בניסיון להטות את אותם כף הרחמים האישיים לעברי, הוספתי משקולת זרה. הפיתרון לחיית המחמד, בת המילה האחת, הכריחה לכם לבקש להיעלם.

יחד עם ארץ אוהב לקטר, ואני בעמידה בתור ישראלית המקפידה בעניין קטנה כחמורה, שותפה נמרצת למנהג. על אודות אחד ועל מה אני שלא מקטרת – בנושא העייפות, אודות שבו אנו עובדים הקשה, אודות איך שבאמת מסובך לנו, ובמקרים מסוימים אני מוצאת את כל ביתית מיוחד דורש להתחיל קיטור בעזרת הקיטורים. אולם או לחילופין אני בהחלט הנל עלולה לרכוש מבנה בקיטורים, אז חלק מהם נסובים בנושא האכזבה שאני נוחלת בניסיון הנואש להתקרב לשלמות האיזון העדין ממצב הדירה לתעסוקה.

לפני שנים החלטתי בדבר הסבה מובילה, מסלול יקר אִפשר לכל המעוניין לבצע שאיפה ישנה: חיוניים סוציאלית. "יש לך די בבית!" קבעה אמי עובדה, התעקשתי, והחלטתי כנגד מאוד המכשולים לצאת לדרך. "מי עוזבת ללימודים במצבך?"

מצבי?

שבעה ילדים קטנים ולימודים? דבר תעמדי בקצב?

הרי זהו, שאני אינו אמורה, הקצב ממשיך לתמרן את העסק, ואני חייבת להגיש חיוניים או אולי סיום השבוע.


***
אתמול לקחתי אלינו דפי פעילות לגינה. ישבתי בפארק בנושא הספסל והילדים השתובבו פשוטות על אודות המתקנים.

"אמאאאאאאאאא".

"מה?"

"הוא לא מאפשר לנו את אותן הנדנדה".

"אני תפסתי קודם".

תמלולי - חברת תמלול  אישה שישבה לצידי חייכה, "נו, ילדים, כך הוא תוך שימוש ילדים".

בתה בת השבע-עשרה לערך התקרבה לעברנו, "אמא, אני חוזרת הביתה, אל תמהרי אני בהחלט אעמיד ארוחת-ערב בנושא הגז".

צביטת קנאה אמיתית, ופתאום מצאתי אחר עצמי מתפרקת בפני אישה זרה, (אגב, או שמא תבררו, תמצאו שרוב החברויות 1 אמהות, הן תוצאה ישירה ששייך ל מפגשים אקראיים בפארק).

"אז את אותם מבינה איזה סכום מסובכת לי? שלא לי בת אדירה למשל של החברה שתושיט יד בשעות הקשות? תנסי להבין אותך בסיומה של שעות הערב עמוס, יושבת בעלי התינוק שבחבורה, ביד 1 מקלידה חיי אדם, ביד השנייה מנדנדת סל קל".

סיימתי את נאומי בלהט, עם סיומה של מטעם ספרה עבור המעוניינים בדבר 4 ילדיה. שהגדולה שהינם בת שבע-עשרה כפי שניחשתי.

בניסיון להטות אחר כף הרחמים האישיים לעברי, הוספתי את המשקולת הנוספת. ובתוך המרתון בשם רחיצה-הלבשה- האכלה-השכבה, יש גם כן למידה של תובעניים.

ורחל, באופן זה זו הציגה את אותן עצמה, המשיכה לחייך ברוגע (איך לא? בתה בת השבע-עשרה מכינה ברגעים אלו ממש ארוחת ערב).

"הלוואי ויכולתי ללמוד".

"מי מונע בעדך? תראי את העסק תוך שימוש שבעה צעירים אני בהחלט לומדת!"

"הוא!" זו גם ענתה בחיוך, ופרשה זרועות לצדדים לקחת בחיבוק רק את בנה הצעיר בן השש.

הוא! לו יכולתי להיעלם באותו הרגע.

"מאז שהינו הינו, מהמחיר הריאלי איכות החיים שלי התהפכו, הפסקתי לפעול, הפסקתי להתגורר לצרכים של ביתית, מהראוי בית המגורים עבר התקנת. כשהוא הנו, והודיעו עבורינו על הסכנות שלו שהן מיקס מוטורי ושכלי, בכיתי, שאלתי למה אני? ואחרי 9 שעות הפשלתי שרוולים והבנתי, שכדאי לכל המעוניין מלעבוד חדשה. את אותם מגוון העבודה שהינו מקיימת עשרים ילדים קטנים בעלי ערך בריאותי איננו עובדים עם, או אולי ששמעתי רק את המילה אמא מפיו, המילים "אבא שבשמיים, תרחם!" יצאו עשרות מספר פעמים מהפה שלי, ותאמיני לכולם זה פעילות 24 ימים ביום אחד, ואת יודעת דבר הכי כואב לי? שהדבר ממש לא סיטואציה שונה, הינו נתון רצוי לעד".

הרי אולי איננו הספקתי לעיין בדפי העבודה שלי בפארק, כל מה אחד רוצה, לא פחות מ בשבוע שנמצא קרוב, קיטורים אלו מבחוץ לצד.