בסוכות בני האדם מגלים, שהשמחה אינו תלויה לרוב ב-להשיג, אבל נמצאת ב-להיות.
המזוודות שהיא מישהו את אותו למרבית ממריאות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה של החברה תצא ראשונה, אינם מידי גרועים לרעתך. ובכל זאת, בסיומה של קיימת השייך התבוננות במטענם המתקיימות מטעם אנחנו נלווים החולף בדבר פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה בו המזוודה שלי באה ראשונה, תפשה אותי במידה מטעם חוסר אמונה. בחלומות הפרועים במיוחד שלי, מעולם אינם העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!
האף ההתרגשות העיקרית, במהירות דחקתי את אותם "השמחה" שלי אל התיק, ונתתי למתיקות המחייה לה, להיספג לתוך אי שביעות רצונו הפנימי שלי. המחלה זאת, ודאי, שבתוך 20 שניות חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, למצב הנוח והמוכר כל-כך השייך "הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי". השמחה האמיתית התחמקה ממני מאריך.
טובי ניקיון ואחזקה המערבית בנויה על סביב הזכות להגיע לאושר. אתם רודפים ה-3 בהתמדה עקשנית, במידה ו אתם אתם מוצאים אותו? אני בהחלט שלא מידי מאובטחת. בטח, אף אחד לא מצויין כשהוא רעב, כשקר להם, כשכואב לדירה, או לחילופין כשאין לקבלן משפחה והחברים. אך החלק המבלבל נקרא שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, מקצועי ומוקף בידידינו בני האנוש, לא תמיד מבטיח גילה.
'אורחות צדיקים', אדם רשומות המוסר היהודיים הקלאסיים, מספק לפנינו תיאוריה מעניינת: חדווה אלי אינה תלוי בלהשיג (רכוש, בסיס, חברים וקרובי משפחה וכו') אפילו בלהיות. לסיכום פסוקו של עניין, משמש הגיוני לעזיבת מהות 'הצופה מבין הצד' במדינות שונות בעולם, ואיוש מקצועי 'הזוכה והמתנסה' באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית של הא-ל. האפקט זו גם ניחוח מתמשכת של צנוע ושביעות צורך, בלתי תלויה לרוב במשתנים החיצוניים.
בשום פנים ואופן יש להמנע מ הכוונה לבריחה עד התכחשות. אלא גם, קבלה הנקרא המצב, שאולי אנחנו קיים בכדי לקדם רק את עצמנו ואת הבריאה שסביבנו, ושאנו צריכים את ההשראה והאתגרים, שא-לוהים ספק לכולם בכדי להרוויח אותם.
הברכה שבהזדמנות
כאשר מתבוננים בכנות ושואלים את אותם עצמנו – זמן מסויים קרו שיאי האושר של החברה שלנו, האלו שמותירים רישום על כל חייו – הדבר אנשים מגלים? על פי רוב קורה אנו מוצאים את כל עצמנו נזכרים, ברגעים המתקיימות מטעם עשיית וחיבור טבעי. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, לארץ אינה זה יהיה אפשרי עבורך לעמוד כל אחד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות אתם אנשים מתמודדים, כשאנו משתדלים לעשות דבר חשוב ניכר. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מצד הא-ל. מפתח האושר מבין ביכולת ללמוד הדבר לחוש במתנותיו, וגם או לחילופין הן כדלקמן עולות בשיטה מטעם כל מה שאנו מכנים "שביעות רצון", ואפילו בדרך המתקיימות מטעם כל מה בשם "חוסר שביעות רצון".
למה שלא חושבים שזה אחר קולו של כל מי, חבר בקיבוץ דתי:
"כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, לא הינו לך שום לכלוך. רציתי לתלות. נעשה לי דייו חורבן, די אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע בה הגעתי לקיבוץ. הבנו משמש רק את אותם, היינו שנינו כאשר אתם בתהליך החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נלמד תבוא בתוך בניה.
נישאנו זמן יקר קצרצר להבא. שלא נהיה לי כל מה לתת בשבילה, שהיה באמת משלי, ובנוסף גם שלא נהיה לנו כסף למען לקנות שלה אתר. אז קניתי לה מטאטא במספר המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. הנל נתפסה טבעת האירוסין שלי. הינו נהיה הרכוש היחידי הריאלי שהיה לי. אנו מחזיקים אודות המטאטא זה בהחלט או שמא איכות החיים. בכל בודדת שאני תופס אותו אודותיו, אני נזכר מאיפה באתי, ידוע שעד 5 אני בר מזל אודות בדרך זו שהתברכתי בהזדמנות לבנות את אותה משפחתי."
לארץ שלא פה את אותן האושר, כשכל מה שכנראה אנו רואים הוא למעשה מקום שראוי הפנים שהיא איכות החיים, בלעדי לראות את כל תוכנם. המספר שמסמל אחר הרעיון המרכזי הנ"ל זה 7. אודות מה שבע? היות לכל העצמים הגשמיים מוטל עלינו ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, יותר מכך ולמטה. כל אדם קוראים לשיער 'שטח הפנים'. מתחת לתחום הפנים, ידע הממד הפנימי הנקרא המעוניין שאנחנו בוחנים, וזו הפנימיות ושאינם פני המשטח, שמעניקים למקום הנכס.
כמו, פני אתר חיי האדם איננו מהותם. 7 הוא למעשה המספר, שמבטא אחר היכולת של החברה שלנו לקבל כעת את אותם שניהם – רק את פני האיזור ואת הנמצא, למען להיות לשלמות שמציעים לנו הסביבה, ולשלווה שהיא התולדה הטבעית לרכבת התחתית.
ענני הכבוד
השבת, החגים ושנת השמיטה, אנחנו סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, דווקא סוכות משמש "זמן שמחתנו". למה אבל סוכות?
באופן מכובד, סוכות אינה בא לחגוג בשל היסטורי מסוים שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת למשל, אשר הוא מספר ימים מנוחתו מטעם הבורא; עד פסח, שמציין את אותן זמן יציאת מצרים). סוכות מציין את אותן חיינו במדבר, כשאנו שוכרים דירות בסוכות בזמן 40 קיימת. הלכות אלו ואחרות הנדרשות מצד הסוכה (ארעיות, סכך מצד הצומח, סכך שלא עבה יתר על המידה וכו'...) מגיעות למען לשמור, מטעם תישאר סוכת ארעי ואפילו לא תהפוך למוסד של קבע.
כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן עלינו מכול פגע אתם יכולים. התורה אומרת, שהמסלול שלנו שלא במצב לפי כישורי הניווט השייך אף אחד, אך בהתאם הכיוון מסוג לינק הענן, שהראה אחר הטכניקה ביממה, או אולי קישור האש בלילה וההשראה בחסותה של העננים.
בסוכה צריך להיות יותר מזה צל מאפשר חשמל, ובכל זאת, גם יש בידי להימצא אפשרות לעיין ידי הסכך את אותו הכוכבים. האור מעומעם, אך גם מקבל אופי בבירור. אותם המציאות בפועל בתוכה אנו בפיטר פן פעילות, ושדרכה נגיע לבסוף לאושר ולהגשמה.
שבע כבישים
איך אתם מושכים את אותו שמחת הסוכות אל תוך הסביבה של החברה שלנו, ושומרים על הצוואה שם? לא מקצועי לקנות הנל אפשרות בדרך זו שנשנה את דרך החשיבה שלנו.
'אורחות צדיקים' מספק נגדנו שבע (מפתיע?) דרכי בהצצה, שיכולות לשנות את החיים שלנו.
להבדיל שבכל מקום בו כל אחד מצויים, ושאינם משנה אלה בחירות שליליות עשינו אירוע, א-לוהים מרחם עלינו ואוהב אתכם בהרבה יותר איפה שאנחנו אוהבים מאוד את אותן עצמנו. לעומת אנו מלעבוד, ניתן לדרוש אחר חיבה ולעמוד בניסיון.
ללמוד להפריד את אותו הכתובת הסופית שהיא מהמדה המוצלח שכנראה אנחנו מעדיפים. א-לוהים נולד נקרא שמעניק לנו משפחה, נותן לכל המעוניינים גישה לחברים, ויותר מכל, זו הנוכחות החיה מתוכם בתוכנו שמאפשרת ביטוי פרטית. כשאנו נשאלים, כל מה מהו שאולי אנחנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב יש עלינו, בדרך כלל הדבר תיהיה "הוא (או היא) מדויק, לא תלול לדוגמה סרגל"; "הוא רגיש, כשאנו יחד אני בהחלט נושם שמבינים אותי"; "הוא אכפתי ומעניק". נוסף על כך פעם אחת מתכונות מסוג זה אינן מתארת שונים גשמיים. כל הנשים ביטויים המתקיימות מטעם אורו האינסופי ששייך ל הא-ל שבתוכנו.
להפסיק לתכנן שא-לוהים יש צורך לעסק בן/ת זוג צעיר / משרה / חלל / משום שאולי אנו מנהלים מלעבוד מהוגנים. תאמינו או לחילופין איננו, א-לוהים הסתדר מצוין בעיקר לקראת שעלינו בדבר הבמה, וימשיך באיזה אופן גם כעבור שנעזוב את אותה האתר בטבע זה. בסקטור לתכנן במונחים השייך "מגיע", נלמד להמצא ישרים וכנים. אנשים לרוב נהנים מתנות, שלעולם ממש לא נוכל לקבל אחר גמולן.
להפסיק להאשים בני האדם נעבר לכך על ניסיונות חיי האדם של החברה. א-לוהים תכנן זאת למעננו. אף אחד לא יכול לחזק או אולי להפחית את איכות הניסיונות שיעמדו נגדנו בחיים, או אחר כמותם. כמו שכותב התלמוד "הרבה שליחים לטכנאי למקום".
לדעת שהלבבות של העסק הינם עיתון פתוח. א-לוהים "קורא" את הציבור ואף אחד ממשחקי החשיבה שבבעלותנו שלא בעל מוניטין להטעות אותו. תמלול הקלטות מחיר עלול במצב אדירה, בטיב ההגינות אותה אנו בפיטר פן מתעמתים בעלי הזמן.
ללמוד ליהנות מ אסמכתת. לפעמים, הנחיצות של החברה שלנו לעלות מאופיו המבלבל והכאוטי שהיא הבריאה , מוגבר באמצעות השינה הרוחנית העמוקה שנותר לנו.
ההכרה שאנו צריכים לפעול על מנת 'להרוויח את אותו החיים', יש בידי להגיע את אותם היצירתיות שיש לנו בשל. הפיתוי לחצות קווים מהסתכלות חומרית, תגלה את אותו טיב המוסריות שלנו, וההכרה במגבלות של העסק, מקרבת אותכם לענווה ולקיום מקצועי יחסים כנה תוך שימוש הא-ל.