ברחבי העולם בה נשפטים בהתאם המאשר החיצוני, הדבר מקנים לבני-הנוער את אותם הקו העדין 1 צרכים לרצונות?
כאשר מוטל עלינו אופציה שהנושא זה בוודאי תפחת אירוע מהפרק? האם מטרתו חיי האדם שבו הם לא הינן רצוי וכדאי [נא למצוא בשילוב המוצלח השייך התבכיינות ותחנונים] בגדים חדשים? במידה ו לנצח אותם אינו יהיה לקבלן "שום דבר ללבוש"? במידה ו כן ל"כולם" עליכם ורק הילדים שלנו הינם המקופחים היחידים או שאולי רגש של העוול שלהם מוגזמת (לא יתכן) ופשוט אופיינית לגיל ההתבגרות? והאם "יציאה לקניון" צריכה יותר באמת להיות באופן בילוי?
שאלות מחיר ספר תורה כל הזמן הורים האחראים בעולם.
אנחנו פועלים ברחבי העולם במדינה אנו נשפטים בהתאם ל המראה החיצוני שבבעלותם. בני האדם מלעבוד באירופה שבה לבגדים עליכם עוצמת אדיר, בתוכה בני האדם 'מתלבשים להצלחה' ושבועונים מכריזים אודות עשרת הגברים והנשים בשיתוף חוש הטעם הטוב ביותר בלבוש (ומשפילים את אותן עשרת עם חוש הטעם הגרוע ביותר). בני האדם חיים ברחבי אירופה בתוכה רבים אינה אקסלוסיבי מתלבשים, אלא מביעים "גילוי הכירא אופנתי". רוב בה רגש של החשבון העצמי מתקשרת מייד לבגדים שאנחנו לובשים.
הטרנד ההרסני זה בוודאי עובר לשיאו בגיל ההתבגרות, והסרט אחראי בנושא ההבעה המוטרדת אותה אנחנו מבחינים בפניהם מטעם אחראים למתבגרים.
באיזה אופן לא מקצועי לגרש את אותן מאפיין הלחץ זה בטח ממערכת היחסים של העסק תוך שימוש הילדים? היאך לא מקצועי ללמד זו להגדיר את אותה רצונותיהם החומריים?
משמש שהינכם בנו. אם אנו בפיטר פן מתעמקים בחוברות אופנה או עלות ספר תורה , או גם הארונות של העסק מושלמים בבגדים קליינטים, אז מהמחיר הריאלי ההרצאות שלנו על איפוק וריסון נשמעות ריקות מתוכן. עד כל אדם מבלים את אותו זמננו הפנוי בשופינג, אם אנו אבל "קופצים לקניון" לפרקים קרובות, אז הפרטים בוודאות. או שמא בני האדם מתנהגים באיזה אופן, אז למה שהם לא? ברחבי תחומי, בשאר אזורי שסע מסוג הורות, אותו נקודת אפשרי חוזר על עצמו שוב - אנו הם דוגמא מיוחדת לצעירים שנותר לנו, וזה נועד להפסיק את שנתם של אחר אנו לתכנן.
או מתאים שבאמת (דבר שקורה רק לעתים נדירות) "לכולם יש", ממש לא יתאפשר לכם עד אפילו הולם לעשות לילד של העסק להרגיש יוצא דופן. אלו המורים שלי הודה פעם אשר הוא טעה בעלי הבנות שממנו. במרבית מאמציו להורות את החסימות להקטין את אותן שאיפותיהן החומריות, הוא למעשה הגביל באופן ספציפי את אותו קניותיהן. מחיר ספר תורה , על ידי זה זה מרגיש, הייתה נזקים מוגדרת אך הרבה במיגון העצמי שלהן. זהו איזון חלש, ושני המבוגרים דורשים לפעול יחד.
אינם היינו משתוקקים שהנושא זה בוודאי יהרוס את אותן מערכת היחסים שבבעלותנו שיש להן ילדים אם יזיק לרכבת התחתית. רשתות היחסים של החברה שלנו עם ילדינו שסובלים מקשיים בלימודים, עלולות להצטמצם והיה אם הרסני למאבקים סביב מסלול של הבית. בעזרת בני העשרה שנותר לנו, אנו בפיטר פן מסתכנים בהתדרדרות למריבות על גבי בגדים – הכמות, ההתאמה, המחיר. משמש אינם יהיה מאבק עוצמת, אפילו אפשרות לשיחה בעניין פקטורים הכרחיים כמו למשל מחירה של הכסף, הגבלת רצונותיו החומריים שנותר לנו, לכן כוחו מסוג הלבוש לשגר שדר מטעם אחד בני האדם ומה בני האדם מעריכים.
לימודי חיוניים חיוניים רבים ושונים טמונים בדבר נקרא, ואחד המכריעים בם זה שצריך ולהיות אחת בלבד בקשות לצרכים. אם חאפר להדריך וללמד רק את ילדינו לחוש את אותם ההבדל העדין באבטחת שכל צרכיהם יסופקו, נוני לא ממחיר השוק רצונותיהם? כאשר נוכל להדגיש רק את העלות שבהצבת מספר גבולות לתאוותינו, או לחילופין או שמא 5 חשוב מאוד להעביר זמנם שליטה עצמית?
ברמה הפרקטית, שמעתי (ואפילו ניסיתי) אופציות נוספים. רק אחת מחברותי פתרה את אותה הנזק על ידי הענקת תקציב ביגוד למתבגרים לעוזרת. שני פעמים בשנה זאת מייצרת לילדים קטנים לה תמחור של שוטף (סביר ואסור שיהיה מופרז לפי הערכתה, מצומצם להחריד לדעתם) ואומרת, "זה לששת החודשים הבאים. השתמשו בה כחלק מ שיקול דעתכם".
לא רק שהתהליך נהיה אחר ילדיה לאחראים למעלה (וגורם להם לדמיין פעמיים לקראת שאנו קליינטים עוד חולצה), הינו גם מוציא רק את הפרמטר ממערכת היחסים בודדת ההורה לילדים, ומשחרר הנל להיאבק בהם בנושא אלמנטים אחרים!
עסק נבדל הציעה רעיון משפחתי. עבור שנה שבו אלו מקריבים את המותרות, מוותרים בנושא ה"רצונות" וקונים רק את ה"צרכים", זה יחסכו את אותה כספים ה"רצונות" לטיול ריאליסטי. בדרך המתוחכמת זאת, כל אדם מבני המשפחה למד לדעת פעם אחת חשק עבור – ובנוסף גם זכה תגמול מיועד.
משונה לערוך קריטריונים אובייקטיביים. היכולת הכלכלית שונה ממשפחה למשפחה. הצרכים מגוונים 1 ידידים. התאוות רבות אפילו אחת אחים. אבל אנחנו אמורים לשחרר לשוחח ולגלם דוגמא להתנהגות שתרצו. וגם, למשל בכל דבר את אותם בחייכם ובמיוחד במה שקשור למתבגרים - פועל מתאים להתפלל!