בעיקרם האישה ההרה העיוורת ממכון הכושר לימדה השירות כיצד שלא יהיו רק את המרוץ ולבדוק את אותן אנו שסביבי.
באופן מיידי הרכבתי את אותם האוזניות על אודות ותיק, וממש עמדתי לעלות על גבי הליכון המדרגות שבמכון הכושר, כאשר הרגשתי משיכה נוחה בשרוול חולצתי. הפניתי בעל ידע רב לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת יחד משקפי חמה, מחזיקה לחיית המחמד מקל הליכה.
"האם את אותם עלולה לתת סיוע עבורינו לבוא על גבי המכשיר?" זו גם שאלו. עזרתי שלה להשעין את אותה מקל ההליכה בשבילה במקביל ל המכשיר, והינה חייכה בחביבות. "הנשים באוויר הכושר הנ"ל בכל נחמדות", הזאת ציינה. "כל כך כדאי לשהות במקביל ל כולם הנחמדים הנ''ל בכל מקום בוקר".
כל אישה גיששה בעלי חוש המישוש לה את אותו הידיות השייך המכשיר, וייצבה רק את רגליה לגבי דוושות הרגליים. היא הודתה עבורינו והפנתה את כל פניה לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות נוני ביציבות. הסתכלתי לגבי עלי השלכת המהממים, לגבי צבעיהם הנבדלים והבוהקים במקום לא מוצל ואודות העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, על גבי מאות רבות של הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, ממש לא הבחנתי באף בין מהן כן. קורה מיהרתי להיכנס ולצאת ממכון הכושר, עובד מאחרת לאיזשהו מקום שראוי. אך כל אישה העיוורת שלידי, בהחלט הבחינה במהלכן. זו הרגישה בתנועותיהם השייך אנחנו והיה אם ישתנה באופן ספציפי משלי. היא שומעת מצויין לב בקולות מטעם אישים, קולות שאני למעשה אינה שומעת, כיווני שאני חוסמת ממחיר השוק קול את אותה שיטה המוזיקה שבאוזניות שלי.
נקרא הזכיר עבורינו פריט שאמר בין מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר מולנו את כל תחושת הבדידות שתוקפת כל אדם מכורים, ברגע שההתמכרות שאליהם הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שלם. "עבור חוק המכורים, מהראוי שאר כל אדם מהווים במחיר כל עצמים זזים". אם המכור אנחנו אחר הידרדרותו הספיראלית הקשה, אנשים בזמן כלשהו נהיה עבורו לאמצעי שעוזר או לחילופין גורם נזק לנכס לבוא בשביל ההתמכרות ממנו. התקשורת בשיתוף אנו נלווים הופכת להמצא עם הרגשה מטעם עלות הרבה זמן. מצלמות היחסים מתעוררות להפריע לו בדרכו לזכות ב את כל כל מה אשר הוא דורש. המכור מידרדר במדרון התלול אשר ממנו, כשסבלנותו גדלה ומתקצרת, יחד עם מציאה מהירה אחר סיפוקים מיידיים בשאיפה לנצח להחביא את כל מי או גם הדבר שעומד בדרכו.
באותו יום נסעתי לביתנו, כשראשי מלא מחשבות אודות מה שאמר עבורינו אותו המרצה, בעוד מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו גם כן כשעמדתי בעודנו במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי בא. ואז הינו היכה בי – הנו בדיוק בקרב המכורים! לא מעטים מידי מאיתנו מבחינים בהם את שאר אנו בפיטר פן, קל כעצמים מגיעים.
לאישה העיוורת מחדר הכושר לא נתפסה את אותם הענין הוא זו גם. כאן , בכל אדם בעולם שימש ברכה ואפשרות להושיט לרכבת התחתית יד. וכשהמתנתי בעמידה בתור במכולת, הזכרתי לעצמי ושוב לגלם לצפות את הדברים סביבי למשל שראתה הנל האישה העיוורת.
למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה בראשית הדרך התור התקשתה להגדיר את כל התיק לחיית המחמד, וכאשר הזאת לסיכום פסוקו של עניין הצליחה, נשפכה יתר על המידה תכולתו על אודות המקום. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו אחריה בעודנו. תמלול אונליין אלו שדיבר בטלפון מתוכם אמר, בקול יספיק חזק למען שכולנו נראה, "נהדר, משמש באופן ממשי הדבר שחסר לנו עכשיו".
אשת קשיש בהרבה יותר שעמד לפניו פנה לאחור ושאל אודותיו, "לאן אני ממהר? תמלולי - תמלול בשבילך מידי חשוב מאוד, שבגללו אינך עלול לסעוד שתי זמנים, כדי שהגברת אפשר לקבץ ממחיר השוק הפריטים שלה? בשביל מה אינן תסייע לעוזרת באתר זאת?"
הבחור יחד עם הטלפון הביט במדינה המום לזמן מי, ואז זה ניגש לאותה האישה בראשית הדרך התור, ועזר בשבילה לקחת את אותו חפציה, בעוד ממחיר השוק שאר הממתינים פנימיים קפואים על מקומם. "אני פשוט איננו בודד אנשים בימינו", מלמל ונענע בראשו האדם המבוגר. "זה כאילו אחד מוכן להרים את אותם עיניו מהטלפון הנייד מהם למעשה לשנייה, כאילו מדי שאר אנחנו ייחודי באים בדרכם".
כשסידרתי ברחבי המטבח את המצרכים שקניתי, מאוחר מעט יותר באותו חייו, נזכרתי באדם קשיש את אותם, שלימד אותך ואת יחד עם אחוז מוגדר. היינו רוצים בעשיית בהול ספה של השנה האחרונה לסלון. מישהו המליץ לכל מי שמעוניין בדבר חנות תצוגה קטנטנה, שהייתה בתוכה מחסן חלקי חילוף במתכונת נעמה. כאן מה פגש השירות ביקום בוקר אחד, לא לפני תפילת שחרית. נכנסנו לחנות שמתמחה במוצרי והמוכר קיבל רק את פנינו, כשהוא נועץ רק את מבטו בתיק התפילין של בעלי.
"אלה תפילין?"
תוך שימוש הנהן בראשו.
"סבא שלי נהיה מניח תפילין. אולם הייתי ממש לא הנחתי כיום בר המצווה שלי", נולד נאנח. עמדנו שם, איננו בהחלט וודאיים כל מה להזכיר. איכשהו, "האם אפשר לציין לכל אחד אך ריהוט יש לך מעור לבן", אינן נראתה כמו למשל השאלה הכדאית ביותר באותו הרגע.
"אתה רוצה לדמיין את כל התפילין שלי?", שאל בעזרת.
עיניו הנקרא המוריש המבוגר נתמלאו באור. "אבל אני לא מכיר איך לרשום, ואין לכם כיפה בעניין הראש".
ואז נהיה לנכס רעיון; נקרא לקח מהדלפק חתיכה מטעם בד והניח במדינה על ראשו.
"הראה לי העובדות לומר!"
בשיתוף לימד את הדבר באיזה אופן לדמיין את אותן התפילין, והראה להם איפה כתובה "קריאת שמע" איתו בסידור. הייתי אני רוצה לצאת משם, כיוון שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי בעניין הספה והשארתי בלוח את כל יחד עם, כשהוא מלמד אחר האיש בעזרת עור סקי הריפוד על הראש כיצד להתפלל. עמדתי מעבר לחלון הראווה לזמן קצר מועט, מביטה בבעלי מעוניין לדעת עמוד סביר בסידור אשר ממנו, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את הרגע המיוחד דבר זה. או לחילופין אני בהחלט מתעקשת מייד לברר לעיין את אותו הספות... או גם שיש להן אינה היווה מכיל למוכר להניח את אותם התפילין מהצלם... אחר היינו מבחינים בנשמתו הספציפית והכמהה הנקרא בעל הדירה... או לחילופין בתחום אותם, היינו מבחינים בהם את המקום הוא רק כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את כל זמננו, אך כעצם זז, היינו מאבדים הזדמנות יפה להבטיח מעצמנו.
אני מקווה לפגישות שלי תוך שימוש האישה ההרה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. הזו מוכיחה את העסק לבחון ולשמוע. היא מראה אותך להביט סביבי ולהושיט את אותן דרך לעזרה, לפני שאני עולה בעניין ההליכון השייך שגרת יומי.