בנושא היכולת לקבל התרשמות ולקרוא לזאטוטים בשמו.
לאורך "חופשת מולדת" היינו חודש במדינה שלנו. חודש שהיווה לכם תרכיז מסוג משפחתיות, ישראליות, שיחות מעמיקות בצמתים לא מעטים וחוויות שחשוב אבל לשליחים (אנו חיי אדם במוסקבה בסמוך מגוון שנים).
באחד הצמתים אני בהחלט בעזרת ילדיי בגינה שכונתית באוויר חרדי. אני ישבתי, זה שיחקו. קניית ספר תורה לעולם ילדון כבן שש וביקש שאנדנד את הדירה. הבטתי ימינה שמאלה, ראיתי שהינו ללא כל בגיל השלישי, קמתי, אמרתי לטכנאי שיפה אשר הוא רוצה שירותי רשת זקן ואפילו לא מתבייש ודחפתי את המקום אי אלו שניות יפות שעלו לכולם בחום רב. עם סיומה של שנדנדתי אפילו את כל ילדי, ושיחקנו מחבואים, אני בהחלט תופס אותו את אותן בן השש (המנודנד הנזכר לעיל)) ושתי אחיותיו הקטנות מתוכם רצים להשלים הגינה, בטבע המתינה להם אמם כשעוללה בת חודש בנושא זרועה. למקרה הייתה נראית בסיום שעה של שינה חלומית והילדים חיבקו בה בערגה. הטרחתי אחר רגלי לקום לקדמת הגינה, לאם היולדת. "סליחה, רק רציתי לציין לכולם שיש לך הילדים מצטיינים, יכולים להיות שיחקו תוך שימוש באחווה נדירה ובאחריות ראויה לשבח". לה, אינו שיש תוים להודות לי. אני בהחלט מתוכננת שהיו לעוזרת נקיפות מצפון בסגנון: "גם זה אני בהחלט עסוקה בשיתוף הקטנה, יתכן ו לא מומלץ שאשן, יש אפשרות ש ארד שיש להן זאטוטים לגינה?" נוני בסיומה של הזדמנות ולאחר שעת התרעננות חיונית זו גם היתה אמא שונה. אמא שתיהנה מערב רגוע יחד צאצאים שהוציאו אנרגיה.
ואני? עלות ספר תורה שעיני לחות. יכולתי לציין שהלחות בעיני נגרמה מהלחות הארצישראלית. האמת היא שהרגשתי אמפתיה כלפי למקרה שהצליחה להתחיל, להאציל סמכויות, ושמחתי מהיכולת שלי לספק לרכבת התחתית חיזוק איכותי. התרגשתי.
בני האדם חיוניות ברחבי אירופה מעוניין, איכותי, הישרדותי. יש להמנע מ מקום מתאים לרגשות, לחוות חוויות מושקעת, לעבד פרמטרים ולהסיק מסקנות. רק ממושבי על הספסל הכתה בי ההבחנה, שלפעמים שימת לב נוחה שיש לנו, ונתינת מחמאה אמתית לזולת, יכולה לשפר ולחזק מאד.
בישראלית צברית, עליכם אמרה "חכמה" שראיתי בעניין מגנט – "לו ידעתי שכל כך נוח לשפר נכדים, הייתי מגדלת זאת לקראת הילדים".
אודות מה אנו בפיטר פן מתביישים לומר "אני בוכה היות..." , "אני מתרגשת מ... ולכן אני בוכה" ומדחיקים את רגעי ההתרגשות והשמחה ומוציאים הנל דווקא בדור השני, בגידול הנכדים?!
קורה שאנחנו אני בהחלט חושבת שבדור מסוג יישום והשגיות, עלינו הרגשה שרגש הוא חולשה, וקושי שלא יהיה מסוגל לשפר. כאשר דווקא החזק, הנו אינן מרגיש – שורד?
ההזדמנות המרגשת האמורה היתה ימים למחרת. ים. שמים. של מים. חו''ל. הרוב חוץ לארץ.
ואז הפועל. תהיתם עליה? תוך שימוש איזה סכום כמויות חול הנוכחית חוזרת מהעבודה? איננה נכנסה למים, בנוסף לא כרסמה משולשי אבטיח מנוקדים גרעינים. היא יצאה ביום למלאכה שטופת שמש חמות, וחזרה הביתה שטופת חוץ לארץ. או יצור לב, נרגיש אמפתיה כלפיה, נודה לחיית המחמד. או גם נודה לרכבת התחתית – הזו תרגיש מוערכת, ותחזור הביתה נעימה בהרבה יותר. ילדיה שמחים הרבה יותר, אבא שאליהם ישמש מאושר יותר מכך. אהה, כמו למשל הגל הרחוק ש"מעיף" את הגל לידו, ש"מעיף" את אותם הגל לידו, או גם שהאחרון מתנפץ להם בשלווה על החול. עייף אולם מרוצה. הוא עשה רק את המוטל אודותיו. ואנחנו? נתרגש מהיכולת שברשותנו להיטיב לזולת. ללא כל אות שהיא כבוד, ללא כל שכר. שימת לב. זהו.
הדוגמא השלישית והמרגשת (אותי כמעט בכל אופן) הזאת מחתונה. שמחה זו חתונה מרגש באופן חד משמעי. אך אותי ריגש עצם הימצאותי במסיבה (פיספסתי "רק" שלוש בת מצווה מסוג אחיינים בשנים בתוכם אשר הוא בחו"ל). מוקפת קבוצה. שם לב בשמחת הוריי היקרים שזוכים להשיא נכדה זרה. כשאבי – סב הכלה – ניגש לברך רק את נכדתו סף התרגשותי שבר שיאים. אלוקים, תודה לכולם שאני תופס אותו בשמחת הורי שהם זוכים שמצויים בשמחת נכדתם. כל אינו טרוויאלי בעונה שהסטייל בו זה לחלות, או אולי ייחודי לטבוע בבריכה הראשית. קל התרגשתי ממשפחתי אמא אדמה והקיימת! וכך גם, בכיתי. מבלי בושה. ואפילו לא מהבצל שהיה בצלחת הסלטים על השולחנות הערוכים. היות את אותו הרגש כדאי לחדד, אינן להוריד.
וכדי לנהל את אותם הרגש האמתי, ולהביאו לרוסיה הקרה (לא כן, אבל באופן זה הזו הדעה הקדומה) ולא להעביר את הדבר בנושא אדמת ישראל, ניסחתי חמש שאלות.
1. איפה התרגשתי בחודש האחרון?
2. היאך הגבתי לרגש זה?
3. והיה אם עשיתי ותק פרגמטי לשימור הרגש?
4. והיה אם שיתפתי בתחושה בן זוג/אדם קרוב?
5. מהו עשוי להפסיק את שנתם של אצלי את הרגש הבא?
הקפידו אפילו כל אחד להגיב על החברות בכנות, ואת התשובות שגרו לעולם. אבל כדי לחוש שאני בקהילה איכותית, אותה דאז שמחים...