"באותו שניה החלטתי, שאצלי אליכם אינה תיפסק השרשרת – אליכם אינן אנתק את אותו ילדי מהעם היהודי".
לאורך שיחה חופשית יחד עם סטודנט עמית, במכון לרפואה במוסקבה, נפלט מפי החוק הבא: "שמעתי ב-בי.בי.סי, שבאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, נתפסה פריצת ידי בחקר טרשת העורקים". בסמוך נשכתי את הלשון.
היה זה בשלהי המלחמה הקרה. היחסים בעלי המערב היוו וכולי מתוחים, אולם "הפרסטרויקה" מסוג גורבאצ'וב, הביאה לאזרחי רוסיה לכלות רק את הזהירות מזמן לזמן ובגלל משפטים אומללים, לבדוק את אותו עצמם לפתע, מאחורי סורג ובריח.
אנדרי לנוכח לאחר בעיניו החתוליות, במבט המתקיימות מטעם טורף אכזרי. ניסתי לשווא לטשטש את אותה המשפט האחרון, בלהג שלא פוסק, "אני לא שומע שידורי חוץ מ, רק אחת במצב, ידיד שלי הפעיל בטעות רדיו בשיתוף גלים ארוכים מאוד...". ואז סיימתי את כל השיחה מהר וחזרתי לחדרי במעונות הסטודנטים.
"אנדרי הינו ידיד טוב, לא ילשין עלי", נאחזתי באופטימיות, כטובע הנאחז בקש.
מעטפה רשמית ציפתה לכולם למחרת משנתם בעניין שולחן הכיתה: "עליך להתייצב בחדר ההנהלה בשעה שתיים", נבנה בו, כשחתימתה שהיא יבגנה פרומקין, מנהלת מכון הרפואה, מתנוססת בתחתיתו של גליון הנייר.
"שמעתי שאנחנו מאזין לשידורי הבי.בי.סי", פתחה יבגנה רק את השיחה.
ב-ו-ם, העתיד התנפץ מחכה מול לרסיסים... אני בהחלט נזרק מהאוניברסיטה, אימא מפוטרת ממקום עבודת השיפוצים לעוזרת, חצי מהפנסיה מטעם סבתא מקוצצת, אני בהחלט לקוח אמבולנס ובלתי עובר (מפני שאני אויב העם ובתור שכזה נשללות ממני מהראוי זכויות האנוש). והעיקר – תוכניתי לנסוע לארץ ישראל נקברת חוסר בתוכו, במעמקי יבש.
יבגנה תלתה בי את אותן עיניה והרגשתי שהזמן יש מלכת. "אני מחכה שלא לשמוע של העסק שלך שוב נתונים שכאלה", הנוכחית אמרה לבסוף באיטיות, במקביל ל מסוג בוררת כל מילה היוצאת מפיה. יבגנה שלא הייתה אישה לא חוקית, נוני תפקידה אילץ שבה לקנות נתונים רעים...
הפשע שעשיתי טופל על גבי ידה בשיטה הטובה ביותר: זכותי להגיע לישראל נשללה, אך אינם הועפתי מהאוניברסיטה ונותרה עבורנו עיתוי לעשות מומחיות.
תוך שימוש הזכות לרכוש השכלה, חויבתי לחמה שנה אחת בצבא האדום.
בהיצע האדום
הצבא האדום הינו חלק במיוחד לא סמפטי, בלשון המעטה – העסק שלך הופך להיות בורג צעיר במערך צבאית קשוחה, לא רצוי לכל המעוניינים ממחיר השוק זכאות לחופשות ולמעשה החברה שלך נעשה להיווצר רכושו הבלעדי מסוג המפקד. איך שאומר, שאתה חייב לעשות יתר על המידה יעד ולו המעוותת במיוחד, שתעלה במוחו הקודח. כל מה שבארץ יחשב להתעללות המחייבת העמדה לדין, נחשב בטבע לדברים שבשגרה המיוצרים בכלל יום. מדי שנים מתים בגלל מהתעללות, עשר לא ידוע שהיא חיילים.
הוצבתי במחנה נידח, יהודי יחידי בפלוגה, וניסיתי מגוון שפחות למשוך תשומת לב. המפקד שלי נקרא אנטישמי איננו מוקדם, וקבוצת אוקראינים ששרתה במחנה, שלא הקלה עלי את אותה חייהם.
גם שמאז השואה עפ"י רוב שלא קיימים יהודים באוקראינה, האנטישמיות המשיכה לזרום למקום בעורקים. האוקראינים יקרים, חזקים ונראים כגורילות בלונדיניות. מנהיגם השייך ה"גורילות" נעשה אוקראיני בשם גרישה וכולם, וגם המפקד פחדו מהצלם.
באחד הימים חטבנו עצים בתוספת ל המחנה, גזיר מעץ כבד נשמט מידי, חתך את אותו גדר המחנה ופגע בגרישה, שנעשו לו לתומו בתחום.
גרישה זה הזמן במרוצה זועם כולו: " אלו עשה את זה ?" שאל. ידעתי שאף אחד מחברי אינה יחפה עלי על כן צעדתי לאחר מכן והודיתי: "אני".
גרישה סקר ההצעה ארוכות ועזב את הפעילות, בלעדי לומר מילה. כנראה שהכנות שלי הרשימה את המקום, היות מאז נתהוותה בינינו בתי עסק הדוקה. אף אחד לא לעקל כל מה מצביע על קשר את כל וולודיה היהודי יחד עם גרישה האוקראיני, אולם נתפסה זאת עובדה, שסייעה לכם ללמוד בשלום רק את ההעברה הצבאי שלי.
באותה זמן יקר, עבדתי כאח במרפאה ושמתי לב, שציוד יקר נגנב משם. לחרדתי נוכחתי שישנם, שהאחראי עלי עומד במשימה להסתיר דגשים בטכניקה כדלקמן, שהאשמה וזאת תיפול עלי. הסתובבתי ללא אונים. בקרוב צריכה יותר הינה להתבצע ספירת מחסן חלקי חילוף, ואם האחריות לאובדן הכלים תיפול עלי, אהיה בצרות.
"מה מדאיג אותך?" בַּזבְּזָנִי את העסק גרישה באחד הימים, כשראה ההצעה מסתובב ללא שהייה. שיתפתי את הדבר בבעיה שבה אני בהחלט נתון והסרט הדריך עבורינו בבטחה:
"אל תדאג כולם יהווה בסדר, אך ורק תתרחק מחר ביום מאזור המרפאה".
גרישה פתר את המחלה דרכי שממנו... מחלון הצריף שלי, ראיתי את אותה העובד עלי זוחל על גבי המדינה ומתחנן מגרישה שיעזוב את החפץ. עם תום את המקום "טיפול", פסקו הגניבות.
ומאז את השיער עניין התהדקה חברותי בשיתוף גרישה. ניסיתי את הדבר ביותר וכיניתי את השיער בלבי "הבריון הצדיק". ראיתי אשר הוא מסייע ב לזמן בני האדם במחנה, אינן מנצל לרעה רק את הכוח מי שהוא בעל ומתחת לחספוס האיכרי מהם, פועם לב רגיש.
טרגדיה אנושית
אביו הנקרא גרישה מת בפתאומיות וגרישה חזר לביתו למס' עת. כששב למחנה פגשתי את הפעילות נתון בסערת רגשות: "תגיד לנו וולדיה, מה הוא להמצא יהודי?" שאל את העסק במפגיע. השאלה נפלה עלי בהפתעה גמורה. ידעתי שאני יהודי, אולם וגם בודדת שלא הקדשתי לכך המצאה אטרקטיבית .
שתקתי וגרישה המשיך: "אבא שלי היווה יהודי, במידה ו גם כן הייתי יהודי?" את המענה לשאלה הנוכחית רק ידעתי.
"יהודי הוא למעשה אף אחד לא שנולד לאם יהודיה", עניתי למקום.
"אז אני בהחלט שלא יהודי", אמר בצער וגופו החסון נגלה כעץ ללא שורשים.
"אתה איננו יהודי, נוני זורם לכם בעורקים דם יהודי ורואים את זה", נחמתי אותו, אך משמש סירב לקחת תנחומים.
גרישה הוציא מכיסו תמונה מטעם אביו. ראיתי גבר מעניין מי שיש לו תווי פנים רגישים, אפילו מחודד, מצח מצויינת ועיניים מקיפות, כהות.
"מוצאה הנקרא משפחת אבי, מליטא. בעת המלחמה מהווים נמלטו לאוקראינה והנאצים השיגו אותם בתוכו. אבא שלי נעשה ילד במלחמת אמא אדמה דקה והוריו השאירו את המקום בקרב שכנים למשמרת. בסופו של דבר זה נרצחו, במקום ההרג ההמוני ביער פונייר ואבי מקבל מימדים במשפחתו המאמצת ונשא את אותם ביתם לאישה". גולל גרישה את כל ההיסטוריה המשפחתית שלו.
הוא הוציא תמונה קיימת ודהויה שבה נגלה יהודי מזוקן, הדור מרחב, מחייך לעבר תינוק שובב. "זה סבא שלי", נקרא אמר.
עיני מלאו דמעות. גרישה ייצג טרגדיה אנושית, המתקיימות מטעם דור שנגדע באיבו – סבא יהודי ונכד גוי.
"אבא מתפעל נקרא את אותן, משתנה בהתנהגותו מהשכנים. אנו לא השתכר, אינה קילל וגידף ולא הכה ציבור הצרכנים. ראיתי באבא את כל התגלמות המוצלח ושאפתי לשהות כמותו. בשנים האחרונות אני בהחלט שם לב, שלעולם לא אוכל להיווצר כמוהו". גרישה הוסיף להתייפח, מחזיק בידיו שני המראה היסטוריות, חוליות מנותקות משרשרת מתכלה.
באותו זמן החלטתי, שאצלי לארץ ממש לא תיפסק השרשרת – אלי איננו אנתק את ילדי מהעם היהודי. סיימתי את אותן התהליך הצבאי והגשתי רוצה על הצוואה. קרה לכל המעוניין נס ובכל שבעקבות תקרית הבי.בי.סי נרשמה לי בתיקי הערה, שלא קיים לתת עבור המעוניינים לצאת מרוסיה – בקשתי אושרה.
לא לשלם את ההתבוללות
עד פעם אחת חשבתי שהמגורים בארץ אלו הפתרון לבעיית ההתבוללות, עם תום שעליתי אלי, נוכחתי לעיין שטעיתי.
כדור הארץ הוא כפר גלובאלי קטן, הנוער בארץ ציבור בכלל האתר בטבע, נחשף למגוון שהיא תרבויות ויוצר קשרים שיש להן ילדים קטנים מעמים נוספים. בנוסף שאין בהם להרחיק לחו"ל, יש במדינה הרוב אזרחים, ישראלים יקרים, אולם איננו יהודים. מאוד חייהם בישראל, מצמצמת אולם את אותה הסיכויים לנשואי מיקס, נוני אינו מונעת זאת.
אך תודעה יהודית מלאה, עשויה להמעיט התבוללות.
תודעה שיוצרת אחר ההכרה העמוקה, שלהיות יהודי, לא מומלץ פירושו להיווצר בן לעם איקס, מי שהוא בעל שפה, ארץ ישראל והיסטוריה אוטונומי, אפילו להוות יהודי פירושו – להוות סוג מסוים מיוחד, בן לעם יוקרתי.
כשאתה מתוודע לאוצרות הרוח היהודיים – שומע אפשרויות ברורות לשאלת הקיום האנושי, לתפקיד כל מי ותפקידנו כיהודים, רואה את העברת התורה בשלמותה, לצורך עבודת שלושת מאות שנים ואת נצחיותו ששייך ל העם היהודי, העסק שלך אינו מוותר עליהן בזמן מועט מידי.
מי שיש ברשותו יהלום מוקדם אמיתי ביד, אינה יחליף את השיער באבן זרקוניה רבה ונוצצת.
באחד משיעורי ההשקפה במעונכם הצבע הקומוניסטי, צטטה המורה שלי את דבריו מסוג קארל מארקס:
"היהודים אינם שיש להן, בגלל אין לקבלן ארץ שאסור למקום שפה"
"אז דבר אני?" קמתי ושאלתי שבה לקול צחוקם השייך התלמידים. כולנו ידאגו שאני יהודי ואת המילה זי'ד שמעתי אינם 1 ובכלל לא פעמיים.
"אתה שארית מעם קורה ונכחד", ענתה עבורנו ביובש.
מלותיה הטרידו אותי, בגלל ש כשבחנתי את אותם דבריה נוכחתי לעיין המתקיימות מטעם צודקת. רוב הנערים היהודיים שהכרתי, שיש נשואים לגויות. הסביבה, אני יש לו את הידע בלתי צודקת – העם היהודי ברם שובב, אולם משמש צריך לאורך זמן.
פריטים בולטים מאיתנו מתבוללים ואובדים. ללא ההתבוללות כיוון אחד והצרות המקיפות את הציבור מכיוון שני, שימש העם היהודי שווה משהו בגודלו לעם הסיני (אנחנו מינימום שוכבים מהם).
בנימין דיזראלי, ראש ממשלת אנגליה, ענה לציר אנטישמי, שתקף את החפץ בכל בית הנבחרים הבריטי:
"כשאבות אבותיך הפראיים קטפו קוקוס מהעצים, אבות אבותי, בני העם הנבחר, עבדו ככהנים במקדש"
בנימין דיזראלי נעשה גאה באבותיו, אך נטש את אותן דרכם. לעומתו כל מי שימשיך רק את מורשתם, ילך הביתה בן לעם הנבחר. אצלו אליכם אינה תתנתק השרשרת...