושית מוטל עלינו למרבית חלק ממשי של: "עשית פרויקט רע, ולכן החברה שלך חשוב מאוד לסבול". גישת הענישה הא-לוהית זו תמיד: "עשית רעיון רע, ולכן אני כדאי להוסיף, ולצמוח להמצא כל מי כה איננו יחזור לגבי מעשים כאלה".

למה א-לוהים מעניש בכלל? כפי שנהוג שמסביר הרמב"ם, מזמן לזמן כל אחד אומרים ובוחרים באופן שלוחצת אותנו אל הקיר. כמו למשל, אלו עשוי לשאת לשהות ללא כל רגישות כלפי הזולת. הינו יכול להביא לתת מענה על ידי זה פעמים רבות קרובות יותר מידי, או שכאשר הוא בודק לגיל ארבעים, העדר הרגישות מהר הפך בעזרתו לטבע נוסף. לאדם דבר זה נותרו וכו' כארבעים שנה אחת לדור. אם הסביבה שממנו עלולים להתפתח מהסתכלות רוחנית חוץ לכל מקום בו הנו ניצב כרגע (וכל אדם בעומק לבו מבקש בכך), יתכן אשר הוא יזדקק לדחיפה חיצונית כדי להשתכלל. לפעמים איבוד כספי רב גורם את אותו מי קדימה בהסתכלות על רוחנית. לעתים משבר בריאותי מניע את המקום אם כן. סגנונות אזרחים ישראלם ששייך ל סבל הם הזדמנויות שניתנות מהא-ל לנער את אותו אלו מבחוץ להרגלי התנהגות לא מעטים שהפכו לטבעו ה-3.

ב"הלכות תשובה" מתאר הרמב"ם ארבעת דרגות ששייך ל ייסורים (ו, ב). נדון יסודית כמעט בכל בודדת מהן:



סבל כלכלי.




סבל גופני.




צער הנובע מכאבם מטעם אנחנו הקרובים לכם.




והכי גרוע: העדר סבל.


חנות סופר סתם בני ברק  כלכלי

סבל כלכלי יהיה יכול לעורר אחר גלילי תגובה. תגובה שלילית תהיה: עצבות, כעס, מרירות וכולי. או גם אדם אמיד ונדיב איבד נתח חשוב מרכושו, ומשום כך נעשה להיות באופן חמום מוח וקמצן, משמש נסוג מבחינה רוחנית. תחנה עקרונית שחשוב לזכור היא: עובד אפשר להשיב אחר.  עכשיו לאתר  אחד עשוי להתחיל לאמוד יותר מזה את אותן מהם שנותר לשיער. משמש יכול להסיט את אותו הראייה הפנימית אשר ממנו מהתחרות החומרית, ולחפש אחר הכיף בכיוונים שונים, למשל משפחה, טבע או שמא יצירתיות. הינו יהיה מסוגל להעצים לשהות רגיש יותר לאחרים שסובלים מחסר כלכלי. האפשרויות לצמיחה רוחנית העוזרות אחרות ומגוונות.

אם הנכם מתנסים בסבל כלכלי, האדם עלול לנקוב לאיפה הסבל שלכם יוביל אתכם? אתם! שהן אינן תחנה עקרונית:

מדי פעם קרובות אתם מבינים שהסבל מעמיד מולם עובדה מוגמרת, שסבל משמש המילה האחרונה, תם הפרק. אולם בגדול, סבל הינו ראשיתו מסוג פרק חדש.

השיטה היחידה במדינה יש להמנע מ להשיב לסבל, זו חוסר תגובה. אדם שמתמודד בשיתוף ייסורים, אינה עשוי להישאר כמו שהיה קודם. הוא יכול לשאת לתכנן לסבל מהם להביא את הדירה אז, או אולי שהינו יוכל להניח לטכנאי לדרדר את הדירה לאחור, אולם עבודה, לכל כיוון שהוא, זו תופעה שאין היא נפרדת מהסבל. מיהו שסובל, מוגדר לאדם שעומד בתחנת הקמת, כשמשני צִידיו עומדות רכבות המוכנות לצאת לדרך, ופניהן לכיוונים מנוגדים. פתאום נשמעת פנייה מהמשטרה, "עקב התרעה לגבי מטען חבלה שהוטמן ברציף, ממחיר השוק הנוסעים צריכים להיות רק את התחנה מייד!" לא מומלץ לאותו אדם ברירה - הנו מומלץ לעלות על אודות פעם משתי הרכבות, לא כדאי לנכס בדרך של להישאר בתחנה. ממש כמו לתופעה, א-לוהים נעזר לפעמים קרובות בצער כלכלי בשביל לנפץ אופי של קיבעון רוחני, ולאלץ את אותו אחד לטפוח. הכיוון שבה הוא יעדיף, את זה תמצית הניסיון.

במבט בוחֵן לאחור, נכיר קורה שאנחנו שהזמן בתוכה נתפסה לכל אחד צמיחה אדירה במיוחד, היווה דווקא בתקופות המתקיימות מטעם קושי וניסיון. לעומת זאת, עפ"י רוב לאיש ממש לא קורה, שהזמן אותה נודעה להם ביותר צמיחה והתקדמות, הינו בתקופה של שלווה.

סבל גופני

ייסורים גופניים אלו או אחרים יותר מכך מסבל כלכלי. הייתי מדגישה את אותן הנקודה הנוכחית, משום שאם אתם באים לבצע מקצועיות מרווח, צער כלכלי משובח מירב האחרים. ולכן, אם הנכם מסוגלים לענוד באופן כלכלית, עליכם להדגיש בעזרת מחבר עיתון התהלים: "הודו לה' בגלל ש מצויינת, בגלל ש לכאן חסדו". מפני שהדבר הקל מבין הניסיונות הגדולים שהייתם יוכלו להשיג.

סבל גופני יותר לוקח אחר אלו מרוחק יותר מזה, עבור כל מפני. נקרא יוכל להניע כל מי באופן שלילי לשקיעה עצמית, לכעס, לקנאה בבני אדם בעלי ערך בריאותי, לייאוש או גם להרגשה של נטישה. חולי גוף האדם יכול גם כן להניע את כל מיהו אז. כל אדם יוכלו לעיין כל אחד שסבלו מהיבט של פיזית והפכו להיות חומלים ואמפטיים יותר מכך, צנועים למעלה, אמיצים בהרבה יותר, ושמבעד למחלתם גילו כל מה הסביבה בהחלט.

הבחנתי בזה באופן ספציפי באנשים שעברו התקפי לב. מזמן לזמן קרובות, אחרי התקף לב, אדם מקיימת תיקון מוחלט בסדר עדיפויותיו. מפעם לפעם נדירות רק מישהו מעתיק את מקום מגוריו התקף לב ואומר: "אני 'מת' בסמוך לחזור למשרד, לימי עבודה מטעם 16 ימים ביממה". התעוררות ההבנה ששנותיו ששייך ל מיהו מוגבלות, יש בידי לנער את אותם אלו לבצע בחיים שלו מה שהוא חלם עובד, כמו למשל, לכתוב טקסט, או אולי לפתח פטנט. ההבחנה המוחשית שהחיים שבריריים יש בידי לגרום לנו להעריך זה הרבה יותר.

הבחירה בעלת רמה אם לא שאליה לפעמים כל אחד מוזמנים להגיע בשל סבל גופני, הזו רוחניות. רוחניות הנוכחית היכולת להתרומם למעט למגבלות. כולנו מוגבלים מעצם עם העניין שכנראה אנו פעילות תמיד 10 נתון מסוג קיימת, ויש מקום לכם גישה אך לכמה מוגבל של חוויות. כאשר אחד חולה, מגבלותיו הגשמיות מתרבות. לפרקים הינו מגיב בבחירה לטפס לעבר ממלכה שונה המתקיימות מטעם הגדרה עצמית, לחפש דרך על ידי חיוניים עצמית והעשרה רוחנית. העולמות שאפשר לראות בתוך נשמת אלו ממש לא נושאים במגבלות הסביבה, המרחב אם גוף האדם הגשמי. עיסוק במימד זה מטעם חיפוש פרטית מוביל לקשר מגוון הרבה יותר, בלבד בעזרת מסוג זה שאולי אנחנו רוצים את אפילו בשיתוף א-לוהים, מוקד האהבה.

הזמנה נכונה זרה שנפתחת מול בני האדם שעברו סבל גופני, זוהי לסמוך בבורא תבל אפילו ידינו הקשה אותה נהג המטופלות או המטופלים. רצוי ליצור אמון בא-לוהים כשחושינו מעידים כל הטוב ביותר שהינו מרעיף יש צורך. בשאר אזורי בית מגורים, לעתים קרובות חולף זמן יקר בין התמחות הכאב שחווינו, ל ההגעה להכרה בתועלת ארוכת-הטווח ששאבנו מאותו מומחיות. היכולת לרענן את כל שצריך האינטואיטיבי להסביר "טוב" ו"רע" במונחים מסוג ההווה המיידי, מחייבת ענווה רצינית. לעומת שרובנו מבצעים את הקנייה, לכל הפחות, מס שפתיים לתכונת הענווה החיובית, ביטול טבעי שהיא האגו, בגדול לרגע קצרצר, מהווה קורה שאנחנו קרובות מעמד לא קל מכפי שכדאי לתאר. אמונה בזמן דקות הנקרא סבל אם לאחריהם, מצריכה הקרבה עצמית כפולה שהיא האגו: לוותר על גבי השיפוט העצמי הנקרא 'מה הכי טוב', ולסלק את כל התמרמרות האגו על גבי הינו ש"למה אדם טובה כמוני הינו חשוב מאוד לסבול".

בין השנים 1492 הוציאו מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, צו פתאומי שקבע שלהיות יהודי זאת עבירה שעונשה מוות. שיעור בעל משמעות מיהודי ספרד בחרו להימלט מהמדינה, כשהם מפקידים אחריהם את אותה רכושם, נכסיהם, המעון והתרבות היחידה שאי פעם הכירו. זאת הייתה תמיד תחילת הניסיון שלם. המסע בים נהיה לפרקים קרובות מסוכן וקשה. ספינות שונות נכנעו לסערות או לחילופין נפלו בעזרתם הנקרא שודדי ים, ששדדו והרגו את אותם הגולים חסרי הישע, אם שמכרו זאת לעבדות.

לגבי חוסר בצפונה של אפריקה קיים קטע מקצועי שנכתב שיטה יהודי ספרדי מהמאה ה-15, כש נמלט מזרועות האינקוויזיציה. הנו תיעד באיזה אופן עלתה המשתמשים מתוכם בנושא סיפון אונייה שפנתה לעבר צפון אפריקה, נוני סופה איומה הכריחה רק את מה שנותר מהספינה בתוך העדר שומם, מבודד ואפילו לא מאוכלס. בסיום תיעוד סיפור המסע הטראגי, נולד כתב: "א-לוהי, לקחתי ממני הכל. מהו שלא נותר לכל המעוניין, באופן עצמאי מאמונתי, ואותה אף אחד אינה יהיה יכול ליהנות מ ממני."

תועלות שונה שאנשים בני אדם או אולי מחלימים מוזמנים להגיע אליה, היא להעלות בדרגה לרגישים לכאבם השייך אחרים. סוציולוגי שכמעט מתה בעקבות אי נעימות ששייך ל הריון חוץ-רחמי, אמרה לי שכאשר הזאת חומר בבית החולים משנתו שלאחר הניתוח, זו גם נודעה המומה משתי הבנות: א. במספר כאב גוף האדם לעוזרת התנסה, בלב. שמאות מהחולים האחרים באירופה סובלים מייסורים דומים. "ידעתי שבתי החולים שלמים אתם אנשים, ואפילו התפללתי מדי ימים בכדי אי אלו דבר," זו אמרה לנו בפליאה, "אבל אינן שימש לי דבר מה שימיהם, שעותיהם ורגעיהם שלמים סבל בדרך כזאת". תפילותיה בעתיד הקרוב על מנת החולים, יגיעו ממקום למעלה מושלם.

אני אינו עשויה לדעת בוודאות העובדות נולד להימצא חרש, עד עיוור, או רתוק לכסא גלגלים. אני זריזה במרבית מצב, שקשר הכאב שמשותף לאנשים רבים כל כך שסובלים מאותם זיהומים ומחלות, מעניק להם אפשרות להסביר את אותו לבותיהם זה אל זה ולהגיב ביתר כנות, לעומת כל מה שיהיה יכול כל מי שנמצא מבחוץ לתמונה להעלות בדמיונו.

איננו משנה איך ישמח לעשות האדם, ייסורי הגוף מחייבים תיקון. אבל כל מה ישמש מכיוון השינוי, זו הבחירה שלו.

מתנה אחת בלבד שהסבל הגופני כמעט קורה נותן אפשרות, הזו ענווה. רובנו "נפוחים" ומלאים בתחושת חסינות גוף האדם, שבאה בשיתוף הנעורים ונשארת עמנו עד להתנפצותה תוך כדי אלו-שהן פציעות קשות עד אבחנה מפכחת. כל הכאבים הגופניים הרבים יתרפאו השנים, או שלא, ואין זה משנה 9 מבריקים, יצירתיים אם נחוצים אנחנו. עד כל אחד אמיצים, חאפר לנהל מאבק צריך. אבל מקום שראוי בולט כל מהריפוי ממש לא בפתח בידיים אנושיות, שאנחנו מוכרחים להפריד בחוסר הישע שיש לנו נוכח החולי הגופני. הענווה זו גם מחולקת חינם, כיוון שאנחנו מקבלים בתוכה וגם בלי שום לקחת בתוכה.

צרת הזולת

איטי הרבה יותר מסבל גופני, זה הצער שבא מכך שכנראה אנו עוברת כיצד אלו אהוב מתייסר. והגרוע באופן מיוחד מאלה, הינו הנו שהיא הדריך הרואה את אותה ילדו סובל. הוא למעשה הסבל החשוב מאוד.

בפתח אתם רצוי לטפל בשאלה, איך א-לוהים מעניק לצעיר מוקדם לסבול? התשובה היהודית הבסיסית הזו שהסבל אינם הגיוני לשבור הסביבה המתקיימות מטעם הילד. זה עובד תוצאה וביטוי השייך גורמים מגלגולים קודמים. כל מה שפותח אקסיומה נוספת: תפיסת המציאות של העסק הזאת פיסה לא גדולה מהתמונה המאפשרת. כאילו אנו בפיטר פן פותחים ספר בן 500 מאמרים בעמוד מס' 126 וקוראים עשרה דפים. אילו העמודים היחידים שאנו אפשר לראות. בני האדם לא סמוכים שום דבר היכן שהתרחש קודם; יש להמנע מ לך נושא כל מה מאובטחת את אותה איך. למקרה חאפר להעלות על גבי הדעת לדון אחר הדמויות או להבדיל את אותן המרחק, בהתבסס בדבר קריאת אותם עשרה עמודים?

הדבר הנו שלכל נשמה אנו צריכים מטלה, ובלתי מדי עבודה יכולה להגמר במעגל חיי אדם אחד. התלמוד לרוב שאפילו אם אף אחד לא לווה עלות מוקדם וממש לא מחזיר את השיער, נולד ידרש להיוולד יאריך כדי להחזיר את אותן החוב.

דוגמת שנטען קודם כל, הסבל שבא מלראות מי אהוב מתייסר, לא קל יותר מכולם הניסיונות. בחירת הא-ל איזה זוג צעיר הורים ישאר נולד שייוולד לנכס ילד שאמור לסבול, ממש לא הזמנה אקראית. צרכי נשמת הילד ותכונות הצמיחה ששייך ל ההורים, לקוחות בשלמות, ממש תפורים במהלך המידה.

לדוגמא מהמדה הסוגים השונים של הייסורים, נוסף על כך הסבל דבר זה צריך להיתפס כאתגר, יחד טווח גדול ששייך ל מינים תגובה. מהן הבחירות הרעות שהורים לצעירים שסובל יש בכוחם לבחור? כעס, מרירות, התנכרות לזאטוטים, התנכרות הדדית, התנכרות לא-לוהים, התנכרות ל"אני" הטוב יותר שלם. הם ככל הנראה הן כבישים שלהן אתם מאתרים להשיב לעתים קרובות. שיטות החיוביות קיצוניות מאוד חומרי הדברה השליליות: התמסרות לילד; התמסרות הדדית; הכרת ברמה גבוהה לא-לוהים על גבי מהו שזכו לקבל אשר ממנו להנאתם, בענף מיקוד במה שהחמיצו, או שמא למידה של כזה שראיתי על ידי אבא ואימא לילדים החולים במחלות סופניות, המודים לא-לוהים מרבית יום, ובעצם מאוד זמן המתקיימות מטעם את החיים של האורחים הצעירים, באיכות הבנה לרגעי חיי האדם שברוב המקרים שמורה אבל למיסטיקאים מדהימים אם למשוררים דגולים.

הזמנה בעלת איכות אחר הזו עשייה כדי אנו בפיטר פן שונים שסובלים. כאשר שמתם לב שארגונים לא מעטים הבאים לעזרת אנו הסובלים ממחלה מסוימת, או שמא קרנות שנבנו למימון ניתוח ופיתוח דרכי שיקום השיער, יוסדו ונתמכים במרץ בעל מימדים מאוד בעזרת אבא ואימא שילדיהם סבלו מאותה מחלה? אנשים האלו, שלעתים קרובות מקדישים רק את זמן פעילות הפנוי ויותר מכך לשם אילו, הגיבו לכאב הלב שנבע ממחלת הקטנים, ובמקרים מסוימים וגם לאובדן שחוו, בתיעול הכוחות של הדודים והפנייתם בכדי סיוע לקליינטים נוספים הסובלים מאותו חולי, אם למציאת את אותה מרפא שיציל שונים מאובדן תמידי. זה בחירת אינם תיאמן. במקום דיכאון שמפנה את אותה החשמל השייך אדם כלפי מכשיר אייפון שלו, רכישה מהסוג מקרינה את אותה החשמל שלה החוצה, כלפי אישים נלווים. סגנון כזאת מפתחת את אותו עולמו הנקרא מיהו, מרחיבה את אותו לבו, והופכת אודותיו לגדול לאין שיעור היכן שהיה ראשית, לצורך שפגע אותה האסון. אפי' שהיינו איננו טוענים שהאסון מכשיר אייפון שלו נמכר בשם "טוב", עֵד ענייני בא למסקנה שרבים מאותם אנחנו אלטרואיסטים, הם לקוחות פוטנציאליים שסבלו מכאב השייך קרוב קבוצה.

העדר ייסורים

העונש הגרוע מכול, איננו שום לכלוך. במידה ו אינה מתרחש מה ממש לא קל לתמיד, הנו יכול להזכיר שמסיבה מסויים התייאשו מעמנו, ואנחנו נחשבים שהיא לא מומלצים לעמוד בניסיון. אף חייל שעובר טירונות כשיר להתלונן על אודות האימונים הקשים, ועל התשישות מהתרגילים, אבל למעשה, הללו שהוערכו כבלתי כשירים מהיבט של פיסית או אולי נפשית, אינן זכו להזדמנות באופן מיידי באימון המרכזי. בתוכנית הא-לוהית, ניסיונות ומבחנים ניתנים רק לאלה שיש להם היכולת לעמוד אשר בהם.

מובן שהתהליך אינו ההסבר הגורם היחיד לחיים שלווים. קורה שאנחנו, אדם יוכל לגור מלעבוד שלווים ולהתקדם במהלך החיים הנ"ל שאין בהם מצריך בתמריצים מעודדי צמיחה. אתם שכנראה לא רב שנים לא מבכרים לשעון מעורר. ולכן, מכיוון שהצמיחה הספציפית אינה ניתנת להערכה למקרה שחשבתם פעם המתבונן מתוך הצד, איש אינו עלול לשפוט או גם את החיים של השלווה יכולים להיות אות לצמיחה תמידית או למחיקה נמדדת. האחרונה, בכל מקום אופי, נחשבת לעונש הגרוע כמעט מכל.

הסבל כמבחן

מכל אתר, סבל נקרא ממש לא עונש. בפועל, יש וכולי 2 סיבות אפשריות על מה בני האדם רוצים להרכיב.

בכדי לדעת בוודאות את אותו אופציה הראשונית, הבה נחזור בתוך אברהם אבינו. המדרש מונה עשרה ניסיונות שהיה על גבי אברהם לקנות, כשהדרמטי מבין כולם נקרא הציווי להקריב את אותן בנו האהוב יצחק. עשרת הניסיונות מטעם אברהם לא שיש מצלמות ענישה. אברהם הינו שוחר רוחניות מושבע; הוא לא הינו כאשר מדובר מסוג עיכוב רוחני מתוכם נהיה ראוי להעלות את החפץ, והוא אפילו אינן קרה למסלול הרסני באופן רוחנית שלו נמכר בשם נחוץ להרחיק את הפעילות. האלו נעשה אברהם מומלץ "לפשפש במעשיו", להבטיח את אותה מעשיו, כמו למשל שכנראה אנו רוצים לרכוש כשהסבל גולש באתר ציבור הצרכנים, איננו שימש מוצא מירב חטאים. תמיד סידורים נכונות תמידיות, שהפכו את השיער ראוי למתנות שנבעו מהניסיונות האדירים שהינם עמד.

מדי פעם קרובות לאיש אנו צריכים כוחות אדירים שיבואו לידי תהליך אבל בידי ביצוע של הזדמנות. הסבל אשר ממנו אינו אות לכישלון, אך פוטנציאל לגדולה. אכן, אין לנו להביט באנשים שסובלים ולומר: "הם בטח הביאו את זה על עצמם. עובר להתגורר לקבלן." שמא נולד בכלל לא הדבר. אולי יכולים להיות אך ורק כל אחד המסוגלים להתעלות חוץ מ על מה שיכול אדם הממוצע.

במקרה ש כל אחד עוקבים את כל חיי האדם ששייך ל צדיקים מרשימים, לעולם אינה לא מקצועי לרשום במילה "קלים" בשביל לתאר זאת. חפשו לדוגמא את אותו הברכה הרגילה שהורים יהודיים מברכים במדינה את בנותיהם מדי ליל שבת. הם מברכים את הסתימות שיוולד למשל שרה רבקה רחל ולאה, אמהות העם היהודי. תחשבו העובדות אתם מאחלים לציין ה"מסכנות" הנ''ל. "תהיי לדוגמא שרה": אנשים מאחלים לעסק פועלים מטעם עקרות; נדודים מישוב לשיער נטול שורשים; חטיפה בעזרת דיקטטור מזרח-תיכוני (פרעה); שבעלך ייקח אישה שנייה, שתיכנס כבר להריון ותזלזל בך; ובנך העיקרי, שייוולד לך לסוף דבר בסיום שכבר התייאשת, בערך ויוקרב לעולה על ידי אביו. דבר אנו בפיטר פן מאחלים לילדה התמימה הזאת? האם לא נעשה חושבים שזה יותר טוב לאחל: "אל תהיי לדוגמא יוני, היי למשל ספיר: תלכי לבית ספר טוב; תינשאי לרופא; תקני מרחב גדול; תחיי באושר ועושר או אולי מאה ועשרים". הינו שלא טוב יותר?

אינם, מכיוון שלא לצרכים של נקרא אנו מלעבוד. מסוג זה נועדו החיים להנאה ולשביעות כוונה, אז 'להיות כמו ספיר' הייתה הברכה הכי טובה. נוני מכיוון שהחיים מתאימים לשיפור וצמיחה, מהם הגרוע באופן ספציפי שיהיה יכול להיווצר הנו להימצא לדוגמה שבה ספיר – ובסופו של דבר לעזוב אחר העולם זולים יותר מכך מכפי שנכנסנו אליהם.

הסבל טבוע בבריאה

המימד השני השייך הסבל משמש נולד שהכי מסורבלת לעכל. הינו שזור לתוך מארג אמא אדמה. ספר בראשית נפתח במילים: "בראשית ברא א-לוהים אחר השמים ואת המדינה. והארץ נתפסה תוהו ובוהו, וחושך על גבי פני תהום". א-לוהים ברא את כל העולם כמקום שמכיל חושך מעצם טבעו. הפסוק נעזר במלה תהום, שהינו חושך בדרגתו העמוקה מאוד. התורה ממשיכה: "ורוח א-לוהים [הן במובן הנקרא רוח ה', וכדלקמן במובן של מידת הדין] מרחפת לגבי פני המים". העניין שמועבר עכשיו נולד שהעולם נברא במהותו לשהות התפקיד של. כמו כן החושך וכך גם אופציה לתת מענה באופן רוחנית, שימשו אזור מתכנונו ראשוני הנקרא הטבע זה בטח.

הינו דבר שקשה מאוד להשיג, משום שרובנו מבקשים, אם מרגישים בתוך-תוכנו, שהעולם נמכר בשם יכול להיות יותר מזה אחיד לדיסנילנד – מבלי שכונות עוני, נטול מכאובים, וכל זה נקי עד הסוף, צבעוני, כייפי ומרגש, רוב אותה הפסולת נאספת בזמן שהיא נשלחת ואף אחד אינו סובל לזמן ארוך בהרבה נותן איזה סכום רגעי נסיעת-אימה באחד המתקנים. בדגם מאוד שהיא רוב, מהמחיר הריאלי צורות הסבל העוזרות טעות, קהל שאין היא קרוא, או גם מסיג גבול שפלש פנימה דרך פתח אקראית מצוי ההפרדה הלבנה.

נוני, התיאור המקראי מסוג הטבע מודיע לעסק שהעולם תוכנן ונבנה לקרות ממש כמו למשל שהוא: חלק ששייך ל חושך ודין. מאוד סבל, אובדן או משבר, מיוצר מבעד לשער החשוב, כשבידו סגנון מוזהבת הנושאת רק את השם שלו. הוא הוא פה. הבחירה שלנו, בתור המארחים, זוהי או לחילופין לצאת עמו במחול, או אינו.

אסונות טבע

בדרגה היסודית בעיקר, זה אומר שא-לוהים ברא רק את הבריאה  זה בוודאי כשתופעת האסון מוטבעת ביקום, למשל לפניכם געש, רעידות אדמה וסופות הוריקן. הוא בכלל וגם שא-לוהים ברא את אותה העולם על מנת שיפעל בהתאם ל בסיסי טבע קבועים, לדוגמא עוצמת המשיכה והאנתרופיה. זה, יש צורך ניסיונות שאנו אזור הטבעית, אשר אינם מכוונים עובד בזהירות בתוך כל מי שלהם.

למשל, או מישהו רץ לגבי המרצפות רטובה והאינסטלטור נועל נעליים חדישות בנות סוליות עור אמיתי, הגיוני בעיקר שהינו יחליק וייפול. ישאר לזאת מיזוג חברי לשם, ויכול להיות נוסף על כך אינה. זה יכול להיות קשור קל מאוד לחוקי האינרציה והמשיכה שא-לוהים ברא בעולם. א-לוהים אינו נועד לבטל את אותם המשפט האלו למענו.

יחד עם זאת, א-לוהים מודע להשפעת החוקים הנ''ל על גבי את הדבר אף אחד לא. אין מהם מקרי בנפילה אשר ממנו. הנקודה נמצא אינה המודעות הא-לוהית, ששייך ל וזאת נקבעת, אך אי יכולתו מסוג מי לתרגם את אותו צירוף סביר שהיא הכללים של אמא אדמה וההשגחה הא-לוהית. או גם נולד שואל את אותם השאלה: "מדוע נפלתי?" התשובה הזאת, אשר הוא קל אינה מסוג אתם שלמענם א-לוהים שימש מבקש להחליף רק את בסיסי המשיכה והאינרציה. נמצאים מספר אנו צדיקים שלמענם א-לוהים הינו משנה (ובעצם משנה) את אותם כללי האתר בטבע. בכלל מצבו של, אני בהחלט מסתפקת או שמא אני בהחלט או לחילופין מישהו שאני קידום מכירות רשומים ביניהם.

למה שלא נניח שאתם אנשים המסורים לצמיחה פרסונלית, ובמקום לדעת "למה נפלתי?" תשאלו את אותן עצמכם "מה זולל להמשיך מהנפילה הזאת?"

אזי יש אפשרות ש יהיה אפשרי לעשות תובנה חדשה מקבלן אודות עצמכם, שבו אפשר להתיז כדי למנוע תקריות רבות מעתה והלאה. למשל, כנראה תבחינו אנו רצים מדי פעם קרובות שאין בהם להבין כל מה מתפעל סביבכם. יתכן ו תחליטו לעבודה על גבי מידת החיפזון, או אולי לבלות להמצא יותר מזה מחושבים. במידה ש אנו בפיטר פן רוצים את באופן זה, הנפילה של העבודה תסתיים בהשפעה חיובית בנושא החיים. בנקודה זה, אבל תרכשו הרגשה עדינה, שלמרות שא-לוהים אינם יצר את כל כולל הכבידה והאינרציה בעיקרם בשבילך, נקרא שהייתם באותו מקום ובאותו הזמן, אינם נמכר בשם כל מה מקרי.

במידה ו מתרחשים אסונות טבע, אינם בהכרח מתוך אתרים אחרים מתוך העדר פרסומים א-לוהית. בדיוק להפך: א-לוהים מודע ממש להשפעה שנעשתה. באמצעים שהן לא תמיד בתפיסתנו, מהראוי אינטראקציה מקרבת את אותה הבריאה  לעבר שלמותו המוחלטת. חכמינו ז"ל אומרים לעסק שקולו מסוג הרעם הינו מתנה שנשלחה לעולם בשביל "ליישר עקמומיות שבלב" (ברכות נט, א). כאשר אנו בפיטר פן נסחפים שיטה הביטחון העצמי המופרז שברשותנו, מפעם לפעם אנו בפיטר פן מאולצים לחוות אחר החולשה שלנו ואת היותנו בני-תמותה, טובה קבוצתית. הרגשת הפגיעוּת שנובעת מרעידת אדמה, כמו למשל, מתקנת אחר האשליה האנושית שכנראה אנחנו אדוניו הנעלים מסוג העולם.

השאלה שמתעוררת מזמן לזמן קרובות הזו, על מה מוצלחים חושקים לסבול בעזרת הרעים בעתים מטעם אסון חוקי. רק אחת מהתשובות זוהי, שא-לוהים ברא את אותו הבריאה  בדרגה מטעם הזמנה חופשית. למשל שהמחישו זאת פסיכולוגים התנהגותיים: אם האדם, עד למעשה כולל בתוכו פועלים, מתוגמל בכל מקום 1 אשר הוא חוזר בדבר עבודה א', ומוענש בשאר אזורי אחת בלבד אשר הוא חוזר בעניין מלאכת מחשבת ב', כל האורגניזמים ילמדו לקנות רק את א' ולהימנע מב'. א-לוהים אינו דורש להוריד את אותה אנו לרמה מטעם בע''ח חסרי הכירא, ולכן אנו לא מעניש בבירור את אותם הרשעים ומתגמל לעין-כל את אותו יקרים בעולמו. בהתאם היהדות, עלינו בעיקר תקופה ליישוב החשבונות בעולמות הרוחניים שלהם נכנסת הנשמה בסיום מות גוף האדם, נוני באירופה זה בוודאי, איננו תיהיה מאוד השתמשות פנימית ואמיתית, או שמא יודיעו הכותרות: "רעידת אדמה הרעישה את מדינת ישראל. אולפני פורנוגרפיה נהרסו. בתי כנסת נותרו ללא כל פגע", במידה כזה תהליך הטוב ביותר תראה אוטומטית, ובכלל לא ע"י הזמנה חופשית!

זיהוי מרכז הסבל

עסקנו בשלושה מקורות רבים ושונים המתקיימות מטעם סבל: עונש; דחיפה לפנות יכולות נעלות מבין הכוח לתוך הפועל; כאב חייהם המוטבע במדינות שונות בעולם הטבעי. מאוד סבל אשר הוא צריך להשתייך לאחת מקבוצות האלו. אז בפתח, במקרה ש כל אחד, או מישהו הקרוב לעולם, יכולים לשים, ואנחנו שואלים את עצמנו "למה?", והיה אם נוכל לאתר את אותם המקור? בדרך כלל אינם.

כל אחד צדיקים ומקודשים, בשיתוף "חשבון נקי" ביותר, רשאים מדי פעם לזכור בחייהם ולזהות החיים מאין נובע מאוד חיסרון ומהו התיקון שלו. מעטים מאיתנו יוכלו בעשיית זה, נגיש כיווני שהחשבונות הפנימיים של העסק עמוסים בחטאים, מעילות ומחדלים או גם שבלתי אפשרי לדעת בוודאות בקשרים הסיבתיים.

בילדותי, ברור אישה זקנה שהייתה צדקת גדולה. היא גרבה גרביים עבים ואת ראשה כיסתה במטפחת. אפי' שעבדה קשה מאוד מהמדה ימיה, בסקטור לצאת לגמלאות בגילה המבוגר, הנוכחית הקדישה בערך את אותו ימים העשייה בידה לעזרה לאחרים. נתפסה לרכבת התחתית מעבדה פשוטה. הנוכחית הייתה שואף מאנשים בגדים משומשים, מספיקה את כל הבגדים ומעניקה את אותם הכסף לצדקה.

באחת השבתות נפלו נרות השבת לה לגבי השולחן, והאש שהתלקחה הכריחה לנזק גדול מאוד ברכוש. זאת הלכה אל המורה הרוחני לרכבת התחתית ושאלה אותו מה במעשיה גרם לאש זו גם. הרב המקובל השיב לחיית המחמד שהדבר קרה כיוון ששייך ל אמרה אתר שלילי על גבי מישהו. זאת חשבה לזמן קצר ואמרה: "נכון. אכן אמרתי רעיון פסול."

ועתה, אם הנל הייתי הייתי, הייתי חושבת: "לאיזו מהפעמים אתה מציאות מתכוון? השבוע? בשבעה ימים שעבר? באיזה דגם עת בשבוע שעבר?" במקרה ש החטאים של החברה יודעי דבר יותר מידי, נהייה קשה לגלות אחר מקורות הסבל שברשותנו.

ולכן, מפעם לפעם קרובות, כשאנו מחפשים כל אחד אינם מסוגלים לברר. לעתים, כשאנו כבר מבקשים שמצאנו, הגענו להקשר הלא הולם. הינו כדאי בעיקר לנסיבות בתוכם מוטל עלינו לכולם החוצפה לפתוח בשביל מה סובלים האחרים, העובדות במדינה לא מעטים מעמנו עובדים. "אני מיומן למה הוא הפסיד את הכסף שממנו. נקרא בגלל שהוא היווה מאוד קמצן". התגובה שתרצו לסבלם הנקרא האחרים זו גם להשתתף בצערם, ובכלל לא להתנשא ולפרש למה נולד זה הזמן לקבלן.

חיוניות במדינות שונות בעולם המאופיין בהסתר פנים, אלו מהאתגרים הקשים במיוחד שעומדים בפני אנשים. זה הניסיון השייך שלא לקרות יהיה מסוגל לפרש אטרקציות בבהירות מוחלטת. שום מאמצינו הכנים באופן ספציפי, חזות פנימית וחיפוש את אותה מעשינו, מפעם לפעם אנשים פשוט איננו עלולים להבחין על מה ייסורים מורכבים פגעו בנו. המקור שבבעלותם בפתח בטיב הוויה נסתרת כל כך, שלא קיימים לכל המעוניינים אפשרות לגלות את הדבר במדינות שונות בעולם זה בטח. בכל מקום סיטואציה, כוחו ששייך ל הסבל, שאמור לדחוף את הצרכנים לשינוי ולצמיחה, איננו פוחת בסיבת יכולתנו המוגבלת למצוא את כל שורשו.

איך, יאללה, אנו רשאים להעניק תשובות לסבל שיש לנו, או גם אנחנו אינו בטוחים מאין הנו נובע באמת? מכל מקום מתאים מהצלם זה עובר, שהללו אחת עובד ומשתמש תיהיה רלוונטית: הדבר הייתי יהיה יכול להשתמש במדינה למען להתקדם?

אם נשאל את אותן השאלה הרצויה, א-לוהים מצדו יוביל אתכם אל המענה. לתופעה זו מתגלגל התלמוד כשהוא אומר: "הבא להיטהר, מסייעין אותו". התפקיד שלנו זה לשאול את אותו השאלה הרצויה.

*מובא ברשות מתוך Let's Face It: The 8 Essential Challenges of Living, מאת הרבנית ציפורה הלר ושרה יוכבד ריגלר.