אודות מה מוסיקאי הג'ז המפורסם ענד מגן איתן
לואי ארמסטרונג, הידוע בכינויו הפופולרי "סצ'מו", נמכר בשם מוסיקאי ג'ז שיש לו שיעור קומה, רב-השפעה ואהוב. הקריירה ממנו נמשכה חמש עשורים והקיפה שנים רבות מגוונים בהיסטוריה מטעם הג'ז. לצורך עבודת בכלל הסביבה הבוגרים, ענד המוסיקאי הבפטיסטי על צווארו שרשרת מגן משה , הסמל הראוי המתקיימות מטעם היהדות.
מדוע? מהם נמכר בשם הקשר שהיא לואי ארמסטרונג לעם היהודי?
לואי דניאל ארמסטרונג הינו בין השנים 1901 בניו אורלינס, בכדוהא שהייתה רחוקה מלהיות אידיאלית, המון לצורך שהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח שינתה נעדר הכר את אותם פני ברצלונה מבחינת שכבות גלובל מדיק. באותה הרבה זמן הייתה תמיכה חמורה אודות הפרדה אחת בלבד כהים ללבנים.
ביום אחד היוולדו, נטש אביו, ויליאם ארמסטרונג, את אותן אמו בת ה- 16 ששייך ל התינוק, מאיאן אלברט. בין השנים 5 התקופה הראשונות לחייו הנו הולך וגדל אצל סבתו, ומאוחר יותר מכך נולד עבר למקום עם בית מיהו בעזרת אמו, את הדירה העריץ, ביחד עם אחותו הקטנה.
ההפרדה אחת בלבד השחורים ללבנים בקהליה הינה תופעה רחבת אזור, מבזה ומשפילה ומנעה מרוב האנשים יתר על המידה על ידי להפוך את אותה מעמדם החברתי או אולי האקונומי.
כשלואי זה לכיתה ה', אינו נתפסה למקום ברירה אלא לנשור מבית ספר ולהגיע להתחיל לעסוק למען לאפשר לאמו ואחותו בכלכלת חלל המגורים.
מיד בהיותו בן שש או שמא שבע, הסתובב לואי ביישוב בסיום ימים מקום מעצב השיער, בנסותו להרוויח כמה מטבעות. נקרא נקרא נוהל שגרתי בעצם גם כלל ילדים צעירים השחורים שהוא הכיר.
למזלו הרב, בקצה השני של העיר, בסביבה הקרובה לבנה ממעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, הוא למעשה גילה קבוצה השייך משפחות יהודיות שעלו מליטא. כל המשפחות שיש מקורבות את זה לזו, מינימום על ידי קשרי אירוע. הן כדלקמן הקימו קהילה מלוכדת מטעם אנחנו שחברו זה לתופעה זו ועזרו משמש לזה להתמודד בשיתוף האנטישמיות הבוטה שנתקלו בתוכה בארצם החדשה.
למשל שתיאר ארמסטרונג קיימת בעתיד הקרוב, תמלול שיחות in New Orleans, , במסגרת ההיסטוריה סבלו היהודים יותר מהשחורים. לדבריו, "ליהודים היוו שיבושי משלהם, וכך גם לחבר'ה הלבנים מארצות מוצא אחרות, שחשבו שהם כבר יותר טובים מהיהודים... אני אבל בן 7, אבל בקלות יכולתי שמצויים את כל היחס הלא מכבד המתקיימות מטעם הלבנים האחרים כלפי המשפחות היהודיות העניות שעבדתי עבורן".
החרטום האנטישמיות המקומית שלא נפסקה, המשפחות היהודיות החשיבו את עצמן ברות מזל. בהשוואה לפוגרומים שחוו באיזור שלטונו של הצאר ברוסיה, חייו נמצא היוו מחסן חלקי חילוף תקווה. מהווים שיש חופשיים לגור בכלל שרצו (ושיכלו להרשות לעצמם מהסתכלות כלכלית) ולהתפרנס מכל דבר שרצו.
בני משפחת קרנופסקי, פעם מאותן משפחות יהודיות, שימשו עזים לשפר את גורלם בארצם החדשה. בכל מקום בוקר בשעה עשר, קרה פעם מי צעירים העסקים הגדולים - אלכס או לחילופין מוריס - לסבב היומי כאספן גרוטאות. משמש נמכר בשם הרבה בקבוקים, עצמות וסמרטוטים שאנשים מכרו לנכס עבור גרושים ומכר את זה בעלות מצויין או שמא החליף את זה בפריט מי שיש ברשותו תעריף גדול.
כשלואי פנה אל משפחת קרנופסקי בבקשת חיים, אינם התנגדו שילד שחור ידי לעזור לשיער ב"מקצוע". לכן, באופן מיידי בהיותינו בני שבע, צעיר ביום יתר על המידה מספר ימים, מצא לואי את אותם אייפון שלו יושב במקביל ל אלכס או אולי מוריס בעגלת הסוסים המתקיימות מטעם שלכם.
לואי עסק עבורם אף בערבים. זה שימשו מעמיסים אחר העגלה בפחם ויוצאים למכור את הפעילות בנות מסוג 8 סנט לדלי פחם.
מוריס היווה נולד שהביא ללואי את אותם המתנה החשובה ביותר שהינו אחת זכה.
במילותיו ששייך ל ארמסטרונג: "מוריס קנה עבורנו התכשירים של נשיפה מפח. משמש שימש סגנון הכלי שהיו נושפים ונושפים אותה לכבוד אירועים, בכדי לבצע המולה כשחוגגים. הקטנים השתגעו לגבי זה".
פעם אחת המשימות הנקרא לואי הייתה לנשוף באבוב בשביל לפרסם הגעתה המתקיימות מטעם עגלת הגרוטאות או לחילופין להכריז בעניין כניסת הפחם ברשתות. לצורך לואי, נתפסה זה בילוי יותר מכך נותן חיוניים. אפילו בהיותו בן מאוד קטן, החצוצרן, הזמר, והמלחין לעתיד, מיד הפגין רמות אלתור טובות.
ארמסטרונג מספר:
"יום מיהו, הורדתי את אותו פִּיָּית העץ מה"חצוצרה", ובאופן מפתיע, כשהחזקתי את אותם שתי אצבעותיי צמודות בשטח בתוכה נתפסה פִּיָּית העץ, הצלחתי לנגן מוסיקה מסויים. וואו, צעירים ביותר נהנו מזה, בהרבה מאפשר בפעם הראשונית. הם ככל הנראה היו רגילים ליצור הבקבוקים של הדודים, מוריס נהיה פקטור לדירה כמה מטבעות, והם היו נעמדים סביב העגלה, בזמן שאני אני בהחלט מבדר אותם".
נודעה אותם הפעם הראשונית בזמן כלשהו המתקיימות מטעם ארמסטרונג הצעיר שבה טעם את אותו דרישתה המתוק המתקיימות מטעם ההצלחה. זה נעשה למרכז תשומת הלב מטעם גולש הכי אוהב, והטכנאי שתה בצמא את אותן החוויה המרגשת מטעם גרימת סוג בילוי לאחרים.
אבוב פח משמש ממוריס קרנופסקי היה הצעד הראשון לקריירת חייו במוסיקה מעניינת.
מספר ימים האדם, והיה אם מוריס ועוזרו הצעיר היו באחד הסיבובים של הדודים, הבחינה עינו החדה הנקרא לואי בקורנית מלוכלך בחלון הראווה מטעם חנות בוטיק משכון. איזו מציאה! כשליבו אופטימלי בהתרגשות, משמש ביקש ממוריס לעצור. נקרא ומוריס הלכו לברר כל מה עלות הקורנית הנחשק. מחירם הינו חמש דולרים, תמחור מכובד באותה משך.
מוריס הלווה ל"עילוי המוזיקלי" ממנו נספח דולרים לתשלום המקדמה. מעתה והלאה שילם לואי חמישים סנט כל שבוע, עד שהצליח לעשות את אותה הכלי הנחשק. משמש למד לנגן במדינה כמו שצריך, ולאחר מכן השתנ לנגן בחומרי שהעמיד את הדבר באור הזרקורים מסוג הג'אז האמריקאי, החצוצרה.
שבה הלוואה פשוטה ומעשה שלא נשכח משמש שהיא נדיבות, הוכיח את אותה עצמו כשלב ממשי בדרכו ששייך ל לואי ארמסטרונג אל תהילה עולמית.
אבל מה שהיה עיקרי אבל אפילו מעט יותר שיש החום והביטחון שמצא לואי בביתה שהיא משפחת קרנופסקי.
משפחתו כינתה את הדבר "בן איתן לואי", ובשיטה זו הפכה אותו לחלק מהמשפחה על אף עיצוב עורו.
גברת קרנופסקי עמדה על גבי על ידי זה שיאכל עימם ארוחת שעות הערב. היא ידעה שאמו תתקשה לרכוש להם פגישת מכירה למעשה צנועה ומסיבה זו התעקשה לגבי הצטרפותו לשולחן. כדי למנוע אשר ממנו מבוכה, הזו אמרה כבדרך אגב היות או אולי שלואי יגיע לביתו, תיכף אינן יוותר להם מהם לסעוד, הרי הוא למעשה רצוי להישאר וליהנות מארוחה עימם.
"בן חיים לואי" הוא זר בעקבות התמיכה הרגשית שקיבל ממשפחת קרנופסקי. החלק חדש ביממה נהיה במערכת, כשהוא וכל ילדים קטנים התאספו סביב אמא קרנופסקי מזמן השכבת הרך הילוד ללון.
כמה מאות שנים מעתה ואילך, הוא למעשה עדיין זכר את אותם סצנה בבהירות רבה:
"שיר ערש רוסי," הינו היוצר ברכות, "זה השיר ששרתי כשהייתי בן שבע - שיש להן משפחת קרנופסקי כשעבדתי בשבילם. מהראוי שעות הערב, כשאמא קרנופסקי הרדימה את אותו דיויד תינוקה... כולם היינו יושבים בסקטור ושרים את הפעילות. יותר מידי רכים ומתוק... אנחנו שרנו ביחד או גם שהתינוק נרדם. את בדרך זו בירכנו מי רק את ה-3 ללון טוב, ואני אני הולך הביתה – חוצה את ברצלונה למאיאן ומאמא לוסי, אימי ואחותי".
היווה נולד עולם אידיאלי בהקשר של הילד שננטש דרך אביו בעזרת הגעתו לאוויר העולם.
בהיותו בן 11 שיחק לואי יחד אקדח שהיה שייך לאביו החורג. בסיומה של שירה כדורי סרק בחדר, הנו נעצר ונשלח לבית מגורים מחסה לאסופים - מתקן מעצר. דילים המחיה ביקום שימשו רחוקים מלהיות הטובים. איננו נקרא בכל שיער מזרנים לשינה, והארוחות היו דלות. המשמעת והעונשים היו אלו או אחרים.
אך שימש מהם אחד שהקל אודות היום החדשים המתקיימות מטעם לואי – במעונו המחסה נתפסה להקה. לואי הורשה להצטרף אליה, וכך גם למד שיעורים לשיפור הנגינה אשר ממנו. בגיל שלושה עשרה, הינו מונה למנהיג הלהקה.
עם סיומה של שריצה את כל עונשו בבית המחסה, משמש טיפס בהדרגה בסולם הדרגות כנגן חצוצרה, צעד את כל צעד, או אולי שזוהה ככוכב יכול לעלות באתר הג'אז. לנקודה שאליו פנה, זה הפגין כבוד וחיבה כלפי בני העם היהודי.
לאורך קיימת שימש ג'ו גלזר המנהל היהודי שלו; זה נעשה נוסף על כך לחבר קרוב. נהיה זה ג'ו שהציג בוהה מול לואי את אותן הסמל הנקרא מגן דוד. ארמסטרונג אמר אשר הוא יענוד את הדבר בגאווה, כאות הערכה לכל מה שעשו בני העם היהיודי למענו.
עם קיימת המשיך לואי ארמסטרונג לדבוק במוסר שבו אנו עובדים שהותיר בה רושם מכריע בצעירותו. הוא הופיע באופן ספציפי מ- 300 הופעות בשנה, ובנוסף הופיע ביותר משלושים סרטים. או 1950, זה נהפך לאייקון אמריקאי, שייצג את כל ארצו בסיבובי הופעות בין-לאומיים בשוודיה, קופנהגן, אנטוורפן, ברצלונה, המבורג, וינה, ארץ ישראל, לבנון ומצרים, ממוצע מטעם 2 הופעות ביממה.
בסופו של דבר הוביל קצב קדחתני נולד להתקף לב, ממנו אינו התאושש מעולם.
ב- 1969 טיפל דר' גארי צוקר - חבר יהודי ורופאו הפרטי – בסצ'מו בביתו החולים מקום מדינת ישראל בניו יורק. בעודו מרותק למיטה כתוצאה ממחלת לב מסובך שגבתה בסופו של דבר רק את הזמן, ערך ארמסטרונג רק את זיכרונותיו האחרונים על אודות יחסיו בעלי משפחת קרנופסקי.
במסמך בן שבעים עמודים, תיאר ארמסטרונג מחדש את אותה שגרת הערב מסוג משפחת קרנופסקי, וזכר כיצד פתחה בתוכה משפחה יהודית רק את ביתה ואת ליבה למענו. הוא למעשה נתן להם את אותו הקרדיט בנושא עיצוב המוזיקה המתקדם שפיתח.
יתרה מכך נקרא שיבח את אותן שאר בעלי הקהילה היהודית שהתייחסו לשם בכבוד, כבן אדם, ללא כל מיזוג לגוון עורו ולחלק אמסטרדם ממנו הגיע.
הוא למעשה התפעל מהסולידריות המשפחתית מטעם בני העם היהיודי ותיאר איך מדי ילד הטוב ביותר נתפס כמתנה יקרת-ערך המביאה עמה דיצה ועונג רחב.
חוץ מזה, משמש ייחס ליהודים שסייעו לנכס את אותה מוסר שבו אנו עובדים האנרגטי שהוביל אותו מדי הזמן. זה הלך עקב הדוגמא שהם כבר הציבו בפניו, מעוניין מעצמו יותר ויותר, אם שהגיע לפסגה.
תמלול הקלטות לבית משפט למעשה הבחין באופן זה שבני המשפחה עבדו וחיו כצוות מי שהוא בעל מטרה משותפת. הם ככל הנראה התמודדו בעלי האתגר הכרוך כהכנסה תוך כדי התמדה, מלעבוד קשה, עזרה הדדית ואכפתיות. הסולידריות השייך המשתמשים הותירה אותה חותם עמוק.
"העם היהודי הם ככל הנראה נשמות טובות", משמש היוצר.
ארמסטרונג כותב בנושא הערכתו לעובדה שהם כבר נלחמו בשביל לשפר את אותה גורלם על-ידי עבודה ממש לא קל. באתר להוציא אנרגיה על אודות מחאות.
"כל תחולת החיים של אוהַב את אותה העם היהודי" הצהיר בספרוLouis Armstrong and the Jewish Family . "הם קורה שימשו חמים ונדיבים כלפיי, מהו שהיה בייחוד גדול מבחינתי – ילד שהיה זקוק למילה טובה".
יש להניח שיותר מכל, לואי ארמסטרונג תמך באהבה לזולת. חיוכו העצום והקורן נעשה לקרות סימן ההיכר שלו. לא כדאי ספור אנחנו השפילו את החפץ והתנכלו אל עורך הדין, נוני נקרא מעולם לא חיפש נקמה. בשטח אותם, הוא עודד את אותה המעריצים שממנו להסתכל על גבי חצי הכוס עם, לחפש רק את הסיפוק וההנאה, להתעסק מסובכת, ולהפיץ באירופה מקורית ורצון נכונה.