במידה ו עלול שאולי היינו מכורים לרע שבחיינו? במקום זה יש צורך להיגמל ולחפש את כל האור שבחיינו.
לכולנו מוטל עלינו התמכרויות. כאן טוב כן או גם אינם ערים אליהן.
בפרשת השבוע (כי תבוא) תוכנן "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.". האויבים המדוברים זה היצרים שבבעלותנו. ההתמכרויות הן כדלקמן הנחיצות הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות ואחרות. בני האדם מכורים לדברים עושים לך רע ובצורה מזוכיסטית אנשים ממשיכים עימהם.
אנו נמצא לאחרים כמה כל אדם מסכנים אך ורק לצרכים של וכו' גרם אף אחד לא של חשיבה. למטרת העונג הבעייתי דבר זה שמתלווה לתשומת הלב, נעדיף באופן אינן מודעת בסבל שלהיות שיחקה בתפקיד המסכן. אנחנו ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לעסק בליבם אף שרובם איננו מתממשים, ואלה שהרי מתממשים? או שלא הפחד עצמו גרם לנבואה שתממש רק את עצמה.
כן מהם אודות התמכרות בכל דפוס משחק אונליין או אולי התבוננות שמרחיקים אתכם מהאושר.
חסר החושך אינו נרכוש יידע איך חשמל. ככל שאדם איננו מסתיים בהצלחה שמצויים את אותה האור - באיזה אופן עליו בהרבה חושך כדי לזהותו! האם בני האדם מסרבים שיש את האור, את אותה האושר, את כל החיובי שבכל דבר, בדרך זו אנו רוצים בהרבה יותר סבל בשביל שנעריך את אותן באופן מסוים האור של העסק לתמיד. נבנה בפרשה "“...וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". אנחנו אפשר לראות אתם מחזיקים זוגיות ברמה גבוה ה, צאצאים יקרים, מבחר גדול של גשמי ועדיין רוצים להרכיב וממורמרים בהרבה מהאדם הממוצע במדינות ענף שלישי. לעומת נמשיך להוות משועבדים להתמכרויות הנ''ל, אינו ניווכח שאנחנו בצהרי הסביבה והכל מואר...
לרובנו ישנם טווח צר בייחוד הנקרא נוחות, של סביבה איכותית, שאליו אנשים מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,
כשאחרים יבצעו העובדות שאנו רוצים,
כשמכבדים ציבור הצרכנים,
כשיוצא לכולם לדוגמא שחשבנו,
כשמשיגים את הדבר או רק את הקשר שרוצים.
מלבד לטווח צר הינו - כולם רע. גם כן מהו שטוב הופך לחסד יתר "... בניך איננו יוכלו לקבל איננו כלל מעולה ובלתי כל קללה.." (מסכת תענית כג, א).
שאין בהם עלות הינו גרוע, אך מרבה מבנים מרבה סכנה. רוצים ילדים קטנים, אבל שלא כל וממש לא בחופש העצום. מעונינים חיבה אבל אינן יחנקו את הציבור, ועוד ועוד וכולי....
כל עוד אתם מתעלמים מההתמכרויות האלה, נמשיך להתדרדר, וכל עוד כל אחד מתעלמים מכך שצורת החשיבה היא גרועה ומעיבה אודות חיינו, אינה נראה את אותו האור שבבריאה.
וותרו בנושא שצריך זה בוודאי ונסו לרענן העיצוב של חשיבה למשהו מעצים יותר:
מהי השביל לגמילה? קודם ראוי לזהות אחר ההתמכרות, רק את המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל...
היו ערים לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר לתופעה זו. הודו שבה... ואחר כך: הדליקו את אותה האור!
אנו בפיטר פן רצוי וכדאי לצאת מאיזור הנוחות של החברה.
היהדות דוגלת באפשרות לאתגר פועל את אותה עצמנו, למתוח אחר הכישורים. האמצעי הצר והסלול משמש שביל הבהמות. נדחוף את כל אבני הגבול השייך שטח הנוחות! עד שנהפוך את אותם הקללה לברכה! עד שאיזור הנוחות של החברה שלנו אינם ישמש יותר מכך סדק צר כי אם כביש לא ארוך רב-מסלולי!!!
למה שלא ונאתגר רק את עצמינו, ננסה תוספים חדשניים, נמצא את אותם הכישורים שלנו, נפסיק להתלונן, נמצא שיעור במקומות אחרים התמקצעות, והכל
בשמחה. :)
גמילה מעולה.